החמרה בעונשם של המורשעים בעבירות לפי חוק הגנת הצרכן

השופטת ש' וסרקוג, ס' נשיאה :

1.         הערעור הוא על גזר הדין של בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופט א' טובי), מיום 30/1/07 בת"פ 1556/03, שהוטל על המשיבים, לאחר שהורשעו בהכרעת הדין שניתנה ביום 03/08/06 בעבירות לפי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: חוק הצרכן ) או בניגוד להוראות המפורטות שם.

ההליך בבית משפט השלום :

2.         בנוגע לרקע והנסיבות, אין לנו אלא לחזור על הדברים שפורטו היטב בפסק הדין של בית משפט קמא:

 2.1       המשיבה מס' 1 (להלן:  החברה ) - שאינה פעילה עוד - עסקה בשיווק ובהתקנת ציוד ביתי, המיועד לקליטת ערוצי טלוויזיה חופשיים מהלווין. המשיבים 2 ו- 3 הם הבעלים המשותפים ומנהליה של החברה מאז היווסדה בפברואר 2001. לפני כן עסקו באותו תחום ושם עסקם היה "טלספוטניק" או "סט-נט".

2.2        סוכני המכירות של החברה נהגו לפנות ללקוחות פוטנציאליים, הן מיוזמתם והן על-פי פנייה שיזם הלקוח המתעניין, עקב פירסומים. לאחר מכן, היו מגיעים הסוכנים לבית הלקוח, מוסרים לו מידע על שירותי החברה, ולאחר שהלקוח היה מחליט לקבל את ההצעה, היו מחתימים אותו על הסכם ההתקשרות. חלקם הגדול של הפירסומים נעשה בשפה הרוסית, וכך, חלקם הגדול, אם לא המרבי, של המתלוננים בתיק זה הוא עולים הדוברים את השפה הרוסית.

2.3        על-פי כתב האישום, יצרו המשיבים מצג בפני הלקוחות, כי יש באפשרותם לספק שירותי תוכן וטלוויזיה ברשיון, בדומה לחברות הכבלים והלווין האחרות המוכרות בשוק, וכול זאת בתמורה חד-פעמית וללא דמי מינוי, כאשר הסכום עמד על סכום הנע בין 5,400 ש"ח ל- 11,160 ש"ח.

בכתב האישום שהוגש בגין 38 לקוחות נטען, כי מעולם לא קיבלו המשיבים רישיון ממשרד התקשורת לספק את התכנים או הערוצים שהובטחו, בפועל אף לא סופק הציוד או התוכן שהובטח, ומתקני האנטנות לקליטה משותפת, אף לא עמדו בתקן הרשמי ת"י 799.

עוד נטען בכתב האישום, כי המשיבים ניצלו את העובדה שהמתלוננים, כולם עולים חדשים, המתקשים בשפה העברית, ואינם בקיאים ברזי המסחר. עוד יוחסה להם האשמה של סירוב להשיב כספים ללקוחות, שהודיעו על ביטול העסקה, וכול זאת למרות זכותם של הלקוחות לכך. נהפוך הוא, המשיבים המשיכו בגביית הסכום, על אף הודעת הביטול, ואף עמדו על גביית דמי ביטול שהוכנסו כתנאי בחוזה, לזכותו של לקוח לבטל את החוזה, וכול זאת שלא כדין.

הכרעת הדין :

3.         בית המשפט עמד על החשיבות להתערבות המחוקק, דווקא בשיטת המשפט המודרנית, בתחום של הגנה על הצרכן, במיוחד לאור העדר שיוויון בין הצרכן היחיד לעומת מעמדו של היצרן והספק, לרבות היכולת לערוך סקר שוק. מן הטעם האמור, היטה המחוקק את נקודת האיזון באופן שחובת "יזהר הלקוח" אינה עוד בעלת עוצמה כבעבר, ומנגד הוגברו החובות של גילוי נאות, תום לב וכיוצ"ב, שהוטלו על הצד השני לעסקה.

לאחר סקירה מדוקדקת של הוראות החוק הספציפיות ויישומן על העסקאות עם המתלוננים, תוך הדגשה שמתוך רשימה של 38 מתלוננים רק 18 מסרו עדותם, הגיע בית המשפט למסקות הבאות:

לגבי המתלונן, אנטנסוב נקולא, קבע בית המשפט, כי לא הייתה כול התאמה בין הדברים שנמסרו לו בעל-פה, כי למרות שלא דיבר או קרא עברית, נמסרו לו הפרוספקטים בעברית. זאת ועוד, שבועיים לאחר ההתקנה, התברר לו כי לא ניתן לקלוט שידורי +NTV , וכי למעשה חברה זו כלל לא משרדת בישראל.  ללקוח אחר, ציטלין אנטולי, הובטח לשלוח חוזה בשפה הרוסית וזה כלל לא נשלח אליו, וכי המערכת שהותקנה לו, לא אפשרה קליטה לאחר השעה 17:00.

עוד יצויין שלקוח זה, כמו גם לקוחות אחרים, לא הבין שפריסת התשלומים תישא הפרשי הצמדה וריבית.

בנוגע ללקוחה, הגב' פאינה מירונוב, זו הוחתמה על חוזה בשפה העברית, למרות שהודיעה לסוכני המשיבה, כי אין היא יודעת על מה היא חותמת, מאחר שאינה יודעת את השפה העברית. הובטח לה כי יישלח לה חוזה בשפה הרוסית, אך זה לא נשלח. מיד בסמוך לאחר ההתקנה, לא ראתה דבר פרט לשמיעת מוסיקה. למרות שבית המשפט לא הרשיע את המשיבים בגין מעשים אלה בניצול מצוקתה, מאחר שהודתה כי בסופו של דבר נעשתה ההתקשרות מחשש שמא תפסיד את המבצע, הרי שיש גם במעשים אלה להצביע על דרך פעולתם של הנאשמים.

4.         בית משפט קמא סקר את הראיות לגבי כל אחד מן המתלוננים שהעידו, בהשוואה למפורט בכתב האישום, ולאחר שדחה את טענת המשיבים כי מעשיהם לוו בייעוץ משפטי, וכי דמי הביטול נוסחו על-פי יעוץ משפטי, קבע בית המשפט:

המשיבים הורשעו בעבירה על סעיף 23(א)(1) לחוק הגנת הצרכן, בכך שהטעו 14 צרכנים לגבי טיבו ומהותו של הנכס או השירות או השימוש בו, בכך שהציגו בפניהם מצג, כאילו מדובר ברכישה של שירותי תוכן וערוצים, ולא רק ציוד לקליטה, ולגבי לקוח נוסף (ע"ת 19) הטעייה בעניין תנאי התשלום, בניגוד לסעיף 2(א) ו-(ב) לחוק הגנת הצרכן; המשיבים הורשעו בעבירה על סעיף 23(א)(2) לחוק הגנת הצרכן, בנוגע ל- 9 לקוחות, בעשיית דבר שיש בו ניצול מצוקת צרכן, בניגוד לסעיף 3(א)(2) לחוק הגנת הצרכן; הרשעה בעבירה על סעיף 23(ב)(4) לחוק הגנת הצרכן, המתייחסת לכלל ההתקשרויות על כלל המתלוננים שהעידו מטעם המערערת, לגבי 13 מקרים, בכך שהפרו את הוראת סעיף 14(ב) לחוק - סירוב להחזיר תמורה, בעקבות ביטול עסקת רוכלות, והטעייה בעניין זכות הביטול - בניגוד לסעיף 2(2ב2) לחוק.

המשיבים זוכו מיתר סעיפי האישום, וכן דחה בית המשפט את בקשת המערערת להרשיע את המשיבים 2 ו- 3 בביצוע עבירות בנסיבות מחמירות, זאת, בין היתר, לאחר שבית המשפט קיבל את הטענה של המשיבים שהיו להם 3,000 לקוחות ואחוז המתלוננים קטן יחסית, מה עוד שלא מדובר בנזקים מיוחדים או רווחים מיוחדים (סעיף 14 לפסה"ד).

גזר הדין :