סוכנות נסיעות חייבת לפעול בשקידה ראויה להשגת המחיר הטוב ביותר לחבילת טיול ללקוח

1.                1.                עניינה של תביעה זו הינה השירות שעל סוכנת נסיעות ליתן ללקוח.

2.                2.                הנתבעת 1 הינה סוכנת הנסיעות העובדת עבור הנתבעת 2, (שהינה גם הנתבעת 3).

3.                3.                התובע תכנן נסיעה לטוסקנה איטליה עם רעיתו וזוג חברים נוסף מקיבוץ חצרים במהלך חודש ספטמבר 2005. לצורך הנסיעה נרכשו ביולי 2005 כרטיסים בחברת אלאיטליה. נשכר באמצעות הנתבעת 1 רכב בחברת הרץ בסניף שלה בנמל התעופה של פירנצה. הכרטיסים נרכשו עבור ארבעה נוסעים. מחיר כל כרטיס עמד על 465$. תאריך הטיסה נקבע ליום 18.9.05. 

4.                4.                ביום 8.9.05 (עשרה ימים לפני הטיסה) הודיע התובע לנתבעת 1 כי זוג החברים לא יוכל לצאת לטיול. ביום 11.9.05 חזר התובע על הודעתו מיום 8.9.05 באמצעות המייל, ביקש כי המקומות של החברים שלא יכולים לצאת יוחלפו בזוג חברים אחר. התובע ביקש מידע בדבר ביטול טיסת פנים וכן הערכת עלות הביטול. התובע טוען כי במהלך הימים שלאחר מכן ביקש מהנתבעת 1 להשאירו בתמונה של בדיקותיה ובין היתר ציין כי ניתן מבחינתו לערוך שינויים כולל החלפת חברת הטיסה.

5.                5.                ביום חמישי 15.9.05 אישרה הנתבעת 1 את הכרטיסים החדשים עבור זוג החברים שהחליף את החברים הקודמים. התברר כי התובע חוייב בכרטיס עבורו ועבור רעיתו בסך של 465$ לכרטיס ואילו חבריו חוייבו בשני כרטיסים כשהמחיר לכרטיס היה 775$ היינו 310$ יותר לכרטיס.

6.                6.                לטענת התובע, באותו יום ניתן היה לרכוש כרטיסים בסך של 459$ לכרטיס. התובע סבר כי יש לסיים את המחלוקת שנוצרה ברוח טובה ובין היתר הציע שהענין יועבר לבוררות בפני התאחדות סוכני הנסיעות אך משום מה, הדבר לא עלה בידו.

7.                7.                טוען התובע כי מחובתה של הנתבעת 1 היה להביא לאופטימיזציה של חבילת הטיול שלו ושל חבריו אולם פעולות הנתבעת 1 היו רשלניות ונטולות מיומנות מקצועית. נטען כי הנתבעת 1 הסבה בהתנהלותה את הנזקים הנתבעים בכתב התביעה.

8.                8.                נטען כי הנתבעת 2 אחראית לפעולותיה של הנתבעת 1 המהווה כנראה חלק ממערך הנתבעת 2 אך הדבר אינו ברור לתובע ולפיכך נתבעו נתבעות אלו ביחד ולחוד.

9.                9.                התובע הפנה למספר פסקי דין בהם נקבעה אחריות של סוכנויות נסיעות בשל אי הקטנת הנזק של הלקוחות.

10.            10.            בסיכומו של דבר טען התובע כי הנתבעות התרשלו בפעולתן ולפיכך יש לחייבן בנזקיו שפורטו בכתב התביעה.

11.            11.            הנתבעות הגישו כתב הגנה משותף. נטען כי התביעה לא היתה צריכה להיות מוגשת על ידי התובע אלא על ידי חבריו שכביכול נפגעו מהנתבעות.

12.            12.            הנתבעות טענו שהתובע שילם מרצונו החופשי את כרטיס הטיסה ולפיכך מדובר בטעות בכדאיות העסקה ולא ברשלנות והדבר מצביע על כך שכל התביעה היא תביעת שווא.

13.            13.            נטען כי העובדה שהתובע מצא באינטרנט מחירים זולים יותר אינה מהווה ראיה שכן לעיתים באינטרנט יש הטעיות וכי המחירים משתנים. נטען כי היה הבדל בין טיסה, לאיטליה: לרומא או מילאנו לבין פירנצה. נטען כי התובע יכול היה לכלכל צעדיו אחרת לבטל הכרטיסים ולטוס באמצעות כל חברה שרצה.

14.            14.            נטען על ידי הנתבעות כי סכום התביעה מנופח ומופרז.

15.            15.            ביום הדיון הוסיפו הנתבעות הסברים. נטען כי לא ניתן להחליף שמות של נוסעים וכאשר מבוטלת עסקה אחת הרי שחברות התעופה קובעות תעריף אחר לעסקה החדשה. נטען כי הנתבעות רק מקבלות עמלות קבועות ולא נהנו למעשה מהפרש המחירים שבין הכרטיסים הישנים והחדשים.

16.            16.            הנתבעות ניסו להסביר לבית המשפט את מדיניות חברות התעופה דבר שמביא לכך שלסוכן הנסיעות אין השפעה רבה על מחיר הכרטיס.

17.            17.            לסיכום טענו הנתבעות כי לא היה במעשי הנתבעת 1 כל טעם לפגם ובטח לא רשלנות.

דיון

18.            18.            בראש הדברים אציין כי התובע הוא הלקוח של הנתבעות. התובע עשה חוזה לטובת צד שלישי שהינו זוג חברים. אני דוחה הטענה שנטענה כביכול לתובע אין זכות תביעה. התובע שילם עבור העסקה וזכאי שהנתבעות לא ינהגו כלפיו ברשלנות.