"השטיח המעופף" לא אחראית לפיצוי נוסעים בשל עיכוב בטיסה שנגרם בגין תקלה טכנית במטוס

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתביעות קטנות בת"א (ת.ק 8209/06), שניתן ע"י כב' השופטת יעל אילני ביום 05.02.2007, ואשר בו חויבה חברת "השטיח המעופף" בע"מ (להלן- "המבקשת"), יחד עם משיבות 14-15, לשלם לכל אחד מהמשיבים 1-12 (להלן: "המשיבים") פיצויים בסך 6,500 ש"ח בשל עיכוב בן 9.5 שעות בטיסת שכר שיצאה לתורכיה.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, ניתנה על ידי רשות ערעור, ואני דנה בערעור לגופו.

תמצית העובדות

1.         המבקשת הינה חברה ציבורית, שעיסוקה בארגון טיסות שכר ובמסחר סיטונאי בחבילות נופש. המשיבים הזמינו באמצעות המשיבה 13, חברת ארקיע אינטרנשיונל (1981) בע"מ (להלן- "ארקיע"), חבילת נופש לתורכיה.המבקשת ארגנה את חבילת הנופש שכללה טיסה הלוך ושוב אצל המשיבה 15 (להלן- " פליי אייר"), באמצעות המשיבה 14 - חברת קיבריש טורקיש אינטרנשיונל (1997) בע"מ, היא נציגתה בארץ (להלן- "קיבריש"). בנוסף, כללה חבילת הנופש הסעות משדה התעופה בתורכיה למלון וחזרה, וכן שהות של ארבעה לילות במלון, בתנאי פנסיון מלא.

לפי ההזמנה, הטיסה אמורה הייתה לצאת מנמה"ת בן גוריון ביום 21.08.2005, בשעה 14:30. סמוך למועד הטיסה, לפני העלייה למטוס, נודע למשיבים  כי הטיסה מתעכבת שוב ושוב, כאשר בפועל הטיסה יצאה רק סמוך לחצות, באחור של תשע וחצי שעות מהמועד המתוכנן. למשיבים הודע כי סיבת העיכוב היא תקלה במטוס, שתיקונה ידרוש זמן רב.

2.         בשל העיכובבטיסה, המשיבים הגיעו למלון בתורכיה רק למחרת בשעה 5:00 לפנות בוקר, לאחר שהייה מתישה בשדה התעופה, ללא בגדים וחיתולים לתינוקות. עם שובם של המשיבים מהנופש, שפרט לעיכוב בטיסה היה לשביעות רצונם - הגישו תביעה נגד המבקשת, פליי-אייר, קיבריש וארקיע, לפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם, ועבור יום נופש שהפסידו.

הדיון בביהמ"ש קמא

3.         ביהמ"ש קמא, לאחר ששמע את טענות הצדדים, קיבל את התביעה במלואה, וחייב את המבקשת, ביחד ולחוד עם פליי אייר וקיבריש, לפצות את המשיבים, וקבע כדלקמן:

"...הגם שמדובר בטיסת שכר, נראה לי שעיכוב של כ-9 שעות במועד הטיסה הינו עיכוב בלתי סביר...כך למשל, גם אם אירע העיכוב כתוצאה מתקלה טכנית, לא הוכחה בפני מהות התקלה ומה נעשה על מנת לאתר אותה בשלבים מוקדמים יותר.

...הנתבעת מס' 2 (המבקשת- ר.ל.ש) היא מארגנת טיסת השכר, וככזו מוטלת גם עליה האחריות לקיום ההסכם, היינו, הובלת התובעים בהתאם לכרטיסי הטיסה שסיפקה להם.

אכן חבותה של הנתבעת כמארגנת הטיסה, יתכן שהיא משותפת לה ולנתבעת 4, כמוביל אוירי, ואולם אין היא פטורה מחובתה כלפי התובעים.

...הנתבעות 3,4 לא התייצבו לדיון הקבוע להיום, על אף שזומנו כדין. אשר על כן, זכאים התובעים לפסק דין בהיעדר התייצבות. חבותן של הנתבעות 3,4 היא הדדית, יחד ולחוד עם חבות הנתבעת 2."

4.         ביהמ"ש קמא פטר את ארקיע מאחריות, בקובעו כי שימשה כסוכנת נסיעות, שתיווכה בין המשיבים לבין מארגני הטיסה, ולא הייתה לה כל שליטה על מועדי הטיסה.

5.         המבקשת טוענת כי אין כל אחריות מצדה לנזק אותו תבעו המשיבים, ואין יריבות בינה לבין המשיבים שכן העיכוב בטיסה נבע מתקלה טכנית במטוס, עיכוב שלא היה כלל בשליטתה, אלא באחריותו ובשליטתו של המוביל האוירי - פליי אייר וקיבריש.

6.         לטענתה, במקרה זה חל סעיף 2 לחוק התובלה האוירית, התש"ם - 1980 (להלן- "חוק התובלה האוירית"), שקובע כי על תובלה אווירית בין שתי מדינות שחתומות על אמנת ורשה, יחולו כללי האמנה. הואיל ומדינת ישראל חתומה על האמנה - חל סעיף 19 לאמנה, שקובע כי המוביל האווירי הוא הנושא בנזק שנגרם כתוצאה מאיחור בתובלה אווירית. לטענתה, היא אינה עונה להגדרת "מוביל אווירי" כמפורט בחוק, ולכן אין לה  חבות כלפי המשיבים בשל  העיכוב בטיסה.עוד טענה כי שגה ביהמ"ש  קמא עת קבע כי למשיבים טענה בעילה חוזית כלפיה, שכן סעיף 24 לאמנת ורשה קובע כי מקום בו חלים סעיפי האמנה, הרי שהם דוחים כל דין אחר.

לבסוף טענה המבקשת, כי שגה ביהמ"ש קמא בקובעו כי המבקשת כשלה מלהוכיח את מהות התקלה שגרמה לעיכוב בטיסה. לדבריה, התקלה קרתה בחו"ל ולא היה לה כל קשר לתקלה ולכן לא ידועים לה פרטיה. המבקשת טענה כי נודע לה על העיכוב בטיסה רק ברגע האחרון, והיא עשתה כל אשר לאל ידה כדי ליידע מיד את המשיבים.

7.         המשיבים, שביקשו להגן על פסק הדין ולקבוע שהמבקשת אכן אחראית לפצותם על מלוא נזקיהם כפי שקבע בימ"ש קמא,  טענו בסיכומיהם כי אמנת ורשה נועדה להגן על המוביל האווירי מפני תביעות נוסעים, ולקבוע דין אוניברסלי אחיד, תוך קביעת תקרה לפיצויים. לטענתם, אין פירוש הדבר כי האמנה יוצרת ייחוד עילה באופן בו לא ניתן לתבוע גורמים נוספים האחראים למחדלים הנוגעים לתובלה אווירית, שכן האמנה נוגעת רק למוביל האווירי, לעובדיו ולסוכניו, ואינה חלה על מארגני טיסות דוגמת המבקשת.

8.         קיבריש טענה כבר בכתב הגנתה כי אינה חברת תעופה ואיננה נציגתה של פליי אייר בישראל, כפי שנטען ע"י המבקשת. יחד עם זאת ציינה בכתב הגנתה לקראת הדיון בפני ביהמ"ש קמא כי היא מוכנה לשמש כתובת לקבלת כתבי בית דין בישראל עבור פליי אייר. ואולם, בסיכומיה בערעור טענה כי אינה יכולה לטפל עוד בענייני פליי אייר, מאחר והאחרונה מצויה בהליכי פירוק בתורכיה, ומונה לה מנהל מיוחד להסדרת ענייניה.

9.         קיבריש ביקשה לאבחן בין טיסות סדירות, בהן חברת התעופה מתחייבת ישירות בפני הנוסעים, לבין טיסות שכר. לטענתה, במקרה האמור מדובר בטיסת שכר, בה מארגן הטיסה שוכר את כל קיבולת כלי הטיס לשם מכירת כרטיסי טיסה זולים לנוסעים. המארגן מתקשר בהסכם עם חברת התעופה לשכירת מטוס מסוים. מכאן, שאם מתגלית תקלה במטוס, אין אפשרות להזניק מטוס חלופי, והנוסעים יעוכבו עד שתתוקן התקלה.