רקע עובדתי וטענות הצדדים
1. לפני תביעה לתשלום סך של 102,959 ש"ח הנתבעים כתגמולי ביטוח בגין גניבת רכבו של התובע מסוג פולקסוואגן קרוול מ.ר. 7245815 (להלן:
הרכב), שהיה מבוטח על ידי הנתבעת בפוליסה לביטוח מקיף שמספרה 2942049190/05/א (להלן:
הפוליסה).
2. התשתית העובדתית בעיקרה אינה שנויה במחלוקת, ומכל מקום גרסתו של התובע באשר לנסיבות האירוע לא נסתרה על ידי הנתבעת. מהראיות שנפרשו לפני עולה כי ביום 15/7/05, בסמוך לשעה 16:15, עצר שוכר הרכב מטעם התובע, מר אלן מרכס (להלן:
הנהג ), בסמוך לרח' ינובסקי מס' 10, בירושלים, במרחק של כ-4 מ' מדוכן פרחים הממוקם במקום, על מנת לקנות פרחים ולהמשיך בנסיעה. בעת שניגש הנהג אל דוכן הפרחים, נכנס הגנב לרכב, אשר נותר מותנע כשמפתחותיו במתג ההתנעה, ופתח עמו במנוסה. נהג הרכב דלק אחר הרכב ואף דפק על השמשה האחורית בניסיון לעוצרו, אך זה חמק ונמלט מן המקום (להלן:
האירוע או
הגניבה). נהג הרכב דיווח מייד למשטרה על הגניבה, וניידת המשטרה אשר הגיעה מייד למקום פתחה במרדף אחר הגנב, אך ללא הועיל (עמ' 4-5 לפרוטוקול).
התובע הגיש תלונה למשטרה וכן פנה בתביעה לנתבעת לתגמולי הביטוח, אך זו נדחתה מן הטעם שהאירוע לא מכוסה על-פי תנאי הפוליסה, משלא מולאו תנאי המיגון הקבועים בפוליסה .
3. מחלוקתם של הצדדים היא מחלוקת משפטית, ועניינה נוגעת לשאלת זכאותו של התובע לפיצוי על גניבת הרכב בהינתן העובדה שבשעת האירוע לא הופעלו אמצעי המיגון והמפתח נותר במתג ההתנעה. לשיטת הנתבעת, בכך הפר התובע ו/או מי מטעמו את תנאי הפוליסה וגרם לפקיעת החבות הביטוחית. התובע, מצידו, כופר מכל וכל כי היה באירוע דנן משום הפרת תנאי הפוליסה, כפי שאלה פורשו בפסיקה עניפה של בתי המשפט.
דיון והכרעה
א. תנאי הפוליסה והאם אלה הופרו?
4. אין מחלוקת בין הצדדים שבענייננו מדובר ברכב מסוג סיור ותיור המיועד להסעת נוסעים בשכר. מסעיף 1 לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), התשמ"ו-1986 משתמע כי הפוליסה התקנית אינה חלה על רכב העונה על הגדרת
"רכב ציבורי" בפקודת התעבורה. "
רכב ציבורי" מוגדר בפקודת התעבורה כ"
רכב המשמש, או המיועד לשמש, להסעת נוסעים בשכר". מכאן המסקנה, שהפוליסה התקנית, אינה חלה על הרכב מסוג סיור ותיור (השווה לפסק דינה של כב' השופטת שניידר בת.א. (שלום-י-ם) 5488/05
אריה פירו נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (להלן:
עניין פירו).
5. משהגענו למסקנה שהנתבעת לא היתה כבולה בתנאי הפוליסה התקנית ומשכך היתה רשאית לקבוע סייגים וחריגים לחבותה בניגוד לאמור בפוליסה התקנית, נעבור לבחינת תנאי הפוליסה הספציפית בה היה מבוטח התובע שלפנינו.
6. על אף שמדובר במסמך מהותי, איש מהצדדים לא טרח לצרף את הפוליסה לכתב טענותיו. במהלך המשפט הגיש התובע "תיק מוצגים" מטעמו, אליו צירף בין היתר את העתק רשימת הביטוח כולל דף ההרחבות של הפוליסה (להלן:
הרשימה). בתגובה לכך הגישה הנתבעת אף היא "תיק מוצגים", אליו צירפה את העתק הפוליסה עצמה, שעל פי כותרתה מתייחסת לביטוח "רכב פרטי ומסחרי עד 4 טון". לאחר שמיעת ההוכחות, ביקש ב"כ הנתבעת להגיש פוליסה אחרת הנושאית את הכותרת "ביטוח כלי רכב שאינם פרטיים ושאינם מסחריים עד משקל 4 טון" בטענה שהפוליסה שהוגשה קודם לכן אינה רלוונטית לרשימת הפוליסה של התובע. ב"כ התובע הביע התנגדות לצירופה של הפוליסה, ובית המשפט קיבל את התנגדותו מהטעם שהמסמך לא הוגש על ידי עד מטעם חברת הביטוח כדי להעיד על כך כי מדובר בפוליסה שמתייחסת לרשימה ושהיתה בתוקף בזמנים הרלוונטיים (עמ' 14 לפרוטוקול). בקשת הנתבעת (בבש"א 9178/08) לעיכוב מתן פסק הדין על מנת לאפשר לנתבעת להביא עד מטעמה לצורך הגשת הפוליסה הרלוונטית נדחתה על הסף בהחלטתו של בית המשפט מיום 25/6/08. לגופו של עניין, קבע בית המשפט כי כותרת הפוליסה, שהעתקה מבקשת הנתבעת לצרף "ביטוח כלי רכב שאינם פרטיים ושאינם מסחריים עד משקל 4 טון", נושאת כותרת שונה מכותרת הרשימה - "ביטוח לרכב שאינו פרטי (מוניות סיור ותיור)", ואין כל אינדיקציה אחרת בפוליסה האמורה לכך שהיא מתייחסת לרשימה עליה מושתתת התביעה. יצוין עוד כי אין כל ראיה לכך שפוליסה כלשהי נשלחה לתובע עובר לאירוע, והטענה אף לא נשמעה במהלך המשפט.
7. הנתבעת נסמכת על תנאי המיגון הקבועים בסעיף 4 בפרק "תנאים כלליים לכל פרקי הפוליסה" בפוליסה "לביטוח כל רכב שאינם פרטיים ושאינם מסחריים עד משקל 4 טון" כפוטר אותה מחבותה במקרה דנן לשלם לתובע את תגמולי הביטוח. אלא שהנתבעת לא הוכיחה את תנאי הפוליסה שחלה במקרה הנדון, ומכל מקום לא הוכיחה שהפוליסה שבה היא סומכת את יתדותיה היא אותה פוליסה שהיתה בתוקף בזמנים הרלוונטיים לתביעה. מכל מקום, כפי שנראה להלן, התובע לא הפר אותם תנאי המיגון בפוליסה, עליה נסמכת הנתבעת, כך שלא עומד לנתבעת פטור מאחריותה גם על-פי תנאי הפוליסה, להם טוענת הנתבעת.
8. בסעיף 4 לפוליסה כאמור הותנה הכיסוי הביטוחי בקיום תנאי המיגון בזו הלשון:
"ג. אחריות החברה לפי פוליסה זאת מותנית בכך שאמצעי המיגון הכתובים בהצעה וברשימה מותקנים ברכב והם תקינים ומופעלים, ושכל חלונות הרכב סגורים וכל פתחיו וכל פתחיו נעולים
בכל עת שהרכב אינו מאויש על ידי בעל הפוליסה או מישהו מטעמו, והחברה אינה אחראית בשום מקרה לנזק או לאובדן שקרו בעת שלא כל חלונות הרכב היו סגורים ו/או לא כל פתחי הרכב היו נעולים ו/או שלא פעלו אמצעי המיגון הכתובים ברשימה ובפוליסה ו/או שהיה פגם כלשהו בפעילותם,
אלא אם כן בעת קרות מקרה הביטוח היה הרכב מאויש על ידי בעל הפוליסה או מישהו מטעמו, או שהנזק או האובדן נגרמו באופן שלא היה ניתן למנוע או להקטין על ידי הפעלה תקינה ומושלמת של כל האמצעים האמורים...".
ברשימה לפוליסה הותנה הביטוח ב
"קיום מערכת מיגון "איתוראן" אקטיבית פעילה, ובהוכחת אישור התקנה מתאים בעת קרות מקרה הביטוח."
9. מנוסח אותו סעיף המיגון עליו נסמכת הנתבעת עולה כי תנאי המיגון המפורטים בו חלים בכל אותם מקרים שהרכב נותר לא "מאויש" על ידי בעל הפוליסה או מי מטעמו. אין חולק על כך שברכב לא הופעלו תנאי המיגון בשעת הגניבה. השאלה שנשאלת בהקשר זה היא אם הרכב היה "מאויש" באותה שעה כמשמעות מונח זה בתנאי המיגון האמור.
10. ויודגש, תנאי הפוליסה שלפנינו שונים במידה משמעותית מתנאי הפוליסה שנדונו בעניין פירו, עליו נסמכת הנתבעת בהגנתה. אחד מתנאי המיגון הבסיסיים שנכלל בפוליסה בעניין פירו נוסח בצורה קטגורית, לפיו בשום מקרה, ללא כל יוצא מן הכלל, אין להשאיר את מפתחות הרכב ברכב. על כן, משהוכח בעניין פירו שהמפתחות נותרו ברכב בעת שהותו של הנהג מחוץ לרכב, לא נדרש בית המשפט שם לשאלה פרשנית באם הרכב היה מאויש אותה שעה אם לאו. כפועל יוצא מכך, גם נפסק בעניין פירו, כי תנאי הפוליסה שם הופרו ואין עומד לתובע כיסוי ביטוחי.
11. ברי שאין ללמוד מקביעותיה של כב' השופטת שניידר בעניין פירו למקרה שלפנינו, שכן אין הנדון דומה לראיה. בענייננו, לא די בעצם העובדה שמפתחות הרכב נשארו ברכב, שכן על מנת לשלול מהתובע את הכיסוי הביטוחי, יש להידרש לשאלה פרשנית העולה מתנאי המיגון דנן והיא באם הרכב נחשב כאילו הוא במצב שאינו "מאויש".
12. שני הצדדים אינם חלוקים ביניהם באשר למבחנים שנקבעו בפסיקת בית המשפט בשאלה מתי הרכב ייחשב כ"מאויש". המחלוקת בין הצדדים נטושה ביישומם של מבחנים אלו הלכה למעשה במקרה דנן. הכללים לפרשנות המונח האמור נקבעו בע"א (מחוזי-ת"א) 156/96
אשר חנן נ' ג'אן השכרת רכב בע"מ (להלן:
עניין חנן). באותו מקרה דובר במבוטח
, אשר נסע לפגישת עסקים עם סוחר מקומי בתוככי העיר עזה, ובעודו משוחח עם הסוחר במרחק של כשני מטרים מרכבו, כשזה נותר מותנע ומפתחותיו בתוך מתג ההתנעה, נגנב הרכב על ידי אלמוני. בנסיבות אותו מקרה פסק בית המשפט, כי יש לראות את הרכב כרכב "מאויש" בעת אירוע הגניבה.
בפרשו את המונח "מאויש" בפוליסת הביטוח, קבע בית המשפט באלה המילים: