פס"ד בבקשה להכריז על הקטינה כבת אימוץ כלפי אימה וכלפי אב לא ידוע

זוהי בקשה להכריז על הקטינה ת. א ,כבת אימוץ כלפי אימה וכלפי אב בלתי ידוע.

העובדות

אם הקטינה (המשיבה) ילידת 1975. עלתה לארץ מאתיופיה בשנת 1985. סיימה 11 שנות לימוד ועד לידת ילדיה עבדה כדוגמנית.

למשיבה ארבעה ילדים. ס. ילידת 1995, מתגוררת בפנימייה לשם הועברה בהסכמת המשיבה. א. יליד 2001, א. ילידת 2003 השניים במשמורת אביהם ות. ילידת 6.9.05 נשוא בקשה זו     (להלן: "הקטינה") .

זהות אבי הקטינה אינה ידועה ואין אפשרות סבירה  לאתר אותו  משום  שהמשיבה מסרבת למסור פרטים אודותיו. בתצהירה מיום 19.6.07 מציינת המבקשת שידוע לה מיהו האב. מדובר בגבר נשוי, אב לילדים והיא מסרבת למסור את פרטיו כדי לא לפגוע  באשתו ובילדיו. מכאן, שהתמלאו לגביו  התנאים שבסעיף 13(א)(1) לחוק האימוץ.

הקטינה נולדה פגה. שרותי הרווחה היו מעורבים בטיפול בילדה מאז לידתה. ביום 27.9.05 הורה בית המשפט לנוער בבאר שבע על הוצאת הקטינה ממשמורת המשיבה למשך 30 יום והעברתה למשפחה אומנת. למעשה היא נמצאת אצל אותה משפחה אומנת עד עצם היום הזה.

מאז המצאות הקטינה במשפחה האומנת מתקיימים ביקורים של  המשיבה אצל בתה. בתחילה ביקורים לא סדירים ובחודשים האחרונים עובר לסיום שמיעת הראיות הביקורים הפכו, בד"כ לסדירים. גם הקשר של המשיבה עם שאר ילדיה נעשה אמיץ יותר. המשיבה לוקחת איתה את ילדיה לביקור במשפחת האומנה היכן שנמצאת הקטינה וכן למרכז הקשר היכן שמתקיימים הביקורים.

ב"כ היועמ"ש הגישה את הבקשה להכריז על הקטינה כבת אימוץ עם  הגבלת תוצאות האימוץ ("אימוץ סגור") וביקשה מבית המשפט שיקבע כי  הראיות מצביעות על כך שמסוגלותה ההורית של המשיבה לקויה ואינה עומדת להשתנות בטווח הזמן הנראה לעין, גם אם תקבל עזרה כלכלית וטיפולית סבירה כמקובל ברשויות הרווחה.לפיכך טובתה של הקטינה דורשת שתאומץ באימוץ סגור למעט, אם תמצא המשפחה האומנת מתאימה לאימוץ. במקרה כזה מסכימה ב"כ היועמ"ש שניתן יהיה שלא להגביל את תוצאות האימוץ. כוונת שירותי הרווחה במקרה זה  שהקשר יוגבל למספר מצומצם של  ביקורים בשנה.

לעומת זאת ב"כ המשיבה טוען שהמבקשת לא עמדה בנטל הרובץ לפתחה ולא הוכיחה  שמיצתה את כל האפשרויות הטיפוליות והבדיקות המוכיחות שמתקיימים במשיבה התנאים הקבועים בחוק המאפשרים להורות על הכרזת הקטינה כבת אימוץ כלפי המשיבה ולחילופין על מנת להקטין את הפגיעה בקטינה ובמשפחתה על בית המשפט להורות שהקטינה תישאר במשפחת האומנה אם בדרך של אומנה ובין בדרך של אימוץ כשהקשר בן הקטינה למשפחתה הגרעינית ימשיך להתקיים באופן סדיר.

הקשר של המשיבה עם הקטינה

מתסקיר שירותי הרווחה ומעדות פקידת הסעד לחוק האימוץ עולה שמאז לידתה נמצאת הקטינה במשפחה האומנת כשמטרת המטפלים הייתה להכשירה באמצעות המשפחה האומנת לטפל בקטינה.תחילת הקשרה היה באמצעות מפגשים במשפחת האומנה במהלכם ניתנה לאם אפשרות לטפל בקטינה. לאחר חודש ימים, נערך מפגש בין הגורמים הטיפוליים בפגישה זו דווח  שהמשיבה מאחרת למפגשים עם הקטינה ואיננה מודיעה על כך, מבעוד מועד למשפחה האומנת. כמו כן, המשיבה מסרה למטפלים שהיא עדיין איננה  ערוכה לקבל את הקטינה לביתה ואף לא הייתה מוכנה בשלב הזה להגדיל את מספר  הביקורים אצל הקטינה. דיווח דומה התקבל ב-27.11.05. בחודש דצמבר הוחלט להרחיב את מסגרת הביקורים של המשיבה בבית המשפחה האומנת לחמישה ביקורים בשבוע.המשיבה המשיכה להעדר מהביקורים מבלי להודיע על כך למשפחה לפיכך הוחלט שהמשך הביקורים יתקיים  אחת לשבוע, במרכז הקשר. לטענת המבקשת עד לחודש מאי 2007 המשיבה נעדרה מידי פעם אף ממפגשים אלו והחלה להתמיד יותר בהגעה לביקורים רק עם תחילת ההליכים בבית המשפט. המבקשת מציינת שגם משניים מארבעת הדיונים שהתקיימו בבית המשפט נעדרה המשיבה.

ב"כ המבקשת מבקש להדגיש את המפגשים הסדירים בין המשיבה לבין הקטינה בשנה האחרונה.

 בבית המשפט נתנה המשיבה הסבר להיעדרות מהמפגשים ולתחושותיה במהלך המפגשים בבית משפחה האומנת  (עמ' 17):

  " כשהיו ביקורים בבית האומנה זה לא היה מצידי אלא זה, העבירו את הביקורים למרכז קשר  לא בגלל שאני עשיתי בעיה אלא פשוט בגלל שהיו חמישה ביקורים בשבוע ,משעה שמונה עד שעה שתים עשרה והילדה הייתה בת חודש ,תינוקת אין הרבה מה לעשות איתה.אני הרגשתי לא נעים בבית של אנשים אחרים להתרגל אליה וכנראה שהאומנה דיברה עם הרווחה ולכן העבירו את המפגשים..... .....אני הייתי מגיעה ברוב הביקורים אך מספיק שפעם אחת לא הייתי מגיעה אז מבחינת הרווחה זה היה כאילו לא הגעתי כל השבוע.....זה נכון שהיו מעירים לי שהייתי מאחרת או לא הייתי באה וכשהייתי אומרת את הסיבה אז הם היו מבינים או שנתתי אישורים והם נותנים את זה לעובדת הסוציאלית"

ובאשר לביקורי הקטינה בתקופה מאוחרת יותר מעידה המשיבה (בעמ' 21):

"אני תמיד ממשתי את הביקורים ,חוץ מאשר במקרים  שהייתה  לי סיבה, למשל הייתי מאושפזת חודשיים בסורוקה בגלל שהיה לי משהו מדבק, סיבות מסוג, זה תמיד הייתה לי סיבה, לא סתם לא הגעתי"

המשיבה הסבירה לבית המשפט מדוע נעדרה מדיון אחד (לגבי האחר גם בא כוחה נעדר לטענתו  מתוך טעות):

"אני הייתי בדיון הקודם מחוץ לאולם ונורא חששתי מה יהיה בגורל הבת שלי והתרגשתי והרגשתי לא טוב, הרגשתי דיכאון. תפסתי מונית ונסעתי מכאן"

עיינתי בדיווחים על ביקורי  המשיבה אצל  הקטינה במרכז הקשר בתקופה שבין חודש מרץ 2007 ועד חודש אוגוסט 2008. מצאתי בהם חיזוק לגרסת המשיבה. מצאתי שבאותה תקופה חלק לא מבוטל מהמפגשים המשיבה מקדימה להגיע. התרשמתי מכך שבמהלך הביקורים היא מחבקת ומנשקת את הקטינה  משחקת איתה מקריאה לה סיפורים שהקטינה אוהבת. מצאתי שלמספר לא מבוטל של ביקורים  המשיבה הגיעה לביקור יחד עם שאר ילדיה וכולם יצאו  ביחד ממרכז הקשר לבילויי משותף. מצאתי שהקטינה מחזירה אהבה לאם אף שהרושם שנוצר הוא שקשה לה להתנתק מהאב-האומן למרות זאת,  היא הולכת אל אמה ברצון.

לפיכך, התמונה המצטיירת בפני שאם בתחילה האם אכן נעדרה מביקורים, הרי שבתקופה של השנה האחרונה, חל מפנה משמעותי ביחסה של המשיבה כלפי הביקורים שאותותיו ניכרים בקשר של הקטינה אליה.