פטור חלקי מדמי ביטול טיול כאשר הביטול נבע מרצון לסעוד הורים מבוגרים

בתביעה שלפנינו תובעות שתי התובעות שהינן אחיות את הנתבעות לשלם להן סך של 5,000 (הכוללים 3,900 ש"ח בגין החזר הכספים ששולמו לנתבעות ואשר לא נתקבלה התמורה בגינם, וכן 1,100 ש"ח בגין הוצאות המשפט).

נתבעת מס' 1 הינה סוכנות הנסיעות אצלה הזמינו התובעות את חבילת התיור, ואשר תפקידה לשווק את חבילות התיור לספקיות חבילות התיור כדוגמת הנתבעת מס' 2 בעניינינו.

נתבעת מס' 2 הינה ספקית חבילת התיור לנתבעת מס' 1, אשר מארגנת את החבילה אל מול ספקי השירות המקומיים בחו"ל, ובעניינינו - בולגריה.

להלן בקיצור השתלשלות האירועים:

התובעות , אחיות המתגוררות יחדיו בבית הוריהן המבוגרים והחולים, והעניין יוזכר עוד בהמשך הדברים, רכשו ביום 5/7/06 מאת הנתבעת מס' 1 חבילת תיור לעיר וורנה הבולגרית, אשר אליה היו אמורות לטוס בטיסת שכר ביום ה - 20/7/06.

לדאבונן הרב של התובעות, תכנית הטיול לא הבשילה, וזאת מתוך בחירתן שלא לטוס ליעד המבוקש לאור המצב הביטחוני, ששרר אותם ימים במדינת ישראל בכלל ובצפון הארץ, מקום מגוריהן, בפרט.

הימים היו ימי מלחמת לבנון השנייה, והתובעות החליטו בעצה משותפת שלא לעזוב את זוג הוריהן המבוגרים והחולים לבדם, ולהמשיך לסעוד אותם. אותם ימים, כאמור היו ימי מלחמה קשה בצפון הארץ, דבר אשר ערער את יציבות חיי תושבי העיר עכו, עיר מגורי התובעות, ואת ביטחונם, ובמיוחד הדברים אמורים בכל הנוגע לבית המגורים של התובעות, שבו לא היו בנמצא חדרים ממוגנים, דבר אשר חייב את התובעות להוריד למשמע כל אזעקה את הוריהן למקלט הסמוך לבתיהן, משימה קשה לכשעצמה לאור מצבם הגופני הקשה של ההורים.

לטענת התובעות הן פנו אל הנתבעת מס' 1 שבוע לפני מועד הטיסה היעודה (קרי - 13/7/06) בכדי לבקש לבטל הטיסה המיועדת לתאריך 20/7/06 ובבקשה לדחות הטיסה למועד חלופי אחר; כלומר - לא היתה בבקשתן של התובעות כוונה לבטל כליל ההתקשרות עם הנתבעת מס' 1, אלא כל רצונן היה להזיז את מועד הטיסה היעודה למועד חלופי אחר על פני המועד המקורי. בשיחה עם נציגי הנתבעת מס' 1 הפצירו התובעות להיעתר לבקשתן, וזאת לאור המצב הביטחוני ששרר אותם ימים בארץ ולאור מצבם הרפואי של הוריהן, אותם לא יכולות הן לנטוש.  לטענתן, הנתבעת מס' 1 מיאנה להיעתר לבקשתן, וטענה כי ביטול הנסיעה יגרור אחריו תשלום של 100% דמי ביטול.

לטענתן, היה על הנתבעות לגלות הזדהות עם מצבן של התובעות ולהיעתר לבקשתן, מה גם שבקשתן לא הייתה להשיב להן את כספן, כי אם לדחות למועד חלופי אחר את טיסתן.

בכתב הגנתה טענה הנתבעת מס' 1 , כי אכן התובעות פנו אליה כשבוע ימים לפני מועד הטיסה היעודה בבקשה לבטל הטיסה הזו.

כן טענה הנתבעת מס' 1, כי לא היתה כל סיבה להיענות לבקשות האחיות, שכן ידעו הן ידוע היטב, כפי שהדברים עלו מנוסח חוזה ההתקשרות ביניהן ומחתימתן עליו, כי ביטול החוזה מצדן של התובעות יביא לתשלום דמי ביטול, והכל תלוי במועד הביטול ביחס למועד הנסיעה היעודה. לגישתה, אין זה סביר אפילו מבחינה הגיונית כי היא תבוא לקראת האחיות, ועל אף ההבנה של נסיבות המקרה, שכן התחשבות מעין זו, כמוה כתשלום מכיסה היא של הנתבעת מס' 1 לכל אותם ספקים בחו"ל, ואין הדעת סובלת חוסר כיס שכזה.

כמו כן טענה הנתבעת מס' 1 כי המצב אשר שרר אותם ימים בארץ, אין בו כדי להקנות זכות ביטול אוטומטית לתובעות בלא לשלם דמי ביטול, והדבר מעוגן אף בהנחיות מטעם התאחדות סוכני הנסיעות והתיירות, וכן בפסיקה בתי המשפט לאורך השנים, אשר החריגה את מצב המלחמה מכל אותם מצבים אשר עולים כדי כוח עליון בכל הקשור ל"סיכול" שלפי ס' 18 לחוק החוזים (תרופות), ככל שהדבר אמור לאורח החיים הישראלי. בנוסף טענה הנתבעת מס' 1 כי לו רצו התובעות להבטיח עצמן מפני ביטול שלא ישא בצידו דמי ביטול, כי אז היו הן מבטחות עצמן בביטוח מעין זה, ואו אז היו באות הן אל המנוחה ואל הנחלה.

בכתב הגנתה טענה הנתבעת מס' 2, כי אין בינה לבין התובעות כל יריבות שהיא, וכי השיג והשיח שיש לה הוא אך ורק מול הנתבעת מס' 1, וזאת שכן היא ספקה לנתבעת מס' 1 את חבילת התיור, אותה מכרה הנתבעת מס' 1 לתובעות. לגישתה, היא קבלה את הודעת דבר רצון התובעות לבטל החבילה רק יומיים לפני מועד הטיסה היעודה. לדבריה, עם החתימה על חוזה ההתקשרות בין התובעות לבין הנתבעת מס' 1, היא החלה כבר בהליכי הסדרת הנופשון אל מול הספקים המקומיים בבולגריה, ואף שלמה להם את המגיע להם, ולאור מצב דברים זה, כל ביטול מצד התובעות אשר לא ילווה בתשלום דמי הביטול בגינו כמוהו כגרימת נזקים לנתבעת מס' 2, שהיא איננה חייבת לשאת בהם כלל וכלל. הנתבעת מס' 2 מבקשת להבהיר בכתב הגנתה כי אין הנתבעת מס' 1 שלוחתה, וכי הנתבעת מס' 1 היא גוף עצמאי לכל דבר ועניין; כל תפקידה של הנתבעת מס' 2 הוא לארגן חבילות תיור, אותן משווקת הנתבעת מס' 1 בין היתר לכל דורש.

לדברי הנתבעת מס' 2 עניין דמי הביטול ידוע היטב לנתבעת מס' 1, וסביר כי היא הייתה מיידעת את התובעות על אודותיו, והעניין אף נלמד מאי התנגדותן של התובעות לעניין זה - התובעות אינן טוענות כי הן לא ידעו על דבר החובה לשלם דמי ביטול עת מבטלים את חוזה התקשרות, אלא אך הלינו על כי הנתבעות לא היו מוכנות להיעתר לבקשתן לבטל דמי הביטול לאור המצב אשר שרר אותם מימים בארץ.

גם הנתבעת מס' 2, בדיוק באותו אופן שבו התגוננה הנתבעת מס' 1, מפנה את תשומת לב בית המשפט לאפשרות שעמדה לתובעות לבטח עצמן בפני מקרים כדוגמת מצב המלחמה, ומשבחרו שלא לעשות כן, אזי אל להן להלין על איש מהנתבעות.

טיעוני הצדדים בדיונים :

התקיימו שני דיונים, האחד ב  -29/1/07 והשני ב - 10/7/06. בדיון הראשון בית המשפט ניסה לסייע לצדדים  להגיע לפשרה, ואף עודדם להגיע להסכם שכזה מחוץ לכותלי בית המשפט.

הצדדים, לצערי הרב, לא השכילו להגיע לפשרה ועל כן הגיעו לדיון השני, בתאריך 10/7/06.

בדיון השני בקשה הנתבעת מס' 1 להיבנות מפס"ד של מותב זה שמספרו 1992/06 ובו הסתיים העניין בתשלום של 510$ ע"י הנתבעת מס' 1, אשר שם שמשה בתפקיד מקביל לתפקיד אותו מלאה בעניינינו הנתבעת מס' 2, דהיינו האחראית על ארגון חבילת הנופש אל מול הספקים במדינות החוץ.