התובע רכש באמצעות סוכנות נסיעות 'איסתא' כרטיס טיסה לברלין, לשם הטיסה אותו הנתבעת.
עם הגיעו לדלפק הנתבעת בשדה התעופה כדי לקבל כרטיס עליה למטוס, בקש מהדיילת "מקום מושב ליד החלון ורחוק מן השירותים ומן הרעש וההמולה סביבם" [סעיף 8 לכתב התביעה].
הדיילת הציעה לתובע לבחור בין שני מקומות אפשריים.
כשעלה התובע למטוס "גילה להפתעתו כי מדובר בשורה הראשונה שמורכבת מהורים עם תנוקות ומיוחדת לכך" [סעיף 10 לכתב התביעה]. כשפנה לדיילת הוצע לו להחליף למקום ישיבה אחר, אך "החלופה של לשבת באמצע המטוס במושב שאינו החלון לא תהיה טובה יותר עבורו..." [סעיף 12 לכתב התביעה] ועל כן לא ראה לקבל את ההצעה ונשאר לשבת באותה שורה.
התובע גולל בתביעתו ובכתב התשובה, על פני עמודים רבים את חוסר הנוחות אליו נקלע ואת חוסר שביעות רצונו מהטיסה.
מאחר שענין לנו בתביעה משפטית, היה על התובע להוכיח את העילות המשפטיות עליהן הוא מבסס את תביעתו ואת עתירתו לסעד הפיצויים.
התובע טען כי תביעתו לפיצויים נשענת על עילות על פי פקודת הנזיקין ועל עילות חוזיות. את
העילה בנזיקין הוא ביסס על עוולת הרשלנות, ולטענתו "רשלנות הנתבעת הינה כפולה" בכך שלא הביאה לידיעתו שניתן להזמין מקומות מראש באמצעות הסוכנות בה הזמין את הטיסה, וכן כי הנתבעת התרשלה בכך שלא הבהירה לתובע "את מהות המושב בשורה הראשונה שליד החלון מה שמנע ממנו לבצע בחירה מושכלת", התובע גם הגדיל לטעון כי בעניננו חל סעיף 41 לפקודת הנזיקין (!) ובקש שמכוחו יועבר נטל ההוכחה לנתבעת שתוכיח כי לא התרשלה בנסיבות!!!
העילות החוזיותעליהן ביסס את התביעה נשענות על חוסר תום לב של הנתבעת בקיום החוזה והפרת חוזה.
לאחר ששמעתי את התובע, אומר כבר כי אני מקבלת את דברי הנתבעת בסעיף 2 לכתב ההגנה כי "...תביעה זו הינה חסרת בסיס עד כדי היותה קנטרנית, ואינה מקימה כל עילת תביעה..."
התובע לא הוכיח כל עילה משפטית עליה הוא מבסס את תביעתו. גיבוב סתמי של עוולות לפי פקודת הנזיקין אין בו לבסס עילה משפטית. על התובע להניח תשתית עובדתית ממנה ניתן יהיה להסיק מהי העילה המשפטית עליה הוא מבסס את תביעתו, מה הרשלנות המשפטית הנטענת אם במעשה ואם במחדל, מהי הצפיות שהיה על הנתבעת לצפות ומהו הנזק שלא צפתה, שהרי אלו הם חלק מרכיבי העוולה אותה יש להוכיח כדי לבסס את טענת הרשלנות הנטענת. לא רק זאת אלא שסעיף 41 לפקודת הנזיקין, שלא השכלתי להבין כלל כיצד 'השתרבב' לעניננו כלל אינו רלוונטי, שהרי המחוקק בא להקל על תובע להוכיח את נזקיו בדרך של העברת נטל ההוכחה לנתבעת שלה השליטה המלאה
ב'נכס המזיק'! מהו הנכס המזיק בעניננו? לא אדע!!! ברור כי התובע, שהעיד על עצמו בפתח דבריו כי הוא מתרגל במשפטים, ורצה לבדוק מבחנים בעת הטיסה, מצא להביא נושאים משפטיים רבים לתביעה זו, נושאים שכלל אינם רלבנטיים, כדי שאפשר אולי יהיה לבחור 'עילה' משפטית כלשהי מבין המבחר המוצע - אך כאמור לא מצאתי כזאת.
התובע ניסה לתאר את הסיטואציה במטוס אך לא הצליח להצביע על עילת תביעה, ממילא לא הוכיח כל מקום להעניק לו סעד.
גם עילת תביעה חוזית לא מצאתי, שהרי המובילה, הנתבעת, מתחייבת להסיע את הנוסע ליעד הנסיעה, במקרה זה לברלין לשם אכן הסיעה את התובע, שהגיע בשלום ליעד המבוקש.
התובע, שעליו מוטל הנטל להניח תשתית ראיתית לקיומה של עילת תביעה, לא השכיל להצביע על חוזה מחייב כלשהו, לא בע"פ ולא בכתב, עליו ניתן לבסס טענה של הפרת חוזה. לא הוצגו לפני חיובים חוזיים שהופרו על ידי הנתבעת, גם לא הוצג לי שבהתאם לחוזה כלשהו היה על הנתבעת להבטיח לתובע מקום ישיבה רגוע ושקט שישביע את רצונו, ממילא לא מצאתי כל חיוב חוזי של הנתבעת שלא להסיע תינוקות במטוס או להושיבם במקום מרוחק 'שלא יפריעו' לאנשים מבוגרים...
משכך נעדרת התביעה גם עילה חוזית.
מנגד מצאתי שלכתב ההגנה צורפו תנאי החוזה לפיהם המוביל אינו מבטיח לספק מושב מסוים והנוסע זכאי לקבל מושב במחלקה בהתאם לסוג הכרטיס שרכש. הגם שנראה לי כי ענין זה הוא בגדר ידיעה שיפוטית, נאמרים הדברים מעבר לצורך, מאחר שכאמור לא הוכיח התובע קיום חיוב חוזי לענין מקום הישיבה במטוס.
אני סבורה כי אם לתובע ספקות בקשר למקום המושב, וכי היה חשוב לו שהמקום יהיה שקט היתה לפניו אפשות בחירה לרכוש כרטיס במחלקה ראשונה שבו שונים התנאים הפיסיים, וגם עלות הכרטיס שונה...
עוד אציין כי הנתבעת אינה בעלת הדין הנכונה לטרוניה של התובע שלא הובהרה לו האפשרות להזמין מקום בעת הזמנת כרטיס הטיסה, אך בודאי שאין זו עילה בנזיקין.
אומר כי לא כל אי נוחות או אי שביעות רצון שנגרמים למאן דהוא מהווה תשתית להגשת תביעה משפטית. אמנם זכות הנגישות לערכאות היא זכות יסוד, אולם זכות זו מוגבלת וכפופה לזכויות אחרים שלא להיות מוטרדים בתביעות משפטיות מיותרות.
כתבי הטענות הצפופים של התובע, הן בכתב התביעה ושבעתיים בכתב התשובה, היו מיותרים לא תרמו לענין וככלל היה מיטיב לו היה מסתפק בפניה לנתבעת ומלין כי לא היה שבע רצון מהטיסה. לא רק זאת אלא שבעניננו הסכימה הנתבעת להתפשר, לפנים הדין, כי סברה שאין לבזבז זמן שיפוטי יקר וממילא את זמנה של הנתבעת אולם התובע דחה את הצעת הנתבעת והתעקש להביא דבריו לבית המשפט.