בחודש דצמבר 2005 נחתם בין התובע, תושב קרית מוצקין, לבין הנתבעות, העוסקות בין היתר באספקת שירותי תקשורת בכבלים, הסכם "עיסקת חבילה, שכלל חבילת ערוצי טלוויזיה בכבלים, תשתית אינטרנט 750kb, ושירותי ספק אינטרנט בחברת ברק 013, במסגרת מבצע של עובדי חברת החשמל כשהעלות הכוללת של החבילה מגיעה ל- 220 ש"ח לחודש.
לטענת התובע, בחודש ינואר 2007 החלו הנתבעות לפתע לגבות תשלום נוסף, מעבר למוסכם בסכום של עשרות שקלים מידי חודש בגין "ממיר/שקע נוסף".
לדברי התובע, בפנייה לשירות לקוחות אצל הנתבעות, בחודש מרץ 2007 הודתה נציגת הנתבעות כי החיוב נעשה בטעות אך הזיכוי לחשבונו בוצע בחודש אוגוסט 2007, מספר חודשים לאחר השיחה.
לטענת התובע, למחרת השיחה עם נציגת שירות הלקוחות בחודש מרץ 2007, למחרת היום התקשרה אליו אותה נציגה והודיעה לו כי בשל הטעות שהנתבעת ביצעה, תורחב תשתית האינטרנט ל 1.5 מגה בייט ללא חיוב נוסף.
בשל אותה הרחבה, כך לטענת התובע, לא ניתן היה לגלוש ברשת משך למעלה משבוע ימים, ומאוחר יותר התברר כי הרחבת התשתית מחייבת פנייה לספק האינטרנט ברק 013 להסדרת העניין וביצוע תשלום לאותו ספק.
בתשובה לפניית התובע לנתבעות, נמסר לו כי הוא שוייך למבצע החדש של עובדי חברת החשמל, מבצע שהתובע כלל לא ביקש להצטרף אליו מה גם שהעניין כרוך בתוספת תשלום.
התובע ביקש להתנתק מהחבילה, ובתגובה נמסר לו כי הוא מחוייב לשנה שלמה כך שאין הוא רשאי להשתחרר מהחבילה.
עוד טוען התובע כי הוא גילה כי לאחר שהסתיימה ההתקשרות בין הצדדים התברר לו כי הוא חוייב ב"קנס" בגין התנתקותו מהשירות בטרם תום תקופת המבצע, ובלא שתינתן לו הודעה כלשהיא על כך, החיובים בוצעו דרך כרטיס האשראי כך שלתובע לא הייתה כל אפשרות "מיקוח" מול הנתבעות.
לטענת התובע, באם ביקשו הנתבעות לשנות את תנאי ההתקשרות, חובה עליהן להודיע על כך לתובע ולקבל את הסכמתו, ולא ניתן לבצע באופן חד צדדי שינויים בתנאי ההתקשרות.
על כן, טוען התובע כי על הנתבעות להשיב לו את סכום "הקנס" ששולם בסך 235 ש"ח וכן לחייב את הנתבעות לפצותו בגין התנהלותה כלפיו .
סכום התביעה הועמד על סך 5,000 ש"ח.
הנתבעות טענו בהגנתן כי מדובר בתביעה קנטרנית ללא בסיס במציאות.
הנתבעות מאשרות כי אכן התובע התקשר עימן במסגרת אותה חבילה בדצמבר 2005, אך טענו כי התעריפים המוזלים על פי אותה חבילה, היו לתקופה של 12 חודשים.
המבצע הראשון היה בשיתוף עם ספק האינטרנט ברק 013 כך ששירותי האינטרנט נכללו באותה חבילה למשך שנה.
לטענת הנתבעות, אותו מבצע במסגרתו התחבר התובע לשירותיהן, הסתיים בסוף דצמבר 2006 כך שהחל מחודש ינואר 2007 המחירים השתנו על פי תקנון המבצע, והנתבעות היו רשאיות בהתאם לאותם תנאים, לגבות מהתובע מחיר "מחירון" עבור אספקת השירותים.
לטענת הנתבעות, כמחווה שירותית, הן נתנו לתובע הטבה במסגרתה נהנה התובע לתקופה מינואר 2007 ועד מרץ 2007 מחבילת הצפייה הבסיסית הדיגיטלית, 3 חבילות צפייה דיגיטליות נוספות, ושירותי הולכת אינטרנט במהירות 750 קילובייט ללא התחייבות.
לטענת הנתבעות, משהסתיים המבצע הראשון במסגרתו הצטרף התובע כמנוי של הנתבעות, החל מחודש ינואר 2007 החלו הנתבעות לגבות מהתובע חיוב בגין השקעים הנוספים שבדירתו, בסך 10.86 ש"ח לחודש.
לטענת הנתבעות, לכשפנה התובע בחודש מרץ 2007 והלין על החיובים בחשבונו, הוסבר לו העניין, אך כמחווה שירותית הן הסכימו לזכות אותו בגין אותו חיוב ממועד תום המבצע ועד פנייתו אליהן, אך בשל טעות בעטיין של הנתבעות, הן המשיכו לחייב את התובע והזיכוי לא בוצע במועד אלא באיחור של מספר חודשים.
לטענת הנתבעות, מעולם לא הובטח לתובע שידרוג של מהירות האינטרנט ללא חיוב.