העובדות
1. על העובדות אין למעשה חולק. התובעת, הגב' מאיה ביטון (להלן:
"התובעת"), רכשה מוצרים בסופרמרקט "רמי לוי - שיווק השיקמה" בירושלים (להלן:
"רמי לוי"), ושילמה תמורתם בשיק על סך של 221.67 ש"ח. מספר ימים לאחר מכן, נגנב ממנה פנקס השיקים שלה, ומשכך ביטלה את השיקים האחרונים בפנקס. בטעות ביטלה התובעת גם את השיק שניתן לפקודת "רמי לוי או אי. אר. אן".
2. בתאריך 12.3.2007, שלחה הנתבעת, חברת אי. אר. אן ישראל בע"מ (להלן:
"הנתבעת") אל התובעת דרישה לפירעון חוב בסכום של 276.67 ש"ח בגין שיק שחזר. בכתב הדרישה פורט כי סכום החוב מורכב מקרן בסך של 221.67 ש"ח ועמלות בסך של 55ש"ח. כן צורף לכתב הדרישה שובר לתשלום החוב עד לא יאוחר מיום 19.3.2007.
3. התובעת ציינה כי עד שקיבלה את דרישת התשלום, חלף המועד האחרון לתשלום. משכך רק בתאריך 27.3.2007 ניגשה לבנק ושילמה את השובר.
4. לטענת התובעת, מספר ימים לאחר ביצוע התשלום הגיע מכתב מב"כ הנתבעת, הנושא תאריך 22.3.2007. בסעיף 2 למכתב פורט כי החוב עומד על סך של 373.67 ש"ח והוא מורכב מקרן בסך של 221.67 ש"ח ודמי גבייה משפטית וריבית נצברת בסכום של 152 ש"ח. סעיף 6 למכתב קובע כי "במידה וחוב זה שולם עד למועד מכתבנו זה, נא ראה/י המכתב כמבוטל". מאחר והתובעת כבר שילמה את החוב כאמור לעיל, התעלמה מתוכנו.
5. אולם לאחר מכן, בביקוריה בעשרות בתי עסק בירושלים בעיקר ובארץ בכלל, הופתעה לגלות כי בעלי עסקים אינם מסכימים לקבל ממנה שיקים. לאחר שניסתה לברר את פשר הסירוב, מצאה כי זאת עקב היותה מוגבלת על ידי הנתבעת.
6. התובעת פנתה אל הנתבעת טלפונית בתאריך 22.6.2008 ונציגה מסר לה כי הואיל והשובר שולם באיחור של 3 ימים, נשלח אליה מכתב נוסף, וכי החוב לטובת הנתבעת עומד על סך של 98 ש"ח, אותם עליה לשלם ישירות לחשבון הבנק של הנתבעת. כן ציין נציג הנתבעת כי עד אשר לא תסדיר התובעת את חובה, לא תוסר ההגבלה המופיעה בבתי העסק. לטענת התובעת, לא הסכימה הנתבעת לשלוח לה שובר לתשלום אלא דרשה כי הסכום ישולם בהעברה בנקאית.
מכאן התביעה.
פעילותה הכללית של הנתבעת
7. על פי המידע המצוי באתר האינטרנט של הנתבעת והמידע שמסרה נציגתה במהלך הדיון, חברת אי. אר.אנ, מקבוצת ויזה כאל (להלן:
"החברה" ו/או
"הנתבעת") מעניקה, בין השאר, שירות "התחייבות לפירעון שיקים" לחברות ובעלי עסקים. המדובר במתכונת שירות הדומה לשירות הניתן בכרטיסי האשראי. במסגרת השירות, מועברים פרטי השיק לחברה באמצעות מכשיר מיוחד המותקן אצל בעל העסק. עם קבלת הפרטים ולאחר עיבוד נתונים קצר, מחליטה החברה אם לאשר את העסקה ולערוב לפירעון השיק. באם אושרה העסקה, מופקד השיק בבנק, ובמידה וחזר, משלמת החברה את ערכו באופן מיידי ופועלת לגביית סכום השיק מהלקוח.
8. במידה והחברה אינה מאשרת את העסקה, אין היא אוסרת על בית העסק לקבל את התשלום באמצעות שיק אלא רק מסרבת לערוב לפירעונו. למעשה אבל, ברור שאי ערובתה תגרום לכך שהעסק יסרב לקבל את השיק. זאת משום שברור שכל בעל עסק יחשוש מלקבל שיק שהנתבעת איננה מסכימה לערוב לו. עצם העובדה שהנתבעת מסרבת לערוב לשיק מהווה מצג לבעל העסק כי מדובר בלקוח שיש עימו בעיות.
9. הנתבעת הציגה העתק כרטיסי מאגר מידע המאשרים כי היא רשומה בפנקס מאגרי המידע. בסעיף 5 לכרטיס מס' 605769, תחת הכותרת מטרת המאגר מצוין: "לשם הענקת שירותי מידע לבתי עסק בדבר צ'קים חוזרים בעת קבלת צ'יק מלקוח לבית עסק, יעביר בית העסק את נתוני הצ'ק לחברה וזו תבדוק האם יש לה מידע שלילי (צ'קים חוזרים מוגבל עפ"י בנק ישראל) על הלקוח...".
10. כלומר, החברה בודקת באם קיים במאגרי המידע שלה מידע שלילי אודות הלקוח, לרבות מידע בדבר שיקים חוזרים, הגבלה על ידי בנק ישראל וכד', ובהתאם לכך מעבירה המלצה לבית העסק באם לאפשר ללקוח לשלם בשיק או לא.
הנקודה הבעייתית - האם יכולה החברה להשתמש בכוחה לשם גביית חוב שלטענתה חבים לה?
11. אודה כי התנהגות הנתבעת נראית לי בעייתית. אחרי ככלות הכל, התובעת איננה מוגבלת ו/או מושכת שיקים שאין אפשרות לפורעם. כל שקרה היה עקב תקלה חד-פעמית שבה ביטלה שיק. האם אכן יכולה הנתבעת בקלות כזו למנוע מהתובעת שירות בסיסי של משיכת שיקים? ונציין כי אין חולק שהתובעת שילמה את השיק כך שלא ניתן לומר עליה שאיננה מכבדת שיקים. וזאת עשתה בפעם הראשונה ובתום לב.
12. לטענתה של הנתבעת, התובעת לא יכולה להתלונן משום שאין לה מערכת יחסים איתה, וכל יחסי הנתבעת הם עם בית העסק. לטענתה, בית העסק יכול לקבל שיק מהתובעת. כל אשר טוענת היא שהיא איננה יכולה לערוב לשיק. קשה לקבל זאת. לאמיתו של דבר, משתמשת הנתבעת בכוחה כנגד הנתבעת על מנת לגבות חוב שלדעתה חייבת לה התובעת. מה לידינו יתקע שהנתבעת לא תשתמש בכוחה על מנת לגבות חובות שאינם קשורים לשיקים? ומעבר לכך, לפעמים קורה שיש סכסוך בין לקוח לבית עסק והלקוח מטעמים מוצדקים לחלוטין מבטל את השיק. האם גם אז תוכל הנתבעת לדרוש ממנו לשלם או שתפעיל נגדו את הסנקציה של 'מניעת שימוש בשיקים'?
13. אולם בראש ובראשונה יש למצוא את המסגרת הנורמטיבית, ושני חוקים כאן חלים על ענייננו. חוק הגנת הפרטיות וחוק לשון הרע.
המסגרת הנורמטיבית - חוק הגנת הפרטיות והשלכותיו לענייננו
14. החוק הקובע את דרך ניהול מאגרי מידע וההגנות על הפרט הוא חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א - 1981 (להלן:
"חוק הגנת הפרטיות").