'נהג חדש' שנפגע בתאונה ללא נהג מלווה זכאי לפיצויים מכוח חוק הפלת'ד

האם יש בעובדה שבעת שהתרחשה התאונה, בה היה מעורב הנתבע, 'נהג חדש', ולא ישב מלווה לצידו כמתחייב ברשיון הנהיגה, מפקיעה את חבות המבטחת על פי הפוליסה - זו השאלה היחידה שנותרה להכרעה בתיק זה.

העובדות הצריכות להכרעה

ביום 10.9.00 ארעה תאונת דרכים עת נהג הנתבע, יליד 22.11.82 ברכב מסוג פג'ו מ.ר 89-465-46 (להלן: "הרכב"). התאונה נגרמה עקב רשלנותו של הנתבע שהיה בן 17 שנים ועשרה חודשים, במועד התאונה.

הנתבע הורשע בעובדות כתב האישום המתוקן על פי הודאתו, בנהיגה רשלנית ובאי מתן זכות קדימה בניגוד לתמרור 'עצור'. (ת.ד 60604/01 תעבורה רמלה -צורף לתצהירי עדות ראשית מטעם צד ג').

בתאונה היה מעורב רכב נוסף, טויוטה מ.ר 23-026-70 שהיה נהוג בידי המבוטחת של התובעת.

אין מחלוקת כי הנתבע נהג ברכב ללא מלווה בניגוד לדרישת סעיף 12א' לפקודת התעבורה (נוסח חדש). 

במועד הרלוונטי לתובענה היה הרכב מבוטח אצל צד ג', על פי פוליסת הביטוח - נ/3.

התובענה הוגשה כתביעת שיבוב שהגישה התובעת, המבטחת של רכב הטויוטה, נגד הנתבע. במסגרת התיק העיקרי בתביעה זו (3754/01) הגיעו הצדדים להסכם פשרה חלקי לפיו יוקדם  הפיצוי לתובעת, ותותר ההכרעה בשאלה מי ישא בפיצוי המוסכם.

מאחר שהסוגיה המשפטית העקרונית שנותרה להכרעה היתה תלויה ועומדת בבית המשפט העליון, ביקשו הצדדים לדחות את הדיון מעת לעת עד לקביעה של הערכאה המחייבת.

ביום 17.6.04 ניתן פסק דין בבית המשפט העליון, בע"א 8183/01 רימה ספיאשוילי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ פ"ד נח(6) 106 - (להלן: "פרשת ספיאשוילי"). עיקרי פסק הדין הרלוונטיים לעניננו, כי הזכות לפיצויים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975 (להלן: "הפלת"ד"), של מי שנהג ברכב ללא מלווה בניגוד לדרישת החוק, לא נשללת.

על יסוד קביעה זו ביקש הנתבע לגזור גזירה שווה ולהחיל את התוצאה אליה הגיע בית המשפט העליון בפרשת ספיאשוילי על תובענה זו; לעומתו ראה צד ג' לאבחן את עובדות מקרה ספיאשוילי מענייננו וביקש לקבוע כי המאטריה המשפטית השונה (בפרשת ספיאשוילי - חוק הפלת"ד וכאן חוק חוזה ביטוח), מחייבת פרשנות אחרת, ובמילים אחרות, ביקש לקבוע כי הביטוי 'נהג ללא רשיון' מחייב התיחסות שונה עת מדובר בפיצוי בגין נזקי גוף לעומת החבות על פי פוליסה לפצות את הניזוק בגין נזק רכושי.

יש לציין, כי צד ג' טען בתחילה כי אגרת רשיון הנהיגה שולמה רק לאחר קרות אירוע התאונה, ולכן אין לו אחריות חוזית על פי הפוליסה, אך עם הגשת נ/4 ממנו עלה כי אגרת הרשיון שולמה בטרם התרחש התאונה, חזר צד ג' מטענה זו.

דיון

חוק חוזה ביטוח, התשמ"א-1981 (להלן "חוק חוזה ביטוח"), חל על היחסים החוזיים בין הצדדים ו/או חליפיהם (אביו של הנתבע), שכרתו את חוזה הביטוח. בהתאם לפרק ג' סעיף 17 לפוליסת הרכב (הוגשה לתיק המוצגים) :

            "17.      בני אדם הרשאים לנהוג ברכב

            בני אדם הרשאים לנהוג ברכב יהיו אחד או יותר מהמפורטים להלן, כפי שפורט במפרט ובתנאי שהם בעלי רשיון נהיגה בר תוקף בישראל לנהיגת כלי רכב מסוג הרכב...."

הכיסוי הביטוחי הורחב, ובהתאם לתוספת לביטוח רכב פרטי (נספח א' 2 לתצהיר עדות ראשית מטעם צד ג') הוסכם:

" פרטי כיסוי - כל נהג

נהג עיקרי: שמואל לוי (אביו של הנתבע- א.נ.ח) .... בנוסף, מורשה לנהוג ברכב כל נהג שגילו מעל 17 שנים מלאות שבבעלותו רשיון נהיגה שתקף פחות משנה (פחות מ- 12 חודשים לפני עריכת הביטוח). כל הנהגים המורשים לנהוג ברכב חייבים להיות בעלי רשיון נהיגה בר תוקף בישראל" (ההדגשה במקור- א.נ.ח.).