השופט א' ריבלין:
1. זהו ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט י' זפט), בו נדחתה תביעת המערערת למתן צו מניעה קבוע, אשר יאסור על המשיבים לעשות שימוש בשם "קאר גלאס" או בשם דומה, בקשר עם שירותי זגגות לרכב. יצוין כבר בפתח הדברים, כי הצדדים בחרו לנהל את ההתדיינות ביניהם בדרך של הסתמכות מצומצמת על עדויות כתובות, וההכרעה בעניינם סומכת עצמה, בשל כך, על היריעה כפי שנפרשה.
2. המערערת - חברת אילן זגגות רכב בע"מ - רכשה ביום 1.10.2002 את פעילותה העסקית של חברה אחרת, בשם ר.ג. קאר-גלס שירותי זיגוג בע"מ (להלן: קארגלס בע"מ). על מהותה של העסקה הזו נתגלעה מחלוקת בין הצדדים. לטענת המערערת, רכשה היא, במסגרת העסקה, את הפעילות העסקית של קארגלס בע"מ ואת זכות השימוש בשמה. המשיבים, לעומת זאת, גורסים כי ההסכם נסב על רכישת הלקוחות של קארגלס בע"מ - הא ותו לא. בית המשפט המחוזי קבע - וקביעתו זו נתמכת בתצהירים של מנהל המערערת ושל מי שהיה בעת ההתקשרות מנהל קארגלס בע"מ - כי המשא-ומתן וההסכם נסבו על רכישת "פעילותה העסקית וזכות השימוש בשם 'קארגלס'". אינני רואה לנכון להתערב בממצא זה של בית המשפט המחוזי. טענת המשיבים, כי העסקה נסבה על רכישת הלקוחות בלבד, נסמכת בפועל אך ורק על נוסח ההסכם בין המערערת לבין קארגלס בע"מ, שאינו כולל את המילה מוניטין. אלא שהסכם זה, שהצדדים לא ראו צורך להסתמך עליו ואשר צורף לתיק לפי בקשתנו, אינו משמיט את הקרקע מתחת לקביעתו של בית המשפט קמא, לפיה העסקה בין המערערת לבין קארגלס בע"מ כללה גם את זכות השימוש בשם. להיפך, בהסכם נאמר כי:
...
8.4 קארגלס, בעלי המניות בקארגלס ודניאל בסרגליק מודעים לכך כי הרוכש [המערערת - א' ר'] מתכוון להקים חברה אשר תישא את השם 'קארגלס' והם מתחייבים שלא לעשות שימוש בכל שם אשר יכלול את השם קארגלס באופן כלשהו ו/או יהיה דומה לשם קארגלס בצליל ו/או בצורה של השם והבעלות בזכויות בשם 'קארגלס' תועבר לידי הרוכש.
8.5 כמו כן, מסכימים המוכרים שהרוכש יקים חברה בשם 'קארגלס' או בכל שם דומה ויתנו את הסכמתם לכך ככל שזו תידרש ע"י רשם החברות או כל גוף אחר.
[ההדגשה הוספה - א' ר']
ברי, אפוא, כי ההסכם כלל בחובו את רכישת השם "קארגלס". לעובדה חשובה זו מתווספת עובדה נוספת, שנקבעה בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי, והיא, כי רכישת קארגלס בע"מ, על-ידי המערערת, לא באה אלא לאחר שנכשל משא-ומתן לעסקה דומה, בין המשיבים - חברת ברוך ובניו זגגות רכב בע"מ ומנהלה - לבין קארגלס בע"מ.
בשלב זה, החלו המשיבים לעשות שימוש בסימן המסחר CARGLASS, אשר רשום בבעלות חברה משוויץ, בשם Carglass Luxembourg S.a.r.l (להלן: החברה הזרה). זאת עשו, כנטען, על-פי הסכם זיכיון עם חברה זו האחרונה. או אז, הגישה המשיבה את התובענה לבית המשפט המחוזי, ובה עתרה למתן צו מניעה קבוע, אשר יאסור על המשיבים לעשות שימוש בשם קארגלס.
3. בבית המשפט המחוזי התגבש כאמור הסכם דיוני, לפיו פסק-הדין בתובענה יינתן על יסוד החומר שהוגש בשלב הסעד הזמני, ללא השמעת עדים וללא חקירת מצהירים. לצדדים הוקצב זמן להשלים טיעונים ולהגיש מסמכים נוספים. בפסק דינו קבע בית המשפט המחוזי, כי "השם קאר גלאס הינו תרגום מאנגלית לעברית של השם 'שמשות לרכב' או 'זגגות לרכב'. שם זה אינו אלא תיאור השירות בו מדובר...". נפסק, כי מדובר בשם גנרי, אשר אינו ראוי להגנה בעוולה של גניבת עין. בית המשפט קמא הוסיף וקבע, כי גם אם מדובר בשם מתאר, אזי לא הוכח כי השם רכש בציבור אופי מבחין, המייחד אותו מיתר העוסקים בענף שירותי הזגגות לרכב.
בית המשפט המחוזי קבע עוד, "מעבר לצריך", כי 90% מ"לקוחות הקצה", הנזקקים לשירותי זגגות רכב, אינם חשופים לחשש מפני הטעייה, הואיל והם מופנים לאחד המוסכים אשר קארגלס בע"מ קשורה עמם, זאת לפי הסכמים בין חברות הביטוח לבין קארגלס בע"מ. לקוחות אחרים, כך קבע בית המשפט המחוזי, הם גופים גדולים (כגון חברות ליסינג), אשר קיימת חזקה כי הם בוחנים היטב מיהו הצד השני להתקשרות, כך שגם לגביהם אין חשש מבוסס מפני הטעייה. בית המשפט המחוזי הטעים, כי מבחינה חזותית ישנם הבדלים בין השם המשמש את המערערת לזה המשמש את המשיבים. לבסוף ציין בית המשפט, כי "אין מאחורי התביעה דבר זולת ניסיון להצר את צעדי מתחרה עסקי תוך פגיעה בתחרות החופשית, בענף המתאפיין בריכוזיות בולטת".
4. התביעה נדחתה, אפוא, ומכאן הערעור שבפנינו. לטענת המערערת, אין המדובר כאן בסימן גנרי, המורכב ממילה או ממילים שהן שמה של הסחורה או שמו של השירות בו עסקינן. זאת ועוד, הסימן גם אינו מתאר - כך לדעת המערערת - כי אם מרמז, שכן הביטוי קארגלס אינו משמש במסחר לתיאור שירותי זיגוג, והמתבונן בביטוי זה אינו רואה בהם, מניה וביה, תיאור של שירותים אלה. מכל מקום, טוענת המערערת כי עלה בידה להראות, שהסימן הינו בעל אופי מבחין, וכי רכש לעצמו מוניטין בקרב סוכני ביטוח ובעלי מוסכים הנותנים שירותי זגגות. המערערת סבורה, כי הוכח על-ידה קיומו של חשש מפני הטעייה - הן אצל "לקוחות-הקצה", והן אצל גורמים אחרים בשוק.
המשיבים תומכים בפסק-הדין של בית המשפט המחוזי, ומוסיפים נימוקים אלה ואחרים לדחיית הערעור. יחד עם זאת, במהלך הדיון בפנינו, הסכימו המשיבים כי קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה הסימן שבפנינו הוא בעל אופי גנרי - אינה יכולה לעמוד.
דין הערעור, לדעתי, להתקבל, באופן חלקי.
5. המערערת מבססת את ערעורה על העוולה של גניבת עין (בכתב התביעה נכללו עילות נוספות, אולם אלה לא נדונו בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי, וגם בפנינו אין המערערת טוענת להן). עוולת גניבת העין קבועה היום בסעיף 1 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 (להלן: חוק עוולות מסחריות), אשר זו לשונו:
1. גניבת עין
(א) לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר.
(ב) שימוש של עוסק בשמו בתום לב, לשם מכירת נכס או מתן שירות, לא ייחשב כשלעצמו גניבת עין.
המוקד של עוולת גניבת העין, על-פי לשונה, הוא בחשש מפני הטעייה. העוולה קמה, מקום בו אדם גורם לכך שנכס או שירות מבית מדרשו, ייחשבו בטעות כנכס או שירות של אחר. ואולם, לא תוטל אחריות מכוח עוולה זו, אלא מקום בו רכש האחר מוניטין בנכס או בשירות, לאמור - "כי הציבור מזהה את הטובין או את השירותים שבהם מדובר עם עסקו של התובע-הנפגע" (ע"א 5792/99 תקשורת וחינוך דתי-יהודי משפחה (1997) בע"מ - עיתון "משפחה" נ' אס.בי.סי. פרסום, שיווק וקידום מכירות בע"מ - עיתון "משפחה טובה", פ"ד נה(3) 933, 942; ראו גם ע"א 18/86 מפעלי זכוכית ישראליים פניציה בע"מ נ'
Les Verreies de Saint Gobain, פ"ד מח(3) 224; ע"א 4030/02 עמיחי טרייד בע"מ נ' שרש ערכות נוודים בע"מ (טרם פורסם); ע"א 307/87 מ' וייסברוד ובניו נ' ד.י.ג. ביח"ר למצרכי חשמל בע"מ, פ"ד מד(1) 629; א' ח' זליגסון, דיני סימני מסחר ודינים קרובים להם (תשל"ג) 119-118). אמנם, המונח מוניטין אינו מופיע בהגדרת העוולה, אולם הפסיקה הכירה בו כיסוד מכונן של העוולה, המצטרף ליסוד החשש מפני הטעייה, ולאמיתו של דבר נראה, כי נתקשה לדבר על "הטעייה", בהיעדר "מוניטין". שהרי, אם לא רכשו הטובין או השירותים שמציע התובע מוניטין בציבור, כך שאין הם מתייחדים בעיני הציבור לעסקו של התובע דווקא, ממילא לא יוטעה איש לחשוב, כי הטובין או השירותים שמציע הנתבע לציבור - של התובע הם (עוד על עוולת גניבת העין כאמצעי להגנה על המוניטין, ראו ע' פרידמן, סימני מסחר - דין, פסיקה ומשפט משווה(תשנ"ח) 402-400).