השופט מנחם רניאל:
1. רקע:
זה ערעור וערעור שכנגד על פסק דין בית משפט השלום בחיפה (השופטת ת. שרון נתנאל) מיום 27.8.06 בתביעת רבקה פרץ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: הבנק). העובדות הבסיסיות אינן שנויות במחלוקת:
א. ביום 26.1.97 פתחה חברת טכנוקיר ותקרה בע"מ (להלן: החברה) חשבון חוזר דביטורי אצל הבנק. זכויות החתימה בשם החברה היו לשני המנהלים ביחד על גבי חותמת החברה
[1].
ב. ביום 16.7.98 חתמה רבקה פרץ על כתב ערבות לחשבון בסך 110,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. ערבות זו הוחלפה בערבות אחרת ע"ס 150,000 ש"ח שנחתמה ביום 2.4.01.
ג. ביום 20.7.00 חתמה רבקה פרץ על כתב קיזוז מיוחד המקנה לבנק זכות לקזז כספים שהחזיק עבורה בתוכנית חסכון, כנגד סכומים שיגיעו לבנק מהחברה.
ד. ביום 31.3.03 פרע הבנק את סכום תוכנית החסכון, שהגיע אז לסך 173,705 ש"ח, לחשבון החברה, וסכום זה כיסה את כל יתרת החובה בחשבון.
רבקה פרץ טוענת בעיקר כי חשבון החברה חויב שלא כדין, בניגוד לזכויות החתימה בחברה, בחתימה של אחד המנהלים בלבד, בסכומים העולים על יתרת החוב שכוסתה בתוכנית החסכון שהיתה לזכותה, ועל כן הגישה תביעה להחזר הסכומים שקוזזו ממנה ועוד עוגמת נפש.
בית המשפט קמא קבע שנוצר בין המנהלים נוהג לפיו יחוייב החשבון בחתימה אחת בלבד בתוספת אישור טלפוני של המנהל שלא חתם. בית המשפט קמא בדק את החיובים וקבע שלגבי חלק מהם היה אישור טלפוני, ולגבי החלק האחר לא היה אישור טלפוני. רבקה פרץ מערערת על הקביעה שהיה אישור במקרים שנקבע כך, ועל משמעותו, והבנק מערער על הקביעה שלא היה אישור, ועל משמעותו.
2. הפסיקה באשר לחיוב חשבון בניגוד להחלטות החברה
מן הראוי היה, שהבנק יכבד את החלטות החברה על זכויות החתימה בשמה, והחברה ומנהליה יכבדו את זכויות החתימה שהם מחליטים עליהם. המציאות היא שלא כך קורה תמיד. לכן, התפתחה כבר פסיקה, בערכאות שונות, במקרים שבהם נהג הבנק לחייב את חשבון החברה שלא בהתאם להחלטות החברה שהודעו לו.
בפסק דין
סלולין
[2], שניתן על ידי השופטת רונן בבית משפט השלום בתל אביב, טענה ערבה (שאינה אשתו של אחד המנהלים) שמאז פתיחת חשבון החברה בבנק, נדרשו שתי חתימות בחשבון כדי לחייב את החברה. למרות זאת אישר הבנק לאחד המורשים להוציא כספים מהחשבון בחתימה אחת בלבד. במסגרת זו הוציא אותו מורשה כספים לצרכיו הפרטיים, תוך מעילה בכספי החברה. אף בהנחה שהמורשה האחר אכן אישר בדיעבד (כטענת הבנק), את הוצאת השיקים שניתנו בחתימה אחת, אישור כזה אינו יכול לבוא במקום האישור הפורמאלי של החברה לגבי זכויות החתימה. שינוי זכויות החתימה לא היה בהסכמת החברה. בית המשפט קבע שיש לקבל את טענת הערבה, לגבי השיקים שנחתמו בחתימה אחת בלבד. משעה שהחברה קבעה מנגנון מוסכם למשיכת כספים, היה על הבנק לאפשר לחברה לפעול רק על פי מנגנון זה, היינו על פי זכויות החתימה שעליהן החליטה החברה כדין.
"לא בכדי דורש הבנק כי החברה, באמצעות מוסדותיה, תחליט על זכויות החתימה בה, ותודיע עליהן לבנק בפרוצדורה מסוימת. דרישה זו, הקיימת בנוהלי הבנק, נועדה להבטיח פעילות מסודרת בחשבון הבנק של החברה, באופן שיבטיח הן את הבנק והן את החברה, ואת בעלי מניותיה. ואכן, כפי שצויין לעיל, החברה הקפידה לערוך פרוטוקולים לשינוי זכויות החתימה בחברה, ולהודיע עליהם לבנק כנדרש, בכל פעם שהרכב זכויות החתימה בחברה השתנה. לו ביקשה החברה כי די יהיה בחתימה של גולן על שיקים, או כי די יהיה בחתימתו יחד עם אישור בדיעבד של בראון (טלפוני? בפקס?), היה על החברה באמצעות מוסדותיה להחליט על כך. אין דומה מנגנון המחייב שתי חתימות על כל שיק, למנגנון של חתימה אחת עם אישור בדיעבד. המקרה דנן מהווה דוגמא לצורך בחתימה של בעל זכות החתימה השני על גבי השיקים מראש, ולא בדיעבד, בעל פה, בטלפון או בפקס. יתכן שלו כך היה נעשה, היה בראון יכול לפקח על פעילותו של גולן- כפי שהתכוונה החברה בהחלטתה. יתכן שהמעילה של גולן לא היתה יכולה להתבצע, לו בראון היה רואה מראש את השיקים, ורואה למי הם מיועדים. על כל פנים, האישור בדיעבד של השיקים שנחתמו רק בחתימה אחת, מהווה חריגה מנוהלי הבנק ומהחלטות החברה.
הבנק טען כי הוא היה סבור כי כאשר הוא מאשר את השיקים עם החתימה האחת הוא פועל על פי רצונה של החברה. אינני מקבלת את הטענה. רצונה של החברה בא לידי ביטוי בהחלטות של מוסדותיה שהתקבלו כדין. בהעדר החלטה המשנה את זכויות החתימה בחברה (כך שדי למשל בחתימה אחת עם אישור טלפוני של בעל זכות החתימה השני), לא היה הבנק רשאי לפעול בניגוד להנחיות שניתנו לו ע"י החברה בפרוטוקול החברה.
אעיר, כי לו היתה הטענה בדבר משיכת שיקים בחתימה אחת בלבד, בניגוד לזכויות החתימה של החברה, מועלית ע"י מר בראון המנוח, ייתכן שהיה מקום לשלול ממנו את האפשרות להעלותה מטעמים של מניעות או השתק. אולם, הטענה אינה מועלית ע"י מר בראון, שכעולה מעדויות הבנק היה מודע לאופן הפעילות הזה, ואף הסכים לו. הטענה מועלית ע"י הנתבעים, שאין ראיה שהיו מודעים לכך כי החברה חורגת מהדרך שהוסכמה על ידיה למשיכת השיקים והסכימו לכך.
בפסק דין
פרידמן
[3]
דן השופט דר' קובי ורדי בבית משפט השלום בתל אביב בתובענת ממשכני נכס המבוססת על משיכות של בנם מחשבון החברה בניגוד לזכויות החתימה, שקבעו בין היתר שבנוסף לחתימת הבן יש לקבל את חתימת האם המבקשת. בית המשפט קבע עובדתית, שהמבקשת היתה מעורבת בניהול חשבון החברה באופן שוטף, פעילה ואף יוזמת, תוך קיומו של קשר טלפוני שוטף וידיעה ברורה לגבי פירעון השיקים, שנפרעו בידיעתה ואישורה של המבקשת, כולל הוראתה כיבוד שיקים שנחתמו בחתימה אחת. עוד נקבע:
"פקידי הבנק הכירו את החברה טוב וידעו עם מי הם פועלים ומי הספקים הקבועים, השיקים היו מיועדים לספקים אלו ולצרכי החברה, ואחרי הפגישה בחודש 5/00 לא היו עוברים שיקים בלי שיחת טלפון, לא הייתה משיכה ללא הפקדה והכיסוי נעשה רק לאחר שיחות טלפון חוזרות ונשנות עם המבקשת מס' 1 ועם בנה-אייל.
מרגע שקבעתי שהוכח בפניי שהמבקשים ידעו על הפעולות בחשבון והסכימו להן הן לגבי השיקים שניתנו בחתימה אחת והן לגבי השיקים שניתנו בשתי חתימות, דבר העולה הן מעדות עדי הבנק, הן מעדות הבן-אייל והן מהתנהגות המבקשים עצמם ואופן הפעילות השוטפת של החשבון, עולה מכך שהמבקשים מנסים לנצל את האופן הטכני/פורמלי של צורת החתימה על השיקים כדי למנוע את מימושם המהותי, למרות שמהותית הם הסכימו לכך וידעו על כך והדבר עולה גם מכך שבמשך חודשים לא פנו לבנק למרות שידעו שהחשבון מתנהל ושהמבקשת מס' 1 לא חותמת כמעט על שיקים. ...
במקרה דנן, גם אם הפר הבן-אייל את חובתו כלפי הבנק, הרי זה היה בהסכמה של השולח ועל דעת השולח, כשהשולח הביע דעתו ישירות בפני הבנק ואישר/אישרר את פעולות השלוח תוך יצירת קשר ישיר בינו לבין המשיב והסכמה/אישור/אשרור לפעולות השלוח, כשקיימת מניעות מצד המבקשים לטעון כנגד זיוף חתימתם, כשמדובר אף בידיעה ממשית ולא בידיעה מיוחסת שניתן היה להשיגה אילו נהגו בזהירות סבירה [ע"א 372/77
פרל אינשורנס קומפני לימיט נ' קנטי ואח'
, פ"ד לג(3)38).