גם כשיש ראיות ברורות להצתה מכוונת של מכונית - המובטח יצטרך להוכיח את העדר מעורבותו בפרשה

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופטת פליגלמן פנינה) מיום 20.4.06 בת"א 160023/02 אשר קיבל את תביעת המשיב לתשלום תגמולי ביטוח.

1.                    רקע

(א)                רכבו של המשיב מסוג ג'יפ "סאנג יאנג" מוסו, מ.ר. 27-126-28 (להלן: "המכונית") בוטח בפוליסת ביטוח מקיף אצל המערערת מיום 9.11.00 ועד ליום 31.10.01 (להלן: - " הפוליסה"). 

(ב)                 בכתב התביעה שהגיש טען המשיב שביום 20.10.01 בשעה 19:15 במהלך נסיעה באיזור מחלף חולות הבחין שהנהגים שסביבו צופרים ומאותתים לו ועצר את המכונית, כדי לבדוק במה מדובר. הוא הבחין בעשן מתחת למכונית, וכאשר הרים את מכסה המנוע, פרץ עשן מהמנוע והמכונית עלתה בלהבות. המשיב הזעיק עזרה, וניסה לכבות את הדליקה בעצמו, אך עד להגעת מכבי האש למקום, נשרפה המכונית כליל.

(ג)                  המשיב פנה אל המערערת - מבטחתו בתביעה לתשלום תגמולי הביטוח, אך זו  סירבה לשלם בטענה שהמשיב גרם במזיד להצתת מכוניתו.

(ד)                 לפיכך הגיש המערער את התביעה נושא ערעור זה.

2.                    פסק דינו של בית משפט קמא

(א)        בית המשפט קבע ששתיים הן השאלות העומדות להכרעה:

האחת, על מי מוטל נטל השכנוע בדבר נסיבות פרוץ השריפה (ספונטנית או במזיד).

השניה, האם מדובר בשריפה ספונטנית או שמא בהצתה במזיד.

(ב)        בית המשפט קבע שעל פי ההלכה הפסוקה נטל השכנוע מוטל על המערערת שעליה להוכיח שהמשיב הוא שגרם למקרה השריפה.

(ג)         אשר לנסיבות הקונקרטיות קבע בית המשפט שהמערערת לא הביאה אפילו ראיות לכאורה לאחריותו של המשיב. בתוך תא המנוע נמצא מצת סיגריות של מכונית, קשור בחוטי נחושת לצינורות הסולר, כשהוא במצב לחוץ, ראש המצת בולט מחוץ לבית המצת ו-2 חוטי חשמל מחוברים לחוטי החשמל המקוריים. אולם, בית המשפט קבע שעל פי חוות דעתו של חוקר השריפות מטעם המערערת, אין זה ברור שהגורם לשריפה היה המצת, ויכולים היו להיות כשלים אחרים שגרמו לשריפה. בית המשפט ציין שהוא שותף לתהיותיו של עד התביעה- מר לוין, באשר ליכולתו של המצת לגרום לנזק, ודחה את טענות המערערת באשר לקבילות חוות דעתו של עד זה אשר בהיותו עד הזמה עיין בחוות דעתו של חוקר השריפות.

 (ד)       בית המשפט הוסיף וציין כי אף לו שוכנע שהמצת הוא שגרם לשריפה, לא עלה בידי המערערת להוכיח שהמשיב או מי מטעמו אחראי להימצאותו במכונית. חוקר השריפות זיהה את המכונית והמצת רק על פי הסבר טלפוני של השמאי, ואין בכך זיהוי ראוי. עוד נפסק שהמכונית היתה נגישה לכל אדם, ועל כן אפשר היה לעשות בה ככל שעולה על הדעת. בית המשפט קבע שהמשיב סיפק הסבר חלופי להימצאות המצת במכונית, בעת בדיקת חוקר השריפות, והסבר זה שומט את הקרקע מתחת לטענת המערערת. חוקר השריפות הודה כי ביכולתו להעיד על הגורם לשריפה, אך לא לקבוע שהמשיב הוא שהציתה.

(ה)        בית המשפט מצא שגם התנהגותו של המערער במהלך האירוע ולאחריו אינה עולה בקנה אחד עם טענת ההצתה; המערער ישב במכונית בעת שנהגים אחרים הצביעו על העשן, התקשר למשטרה ופעמיים למכבי האש וניסה לכבות את הדליקה בעצמו. לו היה המשיב מעוניין בהרס מכוניתו לא היה מביים אירוע שריפה בכביש הראשי תוך סיכון חייו וחיי אחרים, והיה טורח לסלק מן המכונית את ההוכחות לאשמתו.

(ו)         עוד נפסק כי טענות המערערת בדבר הידע, המניע וההזדמנות שהיו למשיב להצית את המכונית, כמו גם טענותיה בדבר סירובו לציין את מטרת נסיעתו והימנעותו מלהעיד את ביתו, מתרכזות בטפל ומעלות תהיות באשר להתנהלות המערערת בדחיית התביעה. במצב לחץ של שריפה וסיכון חיים, כך נפסק, יתכן שנעשות פעולות שאין להסבירן באופן הגיוני או לשחזרן כראוי. בית המשפט העניק משקל גם לכך שעל אף שהמערערת טענה למרמה, היא נמנעה מלפנות למשטרה בתלונה, המשיכה לבטח את המשיב ונטלה לעצמה את הראייה לאירוע השריפה.

(ז)         נוכח האמור קיבל בית המשפט את התביעה וחייב את המערערת לשלם למשיב סכום של 79,542 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה ו-15% שכר-טרחת עו"ד ומע"מ.

3.                    טענות המערערת

ואלו טענות המערערת:

(א)                בהטילו את נטל ההוכחה על המערערת התעלם בית המשפט מההלכה שדי ב"קצה ראיה" כדי להעביר את נטל ההוכחה אל המבוטח. בית המשפט שגה בסוברו שעליו להשתכנע "באופן מוחלט" שהגורם לשריפה הוא המצת, שכן רמת ההוכחה הנדרשת היא של "מאזן הסתברויות". משנמצא המצת בתא המנוע, כשהוא לחוץ אל צינורות עודפי הסולר, הרי שהמערערת עמדה בנטל, והיה על המשיב להוכיח שאין לו יד בדבר. הסברו של המשיב שהמכונית עמדה במהלך הלילה שלאחר הדליקה בחניון ועל כן כל אדם אחר עשוי היה לחבל בה - מופרך.

(ב)                 בידי המשיב היה לאשש את טענתו שהמכונית שנבדקה על ידי חוקר השריפות אינה מכוניתו. משלא עשה כן, היה על בית המשפט לזקוף זאת לחובתו. כמו כן, היה על בית המשפט לקחת בחשבון שלמשיב היו הידע והיכולת- בהיותו מכונאי רכב, כמו גם מניע - מצבו הכלכלי הרעוע, לביים את השריפה. עדותו של המשיב לגבי נסיבות השריפה היתה עדות יחידה שלא נתמכה בראיות, והימנעותו מלהביא עדים שיתמכו בגרסתו - צריכה לפעול נגדו.