השופט א' רובינשטיין:
רקע והליכים
א. תיק זה עניינו בשאלה, מה דינה לצורך קצבת שארים מקרן הפנסיה (המשיבה 3 להלן הקרן), של אשה (המבקשת-המערערת), שבהסכם גירושין מבעלה נקבעו הוראות כי תקבל כספי מזונות מן הפנסיה של בעלה (המנוח), והוא נשא לאחר גירושיהם אחרת (המשיבה 2, להלן המשיבה), שהיא אלמנתו, ואחר כך נפטר לעולמו תוך זמן קצר. עזבון המנוח הוא המשיב 1.
ב. זו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים שטמר, כהן ווילנר) מיום 1.5.06, בתיק עמ' 307/06, בו נתקבל ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (השופט גלובינסקי) מיום 2.11.05 בתיק תמ"ש 34022/00. ייאמר כבר כאן, כי החלטנו ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, ולקבל במובן מסוים את הערעור, כפי שיפורט.
ג. על עיקרי העובדות הצריכות לעניין אין מחלוקת:
(1) פלוני ע"ה (להלן המנוח) היה נשוי למערערת תבל"א מאז 1964. בשנת 2000 החליטו המנוח והמערערת להתגרש, וב- 14.5.01 נכרת ביניהם, בעזרת עורכי דינם, הסכם גירושין - כפי שכונה בכותרתו - שקיבל בו ביום תוקף בבית המשפט לענייני משפחה.
(2) לצד ההסכמה לגירושין באו הסכמות לתשלומי מזונות ולטובות הנאה כלכליות אחרות. אשר למזונות לגרושה (המערערת), נקבע (בסעיפים 12-5 להסכם) לוח תשלומים חודשי מיום 1.4.01 ועד למועד שבו אמור היה המנוח לצאת לגמלאות, בסך חודשי עולה מ-1,800 ש"ח עד 3,500 ש"ח.
(3) נאמר כי בצאתו לגמלאות "ישלם הבעל לאשה למזונותיה, לכל ימי חייה, כמזונות גרושתו, בסך חודשי השוה ל-50% מסכום הפנסיה נטו..." (סעיף 22(א) להסכם הגירושין). הפנסיה נטו הוגדרה בסעיף 22(ב) כפנסיה בהפחתת ניכויי חובה - מס הכנסה, ביטוח לאומי וביטוח בריאות. נאמר גם (סעיף 13), כי "... למען הסר ספק יודגש כי על אף האמור לעיל האשה לא תהא זכאית למזונותיה מעזבון הבעל, אולם תוכל לגבות המגיע לה מתוך הפנסיה החודשית של הבעל גם לאחר מותו" (ההדגשות הוספו - א"ר). לגבי הפנסיה נאמר עוד (סעיף 22(ג)) כלהלן:
"הצדדים יפעלו יחדיו כדי להודיע לגורמים המתאימים על חיוב זה, וככל שהדבר יתאפשר נותנים בזה הצדדים הוראה בלתי חוזרת, כי תשלום הפנסיה של הבעל לאשה יחולק כך שחלקה של האשה בגין חיוב מזונותיה כנ"ל ישולם לה ישירות בנפרד. הוראה זו לא תגרע מזכותה של האשה לגבות מן הבעל את החלק המגיע לה, במקרה שהגורמים המתאימים לא יסכימו לחלק את הפנסיה כאמור".
ועוד נאמר (סעיף 22(ד)):
"למען הסר ספק, מובהר בזה כי עזבון הבעל לא ישלם כספים כלשהם למזונות האשה, וכל אשר תוכל האשה לקבל לאחר אריכות ימיו של הבעל הוא מהפנסיה ולא מרכושו האחר של הבעל או מכספו. עם פטירתו של הבעל יוכל הבעל להוריש רכושו במלואו לכל אדם אחר מבלי צורך לשלם מזונות גרושתו מכל כספים ו/או רכוש ו/או זכויות אחרים השייכים לו, למעט מכספי הפנסיה".
(4) במקביל ניתנו הוראות סימטריות באשר לזכאות הבעל לחלק מפנסיית האשה ממשרד החינוך (סעיף 23).
(5) בסעיף 24 נקבע:
"מוסכם כי במידה ואחד הצדדים ילך לעולמו לפני הצד האחר, יוכל הצד שייוותר בחיים לגבות מחצית סכומי הפנסיה של הצד שכנגד, כמפורט בסעיפים 23-22 לעיל, אולם לא יהא מחוייב בתשלום כלשהו בגין הפנסיה המשולמת לו ויקבלה במלואה לידיו. למען הסר ספק כי גביית הסכומים האמורים בסעיף זה תיעשה אך ורק מתוך כספי הפנסיה".
סעיף 28 קבע, כי:
"מוסכם כי כנגד העברת מחצית סכומי הפנסיה לאשה כמפורט בסעיף 22 לעיל, בטלה התחייבות הבעל לשלם את הכספים כמפורט בסעיפים 13-5 לעיל (המזונות - א"ר), למעט מצב בו כספי הפנסיה אינם משולמים מסיבה שתלויה בבעל".
(6) הבאנו דברים אלה בהרחבה, שכן יש להם חשיבות בבואנו לדון בשאלה שבפנינו.
ד. כאמור, ניתן להסכם תוקף ביום כריתתו בבית המשפט לענייני משפחה. הגט נמסר בהמשך, ולימים (8.11.02) נשא המנוח את המשיבה לאשה; אך כתום פחות משנה, ב-29.8.03, נפטר לעולמו ממחלה קשה. משנודע למערערת על חוליו של המנוח, פנתה לקרן בה היה המנוח מבוטח, כדי לברר את זכאותה לגבייה מתוך הפנסיה לאחר פטירת המנוח על פי הסכם הגירושין - ונענתה בשלילה. על כן הגישה ב-21.11.02 תביעה לבית המשפט לענייני משפחה לביטול הסעיפים 13 סיפא ו-22(ד) להסכם הגירושין, שבין השאר קבעו, כמצוטט מעלה, היעדר זכאות למזונות מן העיזבון וזכאות לגביה מן הפנסיה בלבד; לחלופין נתבעה זכאות למחצית סכום הפנסיה על פי חישוב אקטוארי. לימים הוספו המשיבה והקרן לתביעה, ובמהלך בירורה נפטר המנוח, למרבה הצער.
ה. (1) בבית המשפט לענייני משפחה העיד ביום 2.2.05 עו"ד ר' מזור, שבשעתו ייצג את המערערת כי כתב לקרן מקפת ביום 19.8.01 (לאחר אישור הסכם הגירושין וסידור הגט) מכתב בו דרש לשלם מחצית הפנסיה לתובעת ומחציתה למנוח, אך לא קיבל תשובה. נאמר בפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה, כי "הוא (עו"ד מזור - א"ר) לא נשאל (בבית המשפט - א"ר) לגבי היחסים בינו לבין התובעת (המערערת) ולגבי טענת ההסתמכות שהתובעת טענה" (התובעת דשם היא המבקשת בתיקנו, שעל פי פסק הדין ציינה כי "נתנה אמון בעורכי הדין שייצגו אותה"). בא כוח המנוח בהליכי הגירושין עו"ד ר' גל הציג בבית המשפט מכתב שקיבל מעו"ד מזור ב-13.2.01, ובו נאמר כי הלה "מחכה לתשובות מהקרן, באשר להבטחת זכויותיה של מרשתי", וכן ציין כי טיוטת ההסכם שקיבל מעו"ד מזור לאחר אותו בירור היתה שונה לחלוטין מחומר קודם, והוא שיכנע איפוא את המנוח לחתום; "והסיבה היתה שהסברתי לו שלפי עצתי המשפטית לא משנה מה נרשם כאן, כי הקרן תתנהל לפי תקנונה... קיבלתי את התקנון לידי ועצתי ניתנה כאשר ידעתי את תוכנו" (עמ' 24). שתי עדויות עורכי הדין היו אמינות בעיני בית המשפט לענייני משפחה. הקרן טענה בפניו, כי אינה רואה עצמה מחוייבת לפעול על פי הסכם הגירושין ופסק הדין שאישר אותו אלא על פי תקנונה, שבהתאם לו רק המשיבה זכאית לפנסיית השארים. עוד ציינה, כי בית הדין האזורי לעבודה דן בתביעת המערערת נגד הקרן והמשיבה, ונפסק (23.2.04) כי הקרן תשלם למשיבה 50% ממועד הזכאות וגורל 50% הנותרים ייקבע לפי פסיקת בית המשפט לענייני משפחה.