נדחתה בקשה לחקירת עד באמצעות ועידת וידאו

1.         בפניי בקשה לעיון חוזר בבקשה שהוגשה במעמד צד אחד לזימון עדים. לא נתבקשה תגובה היות והלכה למעשה מדובר בתגובה לבקשה שהוגשה על ידי הצד שכנגד,אשר בשגגה לא נשלחה לתגובתה.

2.         במסגרת הבקשה, מבוקש שלא לאפשר לקיים ועידת וידאו עם העד ערן שגב וכן לא לאפשר לעד מנחם גשייד להעיד בדיון הואיל ולא ברורות נסיבות סירובו למסור תצהיר בתיק.

3.         לטענת המבקשים, ביום 16/11/06 הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם. במסגרתם, התנגדו לקיום ועידת הוידאו ולזימונו של העד גשייד. המבקשים אף הביעו התנגדותם במסגרת קדם המשפט שהתקיים ביום 20/12/06.

4.         המבקשים מפנים לרע"א 6635/02 סופרפלסט בע"מ נ' ELLEIRTSUDNI, פ"ד נו (6), 739 וכן לבש"א 6672/04 ביילוני נ' גלובל רוטו שועידת וידאו תתאפשר רק בנסיבות חריגות. לטענת המבקשים, במקרה דנן לא קיימות נסיבות מיוחדות וחריגות המצדיקות עדות כאמור. לדבריהם, למשיב ניתנו למעלה מ-9 חודשים לוודא כי העד שגב יתייצב לדיון ההוכחות וכן המשיב לא הבהיר מהן הנסיבות החריגות ואף לא צירף תצהיר לבקשתו.

5.         לטענת המבקשים, העד שגב הינו מרכזי בפרשה דנן ושאלת אמינותו משמעותית ורלוונטית. מכאן, מקום בו אמינותו בעלת משקל מרכזי- אין הצדקה שלא לבצע חקירה נגדית של העד, על מנת להתרשם מאמינותו.

6.         בנוגע לעדותו של העד גשייד נטען כי הבקשה לזימונו לא נתמכה בתצהיר בניגוד לקבוע בתקנה 168 וכן לא הובהר מהן הנסיבות המיוחדות התומכות בבקשה. לטענת המבקשים, עסקינן בעד שהינו חברו של התובע ואין הצדקה לכך שלא יוגש תצהיר מטעמו. מכאן, מבוקש שלא לאשר את שמיעת עדותו.

7.         בנוסף, מבוקש לדחות את סעיף 4 לבקשה הואיל ולטענת המבקשים כל החומר המבוקש לגבי השנים 2003-2005 הועבר לעיון המשיבים כבר ביום 8/1/07 בהתאם להחלטת  ביהמ"ש.

דיון

8.         דרך המלך לשמיעת עדויות היא באולם בית המשפט. נקודת המוצא היא כי בקשה לשמיעת עדים בדרך של עדות מחוץ למדינה מלמדת על החריג לכלל, ולא על הכלל עצמו. חריג זה מעוגן בסעיף 13 (א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א- 1971.

9.         ההכרעה בבקשתו של בעל ^-דין להתיר גבייתה של עדות באמצעות ועידת וידאו תלויה בנסיבות המיוחדות של המקרה. בין שאר הנתונים יש לשקול אף את המצב הביטחוני בתקופה המסוימת ואת ההשלכה שיכולה להיות לאותו מצב על נכונותו להעיד של אדם הנקרא להעיד בישראל (ראה רע"א 6635/02 סופרפלסט בע"מ נ' Socie`te` Nouvelle de Chimmie , פ"ד נו(6) 739).

10.        כאמור, הוראת הדין הבסיסית העוסקת בנושא זה הינה זו המצויה בסעיף 13(א) לפקודת הראיות תשל"א - 1971 (להלן: הפקודה) לפיה:

            "לפי בקשת בעל דין המשפט אזרחי רשאי בית המשפט, אם נראה צורך בכך למען הצדק ולפי התנאים שהורה עליהם, לצוות שעד או כל אדם אחר ייחקר בתצהיר על-ידי אדם פלוני ובמקום פלוני שמחוץ לתחום שיפוטו של בית המשפט, ושרשאי בית המשפט ליתן הוראה בכל דבר הכרוך באותה חקירה, כפי שייראה סביר וצודק, ורשאי הוא להתיר לכל בעל דין להגיש את פרוטוקול העדות כראיה באותו משפט".

הוראת סעיף 13(א) לפקודה מאפשרת לנהל את הדיון מחוץ לתחום השיפוט של בית המשפט, ומותירה לבית המשפט שיקול דעת רחב כיצד יתבצע הליך שכזה.נ

11.       המלומד י' זוסמן בספרו "סדר הדין האזרחי" מהדורה שביעית ע' 470, מציין את הכללים שהתגבשו בפסיקה לפיהם יפעיל בית המשפט  את שיקול דעתו בבואו להכריע בבקשה זו:

"(1) הבקשה צריך שתהא מוגשת בתום לב, ולא לשם השהיית הבירור וסחיבתו. המבקש חייב להזדרז ולהגיש את בקשתו ללא שיהוי...ב

(2) על המבקש להראות, באמצעות התצהיר המצורף לבקשתו או בדרך אחרת, שיש בידי עדים למסור עדות שהינה רלוונטית לשאלות השנויות במחלוקת במשפט...ו

(3) על המבקש להראות "כי קיימת סיבה טובה, המונעת את בואם של העדים מחוץ לארץ והופעתם לחקירה בבית המשפט בישראל"."

12.        אין ספק כי כיום ניתן להתיר את השימוש באמצעים טכנולוגים שלא היו בעבר. מחד, יש ליתן את הדעת לכך ששימוש יתר בכלי זה פוגם בהתרשמות הבלתי אמצעית של ביהמ"ש מהעדים. מאידך, יודגש כי שימוש בכלי זה יכול לחסוך בזמן, באמצעים,  ולייעל את ההליכים. ב

13.        יפים לעניין זה דבריו של  ש' לוין "תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד" סיגא, 1999, שם בע' 115: