בג"ץ: לא יבוטלו הכללים האוסרים על שידור תשדיר פרסומת בנושא פוליטי

השופטת מ' נאור:

           האם האיסורים על שידור תשדיר פרסומת בנושא פוליטי, הקבועים בכללי רשות השידור (תשדירי פרסומת והודעות ברדיו), התשנ"ג-1993 ובכללי הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו (אתיקה בפרסומת בשידורי רדיו), התשנ"ט-1999, הינם בטלים בהיותם פוגעים בחופש הביטוי באופן בלתי חוקתי? זו השאלה הניצבת בפנינו בעתירה זו.

העובדות

1.        העותרת היא חברה פרטית שהתאגדה בישראל בשנת 2002. היא פועלת לקידום יוזמה להסדר קבע לפתרון הסכסוך הישראלי-פלשתיני. במסגרת יוזמה זו גובש מסמך "הצהרת עקרונות" בין מר עמי איילון, ששימש עד ליום 6.12.2004 יו"ר דיקטוריון העותרת, לבין מר סרי נוסייבה (להלן - המסמך). העותרת ביקשה לחשוף את הציבור הישראלי לתוכנו של המסמך ולעודד את הציבור לחתום עליו. לצורך כך הכינה העותרת תשדירי פרסומת לרדיו. התשדירים הפנו את ציבור המאזינים אל אתר האינטרנט של העותרת ואל מספר טלפון שם יוכלו לקבל פרטים נוספים אודות היוזמה (להלן - התשדירים). לעתירה צורף נוסח של שישה תשדירים ובהם רעיון דומה. להלן אחד מהם:

"עמי איילון:

אני אומר לכם: אפשר לשנות את המציאות הפוליטית באיזור.

יש הצהרת עקרונות שנחתמה בין אזרחים ישראלים ופלשתינים.

היא שומרת על הקווים האדומים שלנו שהם: מדינת ישראל יהודית-דמוקרטית, בלי זכות שיבה.

יש לנו שותפים בצד השני, רבים מהם חתמו.

הצטרפו עכשיו אלינו למפקד הלאומי.

אתם ואני יחד יכולים לשנות.

המפקד הלאומי - אזרחים חותמים על הסכם.

בטלפון: 03-9298888

או באינטרנט www.mifkad.org.il"

           המשיבה 2 (להלן - רשות השידור) שאחראית על שידור תכניות ושידורי פרסומת בתחנות הרדיו הארצי, אישרה את שידור התשדירים ברשתות ב', ג' ו-FM88 בתקופה שבין 14.9.2003 ל-28.9.2003. ביום 19.10.2003 הודיעה המשיבה 3 (להלן - הרשות השניה), האחראית על שידור תכניות ושידורי פרסומת בתחנות הרדיו האזורי, כי היא מסרבת לאשר את שידור התשדירים, מן הטעם שמדובר ב"נושא פוליטי השנוי במחלוקת בציבור" וכיוון ש"מטרת השידור הינה עצם 'גיוס תמיכה' לעמדה מסוימת בנושא השנוי במחלוקת בציבור". הרשות השניה הסבה את תשומת לבה של רשות השידור להחלטתה. בעקבות זאת, ביום 29.9.2003, הנחה היועץ המשפטי לממשלה את רשות השידור שלא לפרסם עוד את התשדירים, מן הטעם שהתשדירים עוסקים "בעניין פוליטי-אידיאולוגי השנוי במחלוקת בציבור". ביום 21.10.2003 הודיעה רשות השידור לעותרת כי אין בידה לאשר עוד את שידור התשדירים בתחנות הרדיו הארצי. ביום 23.10.2003 הגישה העותרת עררים על החלטות רשות השידור והרשות השניה. ביום 13.11.2003 דחתה הרשות השניה את הערר. ביום 16.11.2003 קיבלה העותרת, בשיחה טלפונית, את תשובת ועדת הערר של רשות השידור הדוחה אף היא את הערר שהוגש.

העתירה המקורית ומתן צו על תנאי

2.        ביום 16.11.2003 הגישה העותרת עתירה (להלן - העתירה המקורית) התוקפת את החלטות רשות השידור והרשות השניה האוסרות על שידור התשדירים, בטענה כי הן בטלות בהיותן פוגעות פגיעה חמורה ובלתי חוקתית בחופש הביטוי של העותרת. העתירה נדונה ביום שלמחרת בפני הרכב (הנשיא ברק והשופטים טירקל וחיות) יחד עם עתירה נוספת. כפי שציינה העותרת (סעיף 154 לסיכומים) הוצע בדיון להפריד את הדיון בין שתי העתירות: העתירה בבג"ץ 10182/03 ח.ל. חינוך לשלום בע"מ נ' רשות השידור (פסק הדין בה ניתן ביום 25.11.2004) (להלן - פרשת חינוך לשלום) תיסוב על שאלת עמידתו בכללים של התשדיר הספציפי ששידורו התבקש בעתירה שם; ואילו הדיון בעתירה שלפנינו יסוב סביב שאלת החוקתיות של הכללים עצמם, תוך דרישה של העותרת לפסול את הכללים בהנחה שהתשדיר הספציפי אינו עומד בכללים כפי שהם. במהלך הדיון ביקשה אפוא העותרת להגביל את הראשים המבוקשים בעתירה המקורית. לאחר שנתקבלה תגובה לבקשה, ניתן ביום 29.7.2004 (השופטים חשין, ריבלין וחיות) צו על תנאי כמבוקש בשלושת הראשים הראשונים לעתירה המקורית. הצו כוון אל רשות השידור והרשות השניה והורה להן ליתן טעם מדוע לא יצהיר בית-המשפט וייקבע, כדלקמן:

1.    סירובם של המשיבים 2 ו-3 להתיר שידורם של תשדירי העותרת, בנוסח שנתבקש בפנייה המצורפת לעתירה דנן כנספח "א" (להלן - "התשדירים" או "תשדירי העותרת"), הינו שלא כדין בהיותו פוגע בחופש הביטוי של העותרת באופן בלתי חוקתי, ולפיכך יש לבטל את החלטות המשיבים 2 ו-3 בעניין זה ולהתיר את שידור התשדירים.

2.    סעיף 7(2) לכללי רשות השידור (תשדירי פרסומת והודעות ברדיו), תשנ"ג-1993 (להלן - "כללי רשות השידור"), אשר אוסר לשידור תשדיר פרסומת "בעניין השנוי במחלוקת פוליטית או אידיאולוגית בציבור", הינו בטל בהיותו פוגע בחופש הביטוי באופן בלתי חוקתי.