מבוא
1. בפני תביעה לתשלום סך של 100,000 ש"ח בגין שימוש שעשו הנתבעים, צלמים במקצועם, בקטעים מסרט חתונתם של התובעים, ללא ידיעתם והסכמתם של התובעים. השימוש נעשה לצורך הפקת סרטון פרסומי של גן אירועים בו נערכה חתונתם של התובעים אשר הוקרן בפני באי המקום. הסרטון כלל, בין היתר, צילום של התובעת (הכלה) בבגד ים, עת נכנסה לברכת שחייה במקום האירוע אחרי החופה. השאלה העומדת לדיון הינה באם נפגעה בכך זכותם של התובעים לפרטיות ולשם טוב באופן המזכה אותם לקבלת פיצוי מהנתבעים.
רקע עובדתי וטענות הצדדים
2. עובדות המקרה אינן שנויות במחלוקת ואלה עיקרן:
התובעים נישאו זה לזה בטקס רפורמי ביום 13/9/02 בגן אירועים במעלה החמישה (להלן:
גן האירועים). אירוע החתונה צולם על ידי הנתבעים, אשר נשכרו על ידי התובעים לצלם את חתונתם. לקראת סיום האירוע, המשיכו התובעים, יחד עם קבוצה של חבריהם, לחגוג בברכת שחייה שהיתה במקום, וגם אירוע זה צולם על ידי הנתבעים. כעבור כשנה ותשעה חודשים מאז, גילו התובעים לתדהמתם, כי תמונותיהם וקטעים מהסרט, בו הם מופיעים בבגדי ים, הוצג באירוע פרזנטציה שיווקית של גן האירועים בו נכחו עשרות אנשים. עם היוודע הדבר לתובעים, פנה התובע בבירור אל הנתבע 2, אשר הודה בפניו, כי הוא זה שערך, יחד עם הנתבע 1, סרטון תדמית עבור גן האירועים, בו שולבו מספר קטעים מסרט חתונתם של התובעים. בה בעת, החזיר הנתבע 2 לתובע את ההעתק היחיד של סרטון התדמית שהיה ברשות הנתבעים.
לטענת התובעים, בהפקת הסרטון נשוא התביעה הפרו הנתבעים את הסכם ההתקשרות עם התובעים, משלא החזירו לתובעים את הנגטיבים של התמונות ושל הסרט שצולמו בחתונתם ובכך שעשו בהם שימוש ללא קבלת רשותם של התובעים. מלבד הפרת החוזה, נטען, כי הנתבעים עוולו כלפי התובעים בעוולות לפי חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1985 (להלן:
חוק הגנת הפרטיות או
החוק) וכן לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן:
חוק איסור לשון הרע). לחילופין, מעמידים התובעים את תביעתם על עילה לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 (להלן:
חוק עשיית עושר ולא במשפט).
3. בתגובה לכך, טוענים הנתבעים כי אין בסרטון, כמות שהוא, משום לשון הרע על התובעים ו/או פגיעה בפרטיותם. לטענת הנתבעים, הם נתבקשו לערוך עבור גן האירועים סרטון תדמית עם שילוב תמונות מייצגות של מספר חתונות שנערכו במקום. מכאן, שהתובעים לא היו מושא הסרטון, ודמויותיהם הופיעו בו למספר שניות מועטות בלבד, ולמעשה "נבלעו" בתוך הסרטון המלא. לפי הנטען, הסרטון הוקרן באופן חד-פעמי בערב פרזנטציה של גן האירועים לפני כ-4 שנים מול מספר מצומצם של אנשים, ומאז לא נעשה בו שימוש נוסף על ידי נציגי גן האירועים. לטענת הנתבעים, הפרסום נעשה בצורה אסתטית, אשר לא היה בו כדי לפגוע בכבודם של התובעים, שכן זו הדרך שהתובעים עצמם בחרו להציג את עצמם בפני מאות מוזמנים. עוד טוענים הנתבעים, כי הסרטון הופק לצורכי גן האירועים, ומשכך, לא נועד להגדיל את היקף המכירות ורווחי הנתבעים כתוצאה מהצגתו, מה גם שהנתבעים הפסיקו לעסוק במקצוע מאז שנת 2005. לבסוף, מכחישים הנתבעים כי התחייבו בפני התובעים, כי לא יישאר בידם חומר גלם מצילום החתונה וכי לא יעשה בו כל שימוש.
4. ביום 1/1/07 התקיים קדם משפט בתיק, במסגרתו הודיעו ב"כ הצדדים, כי לא קיימת ביניהם מחלוקת עובדתית, וכי הם מסכימים כי בית המשפט ייתן פסק הדין מנומק ללא קיום הוכחות ולאחר הגשת סיכומים בכתב.
דיון והכרעה
א) הפרת הסכם
5. בטרם נעבור לדון במחלוקות מרכזיות בין הצדדים, נבחן ראשית את מהות ההתקשרות בין הצדדים בחוזה לצילום חתונתם של התובעים, שכן אם ניתנה הסכמתם של האחרונים לשימוש בסרט חתונתם, נשמטת הקרקע תחת תביעתם.
6. עיון בטופס הזמנה לשירותי צילום מהנתבעים, המצורף לכתב התביעה, מעלה כי במסגרת תיאור ההזמנה, נוספה שורה בכתב יד, לפיה "
הנגטיבים יימסרו ללקוח בקבלת העבודה כולל אינדקסים". גם ברובריקת "תנאים להזמנה", בה מופיעים תנאים סטנדרטיים אשר הודפסו מראש כחלק מטופס ההזמנה, נמחק התנאי הראשון, אשר מתנה לטובת הנתבעים כי
"תשלילים (נגטיבים) של צילומים לא יימסרו ללקוח ואינם ניתנים להעברה. בכל מקרה שהלקוח ירצה לפתח תמונות בעתיד, יהיה רשאי לבצע הזמנה דרכנו".
הנתבעים אשר כפרו בכתב הגנתם בחובתם להשיב לתובעים את הנגטיבים של הצילומים מחתונתם, זנחו את הטענה במסגרת סיכומיהם.
אי לכך, ולאור כל האמור לעיל, לא נותר לי אלא לקבוע כי הנתבעים הפרו את ההסכם עם התובעים בכך שלא החזירו את הנגטיבים ששימשו אותם להפקת הסרטון נשוא התביעה לתובעים. מניה וביה עולה המסקנה כי התובעים גם לא נתנו את הסכמתם לשימוש מכל סוג שהוא בקטעים מסרט חתונתם. אין גם טענה מצד הנתבעים כי עובר לעריכת הסרטון פנו אל התובעים לקבלת רשותם להפקתו והקרנתו של הסרטון בהתאם לצרכים של גן האירועים.
ב) פגיעה בפרטיות
7. חוק הגנת הפרטיות, קובע בסעיף 1 את העיקרון כי לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו. בסעיף 4נקבע, כי פגיעה בפרטיות היא עוולה אזרחית והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש] יחולו עליה, בכפוף להוראות חוק זה.
סעיף 2 לחוק מגדיר את הפגיעה בפרטיות ברשימה של אחד-עשר מצבים שונים, הרלוונטיים לענייננו הינם סעיפי משנה (4), (6) ו-(10), העוסקים בפרסום.
סעיף משנה (4) מתייחס לפרסום תצלום של אדם כשהוא ברשות הרבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו; סעיף המשנה (6) מתייחס למרכיב הרווח שבפרסום וקובע כי שימוש בשם אדם, כינויו, תמונתו או קולו לשם רווח יחשב כפגיעה; ואילו סעיף משנה (10) קובע כי פרסום דבר שהושג תוך הפרת הוראות סעיפי המשנה של סעיף 2, למעט סעיפי משנה (8) ו-(11), מהווה פגיעה בפרטיות.
8. אין חולק כי השימוש שנעשה בסרט חתונתם של התובעים נועד לקדם פרזנטציה תדמיתנית שיווקית של גן האירועים על מנת לעניין בו לקוחות פוטנציאליים אשר נכחו באירוע. שימוש מסחרי בתצלומם של התובעים, מבלי שנתנו הסכמתם לכך, מקום בו שימוש כזה גורם להם עוגמת נפש, מהווה פגיעה בפרטיות לפי סעיף 2(6) לחוק (ראה ע"א 8483/02
אלוניאל בע"מ נ' אריאל מקדונלד, פ"ד נח (4), 314.
טוענים התובעים כי מתן פומבי לרגעים האינטימיים ביותר מאירוע חתונתם פוגע ברגשותיהם ובצנעת חייהם. לכך בדיוק נועדה הגנה על הפרטיות, כפי שמוסבר בהצעת החוק, כדלהלן:
"הפרט מוצא עצמו חשוף לעין כל בנושאים שהצנעה יפה להם והוא חש שעניניו האישיים האינטימיים ייהפכו - ללא הצדקה - לנחלת הציבור. מצב חדש זה יצר את הצורך לשריין את ההגנה על זכותו של אדם לפרטיות..." (הצעת חוק הגנת הפרטיות, תש"ם-1980, בעמ' 206).
בל נשכח, כי כיום, ניתן לזכות הפרטיות מעמד-על, כזכות הנמנית עם זכויות היסוד של האדם, משנקבע בסעיף 7(א) לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, כי:
"כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת-חייו".
די באמור לעיל, כדי לקבל את תביעת התובעים ולקבוע כי נפגעה זכותם לפרטיות בהתאם לסעיף 2(6) לחוק הגנת הפרטיות.