מבוא
1. התובע צעד במצעד הגאווה שהתקיים בירושלים בשנת 2004 כשהוא לבוש מדי צה"ל, כומתה לראשו ודגלה של הקהילה ההומו-לסבית בידיו. הוא צולם על ידי צלם של אחת מסוכנויות הידיעות. תמונתו פורסמה לאחר מכן בעיתון, אותו מוציאה לאור הנתבעת מס' 1 (להלן:
"העיתון"), ואשר הנתבע מס' 2 הוא בעל השליטה בה והנתבע מס' 3 היה העורך האחראי, (להלן:
"הפרסום הראשון"). התובע טוען כי פנה לעיתון לאחר הפרסום הראשון, שוחח עם רכזת הכתבים וביקש להימנע מפרסום התמונה בעתיד. העיתון מכחיש את הפנייה הזו.
2. ביום 21.9.06 פרסם העיתון במגזין היומי שלו '24 שעות' כתבה המתייחסת להשתלבות חיילים הומוסקסואליים בצבא. אף שלכתבה לא היה כל קשר לתובע או למצעד הגאווה, תמונתו פורסמה על שער המגזין (פרסום זה ייקרא להלן:
"הפרסום השני"). הכיתוב שעל גבי השער היה
'חיילים אלמונים'.
3. אין חולק כי לאחר הפרסום השני, ביום 4.12.06, פנה התובע, באמצעות בא כוחו, אל העיתון ומחה על פרסום תמונתו תוך דרישת תשלום פיצוי. הנתבעים, באמצעות בא כוחם, השיבו לפנייה זו ביום 7.12.06 ודחו את דרישות התובע.
4. בחלוף כחודשיים, ביום 8.2.07 שב העיתון ופרסם את תמונתו של התובע אגב דיווח חדשותי על היחס השונה בין צבא ארה"ב לצה"ל בהתייחסות לחיילים הומסקסואליים (להלן:
"הפרסום השלישי").
5. התובע מתאר בכתב התביעה כי בשל חשיפת נטיותיו המיניות על ידי העיתון נגרמו לו נזקים במישור המשפחתי ובמישור הכלכלי. הוא טוען כי דבר היותו הומוסקסואל נשמר בסוד בינו לבין אמו המנוחה ולאחר הפרסום השני החלה מריבה בינו לבין אחיו שהכו אותו וגרמו לו להזדקק לטיפול רפואי. עוד סולק התובע מבית אביו תוך שאביו החליט לנשל אותו מירושתו והוא אף נאלץ לעזוב את מקום עבודתו.
6. בכתב התביעה עותר התובע לשני סעדים עיקריים:
א. צו מניעה שימנע מהנתבעים להוסיף ולפרסם את תמונתו.
ב. תשלום פיצוי כספי בסכום של 1,000,000 ש"ח על הנזק המיוחד והנזק הכללי שנגרם לו בשל הפרסום.
7. התובע אינו מלין על הפרסום הראשון אך הוא טוען כי בפרסומים השני והשלישי עשו הנתבעים שימוש שלא כדין בתמונה בלי לקבל את הסכמתו. עוד הוא טוען כי השימוש שנעשה בתמונה מהווה פגיעה בפרטיותו; הוצאת לשון הרע; פגיעה בקניינו ועשיית עושר שלא במשפט.
8. הנתבעים טוענים כי רכשו את התמונה מסוכנות ידיעות, סוכנות איי. פי., אשר צלם מטעמה צילם את התמונה. לטענתם התובע צעד במצעד הגאווה כשהוא לבוש מדי צה"ל ובידו דגל הקהילה ההומולסבית ויש בכך כדי להוות אמירה פרובוקטיבית ברורה, שנועדה לעורר תשומת לב. אין מדובר, כך הטענה, במי שנחבא אל הכלים, המצניע את אורחות חייו, אלא באדם גאה המעוניין להחצין את נטיותיו המיניות. הצילום נעשה בפרהסיה, ברשות הרבים, ברחובות ירושלים, ולא היה כל צורך בהסכמת התובע.
9. עמדת הנתבעים היא כי משצולמה התמונה ברשות הרבים ובנסיבות כאלה, אין התובע יכול להתנגד לשימוש באותה תמונה ולא ניתן לאסור על השימוש בה. עוד טוענים הנתבעים כי אין במקרה זה פגיעה בפרטיותו של התובע או לשון הרע ולכן אין מקום להוצאת צו או לפסיקת פיצוי. בכתב ההגנה טענו הנתבעים גם לחוסר סמכות עניינית ואולם חזרו בהם מטענה זו (פרוטוקול הדיון מיום 4.11.07) ויש לראות בעמדתם, כמו גם עמדת התובע, הסכמה לראות את שווי הצו המבוקש בתחום סמכותו של בית משפט השלום.
הראיות
10. כפי שניתן להניח מסכת הראיות בתיק זה היא מצומצמת והעידו שני עדים: התובע ומר ערן טיפנברון רכז הכתבים של העיתון.
11. בתצהיר העדות הראשית כתב התובע גרסה דומה לזו המופיעה בכתב התביעה המתארת את שני הפרסומים שנעשו: בשנת 2006 ובשנת 2007. הוא מצרף את הפרסומים ומראה כי בפרסומים השני והשלישי נעשה עיבוד ממוחשב שבו נמחק מראה שאר הצועדים תוך שדמותו הובלטה. עוד הוא מלין על כך כי התמונה פורסמה שלא בהקשר למצעד הגאווה אלא בהקשר אחר.
12. התובע מתאר כי לאחר הפרסום הראשון פנה אל העיתון טלפונית ושוחח עם רכזת הכתבים, אליה הופנה. הוא לא יודע לציין את שמה ומסביר כי בתמימותו לא דרש כי הדברים יועלו על הכתב.
13. למרות זאת, כך הוא טוען, פורסמה התמונה במסגרת כתבה העוסקת ביחס הצבא להומוסקסואלים כאשר הוא כבר לא היה בצבא בניגוד לרצונו ולהסכמתו. הוא ממשיך כי לאחר הפרסום השני הוא דאג לפנות לנתבעים באמצעות בא כוחו ואף לאחר מכן פורסם הפרסום השלישי.
14. התובע מפרט כי הפרסום פגע בו באופן חמור בכל מישור של חייו הפרטיים: במישור המשפחתי הוא מציין כי הוא יתום מאם ודבר נטיותיו המיניות היה שמור בינו לבין אמו עד לכתה לבית עולמה לפני מספר שנים. השתתפותו במצעד הגאווה, לדבריו, לא נועדה לתת פומבי בפני עם ישראל כולו לגבי נטיותיו אלא הוא השתתף במצעד במסגרת חברתית ביחד עם חברים מהעיר בית שמש, אשר חלקם אינם הומוסקסואלים כלל. ההשתתפות, כך נכתב בתצהיר, לא נועדה ליצור פרובוקציה ולא היתה כזו.
15. בחקירתו הנגדית אישר התובע כי השתתף בשני מצעדי גאווה: המצעד הנדון ומצעד גאווה נוסף באותה שנה שהתקיים בתל אביב (עמ' 2). הוא הסכים שקיים במצעדי הגאווה סיקור תקשורתי והסביר שמסיבה זו אינו הולך יותר למצעדים אלה (עמ' 3). באשר להשתתפותו במצעד שבו צולם הוא סיפר כי הגיע למקום ישירות מהבסיס הצבאי בו שירת וצעד כפי שצעד עם מדים, כומתה ודגל כ'הלצה' או בלשונו 'זה היה בצחוק' (עמ' 4) או 'פשוט מעשה קונדס בלי שום משמעות... הלצה חסרת חשיבות' (עמ' 5). באשר לצילום עצמו הוא הסכים שלא ניסה לטשטש את זהותו אך אמר שאחרי שניים, שלושה פלאשים של הצילום הוא מסר את הדגל, הוריד את הכומתה וזז הצידה ואז עזבו הוא וחבריו את המקום (עמ' 5).