העליון ביטל החלטת המחוזי לאפשר כניסת 369 עובדים זרים לעבודה בחקלאות

1.        לפני בקשת רשות ערעור מטעם המדינה על החלטת ביניים של בית המשפט לענינים מינהליים בירושלים (כב' השופט מ' דרורי) מיום 11.8.2008. במסגרת החלטה זו, וכסעד זמני ניתן צו עשה המורה למדינה לאפשר לעותרים בעתירה המינהלית, שהם המשיבים בבקשה שלפני, להביא לישראל לאלתר 369 עובדים זרים לעבודה במשקים חקלאיים. יחד עם בקשת רשות הערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה. בקשתי וקבלתי תגובה לבקשת רשות הערעור ולבקשת עיכוב הביצוע. החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין בקשת רשות הערעור להתקבל, וממילא אין צורך לבצע את צו העשה הזמני עליו הורה בית המשפט.

2.        אכן, השאלה העומדת במרכז הדיון בעתירה המינהלית, השאלה של ידיים עובדות למשקים החקלאיים היא שאלה בוערת ודחופה, העשויה להצדיק - כפי שביקשו העותרים בעתירה המינהלית - דיון דחוף. אכן בית המשפט מוסמך ליתן כסעד זמני צו עשה הנותן לעותרים את הסעד העיקרי שביקשו בעתירתם - אפשרות לייבא עובדים זרים. אך לדעתי לא היה ראוי לעשות כן בנסיבות העניין שבפנינו.

3.        בית המשפט היה ער לכך שהסעד שניתן על ידו - צו עשה זמני שהוא הסעד המבוקש בעתירה - הוא סעד חריג. בית המשפט שם את הדגש על מצוקתם הקשה של החקלאיים, המשוועים, ובדחיפות לידיים עובדות למשקיהם. אולם, בבחינת מאזן הנוחות זהו רק פן אחד של העניין. התוצאה מן ההחלטה היא ש-369 עובדים זרים יובאו ארצה כשגורלם תלוי בתוצאות ההתדיינות. אם יזכו העותרים בעתירתם המינהלית יוכלו העובדים הזרים להישאר בארץ. אם תידחה העתירה יוחזרו אחר כבוד לארצותיהם. לטעמי אין מקום לחשוף 369 עובדים זרים לסיכון מעין זה במסגרת סעד זמני. לא קשה לשער את עוגמת הנפש וההפסדים שיגרמו לעובדים כאלה אם יאולצו לחזור לארצותיהם. בית המשפט הורה לעותרים להפקיד 2,000 דולר בגין כל עובד. אילו סברתי שיש להותיר את הצו על כנו הייתי מעלה את הסכום, ובצורה משמעותית. ואולם, אין זה נכון בעיני לאפשר להביא ארצה עובדים בנסיבות בהן שאלת העסקתם לאורך זמן - תלויה על בלימה. מדובר באנשים אנונימיים, בדרך כלל חסרי השכלה, שקשה להבטיח שיקבלו בחו"ל הסבר נאות בדבר הסיכון בו הם נמצאים - לחזור כלעומת שבאו. קשה לצפות שעובדים כאלה יוכלו באמת ובתמים לקבל החלטה מושכלת (ראו והשוו: עע"ם 777/08 שלום בן משה הממונה על יחידת הסמך לעובדים זרים במשרד התמ"ת נ' לשכת המסחר בת"א (טרם פורסם, 12.2.2008).

4.        זאת ועוד: בלב המחלוקת מצויה טענת העותרים לפיה משרדי הממשלה הנוגעים בדבר אינם מקיימים את החלטת הממשלה בדבר "מכסת" העובדים הזרים בענף החקלאות. המדינה טענה כי מספר העובדים הזרים בענף החקלאות השוהים בישראל עולה על מספר ההיתרים שחולקו ועובדים רבים שאין להם היתר מועסקים שלא כדין. העותרים לעומתם טוענים כי אין עובדים ב"מאגר". בתגובה לפני נטען כי אם ישנם עובדים, אלה עובדים "ברחנים" כך שאין בכך כדי להועיל לעותרים. ודוק: העתירה המינהלית איננה לשינוי החלטת הממשלה בעניין "המכסות" כך שהמכסה תוגדל, אלא דווקא ליישומה של ההחלטה. 

5.        את המחלוקת העובדתית קשה לפתור במסגרת צו זמני. היא מצריכה בירור, אך גם אם אצא מן ההנחה כי אכן אין בנמצא עובדים זרים בישראל בכמות ההולמת את "המכסה", האם פירוש הדברים הוא שיש להקצות את ההיתרים דווקא לעותרים? מן העתירה המינהלית עולה שרבים מחקלאי המדינה נמצאים במצב דומה לזה של העותרים. העותרים ביקשו (סעיף 35 לעתירה) לאפשר להביא באופן מיידי 4,500 עובדים זרים החסרים בענף החקלאות. העותרים עצמם ציינו (סעיף 54 לעתירה) כי את "ההקצאות" יש ליתן בצורה שוויונית על פי קריטריונים שייקבעו ללא משוא פנים. אכן כך הוא. אם נותרה "מכסה" זו או אחרת של הקצאות, ואם - ועל כך יש מחלוקת שלפרטיה איני רואה צורך להיכנס - יש זכות לעותרים ושכמותם "שהמכסה" על פי החלטת הממשלה "תמוצה" - הקריטריון להקצאה אינו יכול להיות שכל הקודם (בפנייתו לבית המשפט) - זוכה. השאלה כיצד יש לחלק את יתרת "המכסה", ככל שהיא קיימת, טעונה ליבון ובירור. כך גם שאלות שונות שבעובדה הנוגעות לזכאות של כל אחד מן העותרים, ובהן השאלה האם ממלאים העותרים או מי מהם את התנאי להעסקת עובד זר במסגרת "מכסת היבוא" שהוא העסקת עובד ישראלי. בסעיף 3.5 לתגובה בעניין עיכוב הביצוע נטען לעניין זה כי התנית הרשות בגין היתרי יבוא אינה סופית ועומדת בימים אלה בבדיקה, בהתערבותו של שר החקלאות. אולם, לצורך הצו הזמני אין להניח כי ההתניה תשונה. עוד נטען כי מרביתם של העותרים אינם נמנים על החקלאים המייצאים. יתכן וכך הוא, אך אם עותרים שהתנאי אינו חל עליהם הגישו עתירה משותפת עם מי שהתנאי חל עליהם והם לא מלאו אחריו, אין להם אלא על עצמם להלין. יש להניח כי גם בעניין זה יתבררו העובדות בדיון לגופו של עניין, ויש לצפות כי העותרים יגישו תצהירים פרטניים. תצהירים פרטניים כאלה נחוצים לכאורה גם בשאלה לאיזה מן המכסות זכאי כל אחד מהעותרים.  

6.        אכן, נוצרה בהילות בשל צורכי החקלאות. העותרים הטוענים כי החלטת הממשלה מיום 10.2.2008, אינה מקוימת, פנו לבית המשפט בעתירתם ביום 16.7.2008. מצוקתם מובנת, אך לא היה מקום לפתור אותה בדרך של צו עשה זמני המאפשר להביא ארצה מאות עובדים זרים כדי שאלה יעבדו דווקא במשקי העותרים. הדרך הראויה היא בירור דחוף של העתירה, ובראש ובראשונה - בירור העובדות.

7.        בשולי הדברים: לא ראיתי צורך להכריע, לצורך בקשה זו, בבקשת ההצטרפות של "קו לעובד". בקשה דומה מונחת בפני בית המשפט לענינים מינהליים בעתירה העיקרית. די לי במה שנטען על ידי המדינה בנושא העובדים הזרים. 

8.        אני מורה על קבלת בקשת רשות הערעור ועל ביטולו של צו העשה הזמני. המשיבים זכאים לחזור ולפנות לבית המשפט לענינים מינהליים בבקשה לקיום דיון דחוף.

           ניתנה היום, י"ט באב התשס"ח (20.8.2008).

        ________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /אמ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il