"קרונות רעש ואבן פורקת העיר,
נפילי האבק, נשימת היקבים ,
המרחק העונה לקריאות רכבים
!
והשעט הרב והשיר והשוט ,
ערבלי הפנים, הדרכים, השמות
!"
(נתן אלתרמן "
יום השוק", שירים שמכבר (הוצאת הקיבוץ המאוחד,1999) עורך: עוזי שביט, 91).
תביעה כספית בסך 626,000 ש"ח של דיירים המתגוררים בסמוך לתחנה המרכזית החדשה בירושלים לפיצויים בגין מטרדי רעש, עשן ואבק שנגרמו ונגרמים להם עקב סמיכות דירתם למבנה התחנה, בגין ירידת ערך הדירה, שלילת הנוף, הפרעה לאור השמש ופגיעה בפרטיות.
1.
רקע
התובעים הם הבעלים והמחזיקים הבלעדיים של דירה בת 3 חדרים, מטבח ושירותים בקומה השלישית של בנין הנמצא ברחוב מוריה 5 בירושלים, והממוקם ממזרח למבנה "התחנה המרכזית החדשה" בירושלים (יצוין, כי התביעה הוגשה ע"י התובע בלבד, אך מאחר ובפועל ראויה היא להיות מוגשת בשם התובע ורעייתו, ומאחר ורעייתו של התובע היא היחידה שהעידה במסגרת התביעה דנן ונחקרה בביהמ"ש, ולאור העובדה שגם בעלי הדין עצמם התייחסו בפועל אל תובע ואל רעייתו כאל "התובעים" - משכך, יכונו להלן התובע ורעייתו: "התובעים") .
התובעים מתגוררים בדירה נשוא התביעה מאז שנות ה-60 של המאה הקודמת, ובמקום בו עומד כיום מבנה "התחנה המרכזית החדשה" - עמד אותה עת מבנה ה"תחנה המרכזית הישנה". באמצע שנות ה-90 של המאה הקודמת הוחלט בעירית ירושלים על הקמת מבנה חדש לתחנה המרכזית בירושלים, אשר ישמש לא רק כתחנת איסוף ויציאה של אוטובוסים, אלא גם כמרכז מסחרי של חנויות ובתי עסק. ביום 19/09/95 אישרה הועדה המחוזית לתכנון ובניה את תכניות הבניה, וביום 27/01/97 ניתן לנתבעות היתר בניה להקמת התחנה החדשה. בנייתה של התחנה החדשה ארכה כ-6 שנים, והסתיימה בשנת 2002.
2.
טענות התובעים
בכתב התביעה טוענים התובעים, כי בניית התחנה החדשה, המתנשאת לגובה של כ-35 מטרים (כ-15 מטרים מעל גג הבנין בו נמצאת דירתם), במרחק של כ-4 מטרים בלבד מהקיר המערבי של דירתם - גרמה לחסימה מוחלטת של אור השמש, אשר חדר בעבר לדירה דרך חלון חדר המגורים, ובעקבות כך הפכה הדירה לחשוכה ולבלתי מאווררת.
עוד טוענים התובעים, כי הקיר המזרחי של התחנה החדשה , המתנשא לגובה רב, מסתיר את הנוף המרהיב, שנשקף בעבר מחלון דירתם (מצדה המערבי ומהמרפסת הצפונית שלה), לכוון הרי יהודה ושכונת "ליפתא", וגם גורם - בשל גובהו הרב- להפרעות משמעותיות בקליטת שידורי הרדיו והטלויזיה.
אשר למטרד הרעש- טוענים התובעים, כי המפוחים לפליטת הפיח והעשן מהתחנה, אשר הותקנו מתחת למרפסת דירתם גורמים ל"רעש מחריש אוזניים", במהלך כל שעות היום והלילה. כמו כן, שני פתחי החירום למילוט הולכי רגל במקרי חירום, אשר נבנו בקיר המזרחי של התחנה (הגובל כאמור בדירתם) - נפתחו ע"י הנתבעות והפכו למעשה למעברי קבע, הפתוחים כל ימות השנה, 24 שעות ביממה, מה שגורם אף הוא לרעש רב. רעש נוסף- ממשיכים וטוענים התובעים- נגרם להם בעקבות הרחבת הכביש ברחוב "אלנבי" הסמוך לדירה והפיכתו לרחוב דו סטרי, מה שגרם להגדלת תנועת כלי הרכב ברחוב, בכל שעות היממה.
בנוסף, טוענים התובעים למטרדי אבק, עשן ורעש, לאי-נוחות, סבל ופגיעה בפרטיות, שנגרמו להם
במהלך שש שנות בנייתה של התחנה (מטרד בעבר) . לדבריהם, בעת ביצוע עבדות ההריסה של התחנה הישנה ובמהלך הבניה כולה "
הדירה כוסתה באבק... העבודה התבצעה עם כלי עבודה כבדים, פיצוץ סלעים, עם חומרי נפץ בכל שעות היממה ... הנתבעים עבדו מסביב לשעון משעה 06:00 בבקר ועד שעה 24:00 בשבתות ובחגים
... הרעש היה בלתי נסבל ....
התובע ורעייתו היו קורבנות למציצנות הפועלים שבנו את הקיר. פרטיותם הופרעה במנשך שנים והם נאלצו לאטום את החלון המערבי, היחיד בחדר המגורים , ולסגור בכל שעות היום דלת מרפסת המטבח" (ס' 11-15 לכתב התביעה).
ולבסוף טוענים התובעים לקיומו של מפגע בטיחותי, שנוצר עקב הצבתם של "שני מכלי דלק ענקיים" בצמוד לבנין, שבו נמצאת דירתם.
לאור כל האמור, עתרו התובעים לחייב את הנתבעת בסך של 626,000 ש"ח בגין המטרדים שנגרמו להם בעת הבניה, בגין המטרדים שנגרמים וייגרמו להם בעתיד, ובגין ירידת ערך הדירה (בסך של 155,100 ש"ח, בהתאם לחוות דעתו של שמאי מטעמם, אשר צורפה לכתב התביעה) . ואולם, בתצהיר עדות ראשית מטעם התובעים שונה הסכום הנ"ל לסך של 471,000 ש"ח , ללא שקדמה לכך כל הודעה או בקשה לתיקון כתב התביעה.
יצוין, כי כתב התביעה המקורי כלל שתי נתבעות נוספות: הועדה המקומית והועדה המחוזית לתכנון ובניה מרחב ירושלים (הנתבעות 4-5) , וכן ארבעה נתבעים פורמאליים- הבעלים הרשומים של חלקים שונים של החלקה עליה בנויה התחנה החדשה (הנתבעים 6-9) . ואולם, ביום 13/07/03 ביקש ב"כ התובעים למחוק את הנתבעים 6-9, וביום 06/10/05 נמחקו גם הנתבעות 4-5 בהסכמת ב"כ בעלי הדין.
3.
טענות הנתבעות