אגד תפצה תושבות מעלה אפרים וחמרה בגין איחורים

1.      1.      בפני תביעה כספית בסכום של 17,800 ש"ח, שתבעו התובעות מהנתבעת בשל הפרת חובתה לספק להן שירות תחבורה נאות. התובעות הן תושבות מעלה אפרים וחמרה, והדרך היחידה שלהן לטענתן להגיע למקום עבודתן בירושלים היא באמצעות הנתבעת.

טענותיהן של התובעות

2.      2.      בכתב התביעה שהוגש בתיק זה טענו התובעות טענות מסוגים שונים: סוג אחד של טענות הופנה לכך שרמת התחזוקה של האוטובוסים ירודה ושהאוטובוסים מלוכלכים. סוג אחר של טענות הופנה לכך שבתאריכים המפורטים בכתב התביעה היו שיבושים בהגעת האוטובוסים כדלקמן: בימים  8.7.07  ו- 5.9.07 בשעה 05:50 לא הגיע אוטובוס לתחנת המוצא; ביום 3.10.07 התפוצץ גלגל בתחילת הנסיעה והנסיעה שולמה; ביום 8.10.07 יצא אוטובוס באיחור; ביום 7.11.07 נתקע אוטובוס בחיזמה בשל נזילת מים ואוטובוס חלופי הגיע באיחור של 30 דקות.

3.      3.      לכתב התביעה צורפו יפויי כח לתובעות מצד אנשים שונים בהם פורטו תלונות דומות כנגד הנתבעת. ראוי לציין כבר בשלב זה שהתובעות אינן רשאיות לייצג אנשים נוספים בהליך שבפני ועל כן אינני רואה במכתבים האמורים כתבי תביעה נוספים או כמתארים עילות תביעה נוספות, הנפרדות מהעילות שפורטו בכתב התביעה.

טענות הנתבעת

4.      4.      הנתבעת טענה בכתב הגנתה שהתובעות לא הוכיחו כל נזק.

5.      5.      נטען שהנתבעת מפעילה אוטובוסים ברשיון בקווים 948 ו- -949 מהתחנה המרכזית בירושלים למעלה אפרים או לבקעת הירדן וכן בכיון ההפוך. על פי הוראות צה"ל חייבת הנתבעת להפעיל באותם קווים אוטובוסים ממוגני ירי בלבד. ואולם על אף חובה זו המוטלת עליה, היא נתקלת בקשיים ליישומה, כיון שמיגונם של האוטובוסים נעשה על ידי פיקוד העורף ולא על ידי הנתבעת, וזה האחרון מוגבל במגבלות תקציביות שונות. הנתבעת פירטה בהרחבה את המחסור באוטובוסים ממוגני ירי, ואת העובדה שצי האוטובוסים ממוגני הירי עצמו הזדקן והתקלות בו מרובות. בעטיין של תקלות אלו נגרמים עיכובים רבים בהגעת האוטובוסים ליעדם.

6.      6.      לכתב ההגנה צירפה הנתבעת התכתבות עניפה עם הרשויות הנוגעות בדבר, כגון פיקוד העורף, המפקח על התעבורה ביהודה ושומרון ומשרד התחבורה, אך ללא הואיל. לאחרונה חתמה על הסכם קבלנות עם החברה לפיתוח גוש עציון המחזיקה אוטובוסים ממוגני ירי, לצורך תגבור הקווים.

7.      7.      הנתבעת טענה שלמרות המצב המכני של האוטובוסים ממוגני הירי, האיחורים הנגרמים הם נדירים, ובכל מקרה הם אינם  בשליטתה של הנתבעת ומקורם בכח עליון, כגון פקקי תנועה, חפצים חשודים ותקלות מכניות.

8.      8.      הנתבעת הצביעה על כך שהרכבים עוברים בקורת בטיחות קפדנית, וכן שהאוטובוסים עוברים ניקיון כל פעם שהם מגיעים לתחנה, היינו מספר פעמים ביום. הנתבעת ציינה שהיחס שניתן לתובעות היה אדיב ויעיל.

דיון והכרעה

9.      9.      הטענות שפורטו בכתב התביעה היו בעיקרן טענות  כלליות ולא עסקו באירועים ספציפיים, למעט מספר אירועים שפורטו בכתב התביעה, כפי שציטטתי לעיל.

10.  10.  הטענה המרכזית הטעונה ליבון והכרעה נוגעת לשאלת העיכובים בהגעת אוטובוסים לתחנה במועדים שנקבעו לכך. הרושם הכללי העולה מכתב התביעה ומכתב ההגנה כאחד, הינו שהשירות בהיבט זה הינו שירות לקוי. התובעות המתגוררות בחבלי ארץ נידחים, תלויות בתחבורה הציבורית ובקווי התחבורה שמעמידה התובעת לרשותן. איחור בהגעת האוטובוס משמעו היעדרות מהעבודה או מכל פעילות אחרת.

11.  11.  נפסק לא אחת שעיכוב בהגעת אוטובוסים או רכבות עשוי להצמיח עילת תביעה .

12.  12.   כפי שנפסק לאחרונה על ידי כב' השופטת מרים ליפשיץ - פריבס בת"ק (י-ם) 3119/07 מגנצא נ' "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ -

"על חובת עמידה בהפעלת שירות סדיר של תחבורה ציבורית, ניתן ללמוד מהוראות צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעה באוטובוס ובמונית) תשל"ד-1974 וכן בחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשי"ח-1957.

לתובע, הזקוק לדבריו לתחבורה ציבורית, עומדת הזכות לדעת כמעט בוודאות, שבהגיעו בזמן לתחנה, לפי לוח הזמנים של הנתבעת, ייאסף בשעה היעודה, כך שיוכל להגיע בשעה צפויה מתוכננת, למקום יעדו".

           עוד נקבע באותו פסק דין - 

"לוח זמנים, הוא למעשה הזמנה של הנתבעת, לתושבים, ולנוסעים אחרים להשתמש בשירותי הנתבעת. על לוח הזמנים יש להקפיד, והנתבעת מחוייבת לו. פרסום לוח זמנים בידיעת התובעת כי אין לה די  רכבים לבצוע כל הנסיעות במועדן, כי אם חלק בלבד, יש בו כדי "הטעיה"  כהגדרתה בסעיף 2א. (ד) לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א - 1981".