בית המשפט המחוזי החמיר בעונשו של מפעיל תחנת שידור פיראטית

המערער הורשע בבית משפט השלום בירושלים (כב' השופט י' מילנוב), בת.פ. 4643/05, בעבירה של הפעלת תחנת שידור וקיום שידורים בלא זכיון מאת מועצת הרשות השנייה לטלויזיה ולרדיו (סעיפים 32(א) ו- 90(א) לחוק הרשות השנייה לטלויזיה ורדיו, תש"ן-1990), ובעבירה של הקמה והפעלת תחנת טלגרף אלחוטי (סעיפים 5(א) ו-7(א) לפקודת הטלגרף האלחוטי [נוסח חדש], תשל"ב-1972), כפי שיוחסו לו בכתב האישום שהוגש נגדו. ביום 23.9.07 נגזר דינו למאסר מותנה של 6 חודשים, וכמו כן הוטל עליו קנס כספי בסכום של 40,000 ש"ח או 4 חודשי מאסר תמורתו.

ערעורו של המערער מופנה הן כנגד הכרעת הדין והן כנגד גזר הדין. המדינה מערערת על קולת עונשו של המערער (המשיב בערעור מטעמה).

הערעור על הכרעת הדין

הכרעת הדין מבוססת על שלושה אדנים ראייתיים, המשתלבים זה בזה. האדן האחד הוא עדויותיהם של עדי התביעה, אשר בית המשפט קמא מצא את כולם מהימנים ואמינים, וקבע כי עדויותיהם עומדות במבחני ההגיון והשכל הישר. האדן האחר הוא ראיות חפציות המסבכות את המערער והקושרות אותו לשידורים הפיראטיים נשוא כתב האישום, והאדן הנוסף הוא גרסתו הבלתי מהימנה והבלתי הגיונית של המערער.

בהודעת הערעור הכתובה ביקש ב"כ המערער לקעקע כל אחד ואחד מן האדנים הללו, אולם את עיקר חיציו כיוון, במהלך טיעונו בעל פה, לממצאי בית משפט קמא ככל שהם נוגעים לתקפות האיכונים שביצעו אנשי השטח של משרד התקשורת. אלה נקראו לפעולה על ידי מגדל הפיקוח של נמל התעופה בן-גוריון, לאחר שטייס התלונן כי אינו יכול לשמוע את הוראות מגדל הפיקוח, בשל שידור ש"השתלט" על התדר בו  אמור היה לשוחח עם הפקחים.

יאמר מיד, כי הכרעת הדין מנומקת היטב ובפירוט רב, ולא נמצאה לנו עילה להתערב בה. להלן נפרט את נימוקינו.

שתי טענות בפי ב"כ המערער, ככל שהן מתייחסות לתקפות האיכונים. על פי הטענה האחת, היה על מפקחי משרד התקשורת לאכן את התחנה הפיראטית משלושה כיוונים שונים, על מנת שניתן יהיה להגיע למסקנה חד משמעית כי המדובר בתחנה המסוימת. על פי הטענה האחרת, היה עליהם לעשות שימוש במכשיר הקרוי ספקטרום אנלייזר, אשר לו היו מחברים אותו למשדר שנתפס בקרוואן, היה יכול להראות באופן גרפי את התדרים בהם הוא משדר (וכך לקבוע האם תדרי השידור הללו הם אלה שהפריעו לתדר השידור של מגדל הפיקוח).

על מנת שניתן יהיה להבין את הטענות הכרוכות באיכון תחנת השידור הפיראטית בה נמצא המערער בעת שהגיעו אליו אנשי משרד התקשורת, יש לעמוד על הדרך בה הגיעו פקחי המשרד למקום. על פי עדותו של לארי שניידר, מפקח אלחוט ביחידת הפיקוח האלחוטית של משרד התקשורת, משקיבל את הפנייה ממגדל הפיקוח בנמל התעופה, ביצע פעולת כיול של מכשיר, הנמצא בניידת האיתור שלרשותו, לתדר של המטוסים אשר לגביו הופנתה התלונה. בעזרת המכשיר המכויל, קלט את ההפרעה והחל לנוע לכיוון ממנו היא באה, כיוון אותו זיהה המכשיר ולשם הכווין אותו. הוא המשיך בנסיעה, ולאחר זמן מסוים הצליח לשמוע בבירור את מהות ההפרעה והצליח להשוותה עם השידורים ממכשיר הרדיו שברכבו. ההפרעה תאמה את השידורים של "רדיו ברסלב". בשלב זה לא ידע עדיין היכן נמצאת התחנה. בעזרת המכשיר הוא המשיך בחיפוש והגיע לישוב בת עין, אשר לדבריו "יש לו עבר ידוע בתחנות רדיו פיראטיות" (עמ' 9 לפרוטוקול). בכניסה לישוב הצליח, בעזרת המכשיר, לקבוע כי התחנה בה מדובר צמודה לקרוואן בצד המערבי של הישוב, ואכן ראה שם תורן עם אנטנת שידור ואנטנת קליטה. כבל שחור הוביל מאנטנת השידור למה שהוברר כמשדר פיראטי, וכבל לבן התחבר למה שהוברר כמקלט בבניה עצמית. בעזרת המכשור שהיה ברשותו ערך בדיקה נוספת ווידא שהתחנה היא אכן זו של רדיו ברסלב ושההפרעה נגרמת ממנה. פרטי מכשירי האיכון השונים בהם השתמש ודרך פעולתו של העד באמצעותם מפורטים בעדותו (עמ' 10 לפרוטוקול), ואין מקום להתעכב על פרטים אלה.

העד הוסיף בעדותו כי זיהה שהמדובר בשידורים של רדיו ברסלב משום שבמהלך החיפוש הקשיב לשידורים עצמם. לאחר שוידא באמצעות המכשור שבכליו, כי אכן זו התחנה המפריעה, ניתק את החשמל מהציוד ושמע במקביל במכשיר שהשידור פסק. לאחר מכן, כייל את המכשיר לתדר המופרע של נמל התעופה, וגם שם שמע שפסקה ההפרעה וכי התדר נקי. לאחר מכן יצר קשר עם מגדל הפיקוח והפקחים אשרו בפניו, לאחר בדיקה שערכו עם המטוסים, כי התדר נקי וכי אין הפרעות (עמ' 11 לפרוטוקול).

בחקירה הנגדית הציג הסניגור לעד טענה, לפיה על פי הכללים, יש לבצע פעולת איכון משלושה מקומות שונים, כדי שניתן יהיה להגיע למסקנה בדבר זיהוי מקור ההפרעה. תשובת העד הייתה כי "אם אני נמצא במקרה בזמן הבדיקה בטווח קילומטר ממקום המשדר, בשטח פתוח ללא מיסוך, לפי בדיקת כיוון אחת והעוצמה שאני מקבל, אני יכול לדעת מאין באים השידורים" (עמ' 14 לפרוטוקול). רוצה לומר, על פי עדותו של  העד שניידר, שהייתה מקובלת על בית משפט קמא, במקרה המסוים הזה הסיגנלים שהתקבלו מהתחנה המשדרת היו חזקים דיים כך שהוא יכול היה לקבוע בוודאות מהיכן נעשה השידור. לכך יש להוסיף, כי איתור התחנה בה נמצא המערער נעשה מתוך רכב נוסע, אשר התקדם בנסיעה על פי האותות שקיבל ממכשיר האיכון, ובדיקת קליטה נוספת נעשתה בסמוך לקרוואן עצמו, כך שפעולת האיכון נעשתה ממילא מכיוונים שונים.

עד מומחה מטעם התביעה, חיים מזר, שהוא סגן מנהל אגף בכיר לניהול הספקטרום ורישוי תדרים במשרד התקשורת, קבע בחוות דעתו, ת/14, כי שיטת האיכון בה משתמשים פקחי המשרד הינה שיטה מדויקת, ובלשונו: "הדיוק הינו ברמה של מספר בית ודירה פרטנית" (ת/14, סעיף 2.3.4). מזר נשאל בחקירתו הנגדית אם כדי לאכן משדר צריך יותר מכיוון אחד, ותשובתו הייתה: "כן. ולכן הרכב נוסע ולוקח כיוון נוסף" (עמ' 27 לפרוטוקול). עדותו של מזר לא נסתרה, למעשה, בעדותו של המומחה מטעם ההגנה, אשר כתב בחוות דעתו (נ/3), כי "הסבריו המקצועיים של מר חיים מזר נכונים ומשקפים ידע רב". הפגם שמצא בו מומחה ההגנה, פרופ' גוון, הוא כי "הוא לא היה נוכח בשעת המעשה" (סעיף 8 לחוות הדעת). פגם זה לאו פגם הוא, שכן בהעידו על תקפות שיטת האיכון אין המומחה צריך להיות נוכח בשעת מעשה, כפי שגם מומחה ההגנה לא נכח. לכך יש להוסיף כי פרופ' גוון העיד על עצמו בפתח חוות הדעת, כי בחמש עשרה השנים האחרונות הוא עוסק במחקר בתחום, ולכן לקח בתור מסייע את מר משה ירונסקי, שיש לו ניסיון מעשי רב בהקמת ובהפעלת תחנות רדיו. לדברי פרופ' גוון, כתיאורטיקן, אין הוא סומך על עצמו במאה אחוז ולפיכך ביקש להסתייע בירונסקי. הלה "בדק אותו" והכניס שינויים בחוות הדעת (עמ' 103 לפרוטוקול), אלא שירונסקי לא הובא לעדות מטעם ההגנה. בנסיבות אלה, אין תימה כי בית משפט קמא הגיע למסקנה, כי נפגם משקלה הראייתי של חוות הדעת מטעם ההגנה (עמ' 168 להכרעת הדין).

לנוכח עדויות אלה, אשר כאמור לא נסתרו בעדויות מטעם המערער, דחה בית משפט קמא את הטענה לפיה אין תוקף לפעולת האיכון משום שלא נערכה משלושה כיוונים שונים, ובדין דחה טענה זו (עמ' 166 להכרעת הדין).

אשר לשימוש במכשיר הספקטרום אנלייזר, העיד המומחה מטעם התביעה, חיים מזר, כי השימוש במכשיר זה לא היה בו כדי לשרת את פעולות האיכון במקרה שלפנינו, שכן על מנת שניתן יהיה לאתר באמצעותו את התדר המשבש, יש להתקינו על המשדר במטוס, היינו, במקום בו נקלטת ההפרעה ולא במקום ממנו היא משודרת (מה שכמובן אינו מעשי). העד שלל באופן נחרץ את טענת הסניגור, לפיה, לו היו מחברים את המשדר שנתפס למכשיר הנדון, ולא היה נמצא שידור בתדר שהמטוס דיווח עליו, הייתה בכך הוכחה ניצחת כי לא זה המשדר המפריע, ועמד על כך שהשימוש במכשיר זה, במקרים מן הסוג הנדון, צריך להיעשות מן הנקודה הקולטת ולא מזו המשדרת (עמ' 27-28 לפרוטוקול). העד המומחה מטעם ההגנה, פרופ' גוון, נשאל בחקירתו הנגדית על ידי התובע האם לא נכון יהיה להשתמש במכשיר הספקטרום אנלייזר בנקודה הקולטת, על מנת לבדוק איזה תדר נקלט בה, ולא בנקודה המשדרת, ובלשונו של התובע: "האם תסכים אתי שכדי להיות בטוח האם בנקודה ב' נקלט התדר צריך לשים את מכשיר הספקטרום בנקודה ב'". על כך השיב העד: "לא מוכרח להיות" (עמ' 102 לפרוטוקול), ובוריאציות שונות על אותה שאלה השיב: "לא בדיוק", וכן "לא מוכרח" (שם). בית המשפט קמא התייחס לעדויות אלה. מלבד קביעתו הכללית כי הוא מעדיף את עדותו של המומחה מטעם התביעה לכל אורכה (עמ' 167 להכרעת הדין), הרי שביחס לנקודה הספציפית העיר בית המשפט כי מעדותו של המומחה מטעם ההגנה נעדר כל הסבר מדוע קביעת מומחה התביעה אינה מדויקת (עמ' 170 להכרעת הדין). בקביעות מהימנות אלה, המבוססות היטב, לא מצאנו לנכון להתערב.

בפתח טיעונו בפנינו, ולכל אורך טיעונו, שב בא כוח המערער וביקש כי נורה על מינוי מומחה מטעמו לצורך ברור שאלת האיכון, שכן, לטעמו, בית משפט קמא דחה את עדות המומחה מטעם ההגנה "בהנמקה לא ראויה". לא מצאנו כל יסוד לבקשה זו, לא בדין ולא בחומר הראיות המונח לפנינו.

יצויין, כי סעיף 111 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, מסמיך את בית המשפט למנות מיוזמתו מומחה "בעניין של חשבונאות או אחר הדורש בדיקה טכנית או חישוב". ספק בעינינו אם למומחה כזה מתכוון ב"כ המערער, שכן העדות הנדרשת אינה טכנית, אלא נוגעת ללב האישום: האם פעולות האיכון שערכו עדי התביעה היו הפעולות הנדרשות. ניתן לסבור כי הוראה זו אינה יכולה לשמש יסוד לבקשת ב"כ המערער.  מכל מקום מן השיקולים שיפורטו להלן, אין אנו סבורים כי ראוי הוא שערכאת הערעור תורה על מינוי מומחה מטעמה. כך בין לפי סעיף 111 ובין לפי סעיף 167 לחוק.

סעיף 167 לחוק קובע את סמכותו של בית המשפט לזמן עדים מטעמו:

"סיימו בעלי הדין הבאת ראיותיהם, רשאי בית המשפט, אם ראה צורך בכך, להורות על הזמנת עד - ואפילו כבר נשמעה עדותו בפני בית המשפט - ועל הבאת ראיות אחרות, אם לבקשת בעלי דין ואם מיזמת בית המשפט".

בית המשפט העליון פסק, כי הסמכות הקבועה בהוראה זו קיימת גם לאחר הכרעת הדין ובטרם ניתן גזר דין (ראו: ע"פ 5874/00 לזרובסקי נ. מדינת ישראל, פ"ד נה (4) 249), אולם, כדברי השופט ברק (כתוארו אז), בע"פ 951/80 קניר נ. מדינת ישראל, פ"ד לה (3) 505: