הסכם להינשא לא הופר ע"י צעירה, אלא בוטל ע"י בן זוגה לשעבר בהתנהגות וע"פ זכות שבדין

מבוא

1.         בפני תביעות הדדיות שהוגשו על ידי הצדדים האחד כנגד משנהו. הצדדים, בני אותו מושב, היו בני זוג, חברים, תקופה של כשש שנים, מאז היתה הנתבעת והתובעת שכנגד (להלן, לשם הנוחות: "הנתבעת") תלמידה בת כ-16, והתובע והנתבע שכנגד (להלן: "התובע") כבן 18. עילתן של התביעות ההדדיות בארועים ובגילויים שחלו בסמוך לסיומו של הקשר הרומנטי שבין בני הזוג, בספטמבר 2002.

2.         כפי שיפורט להלן, התובע הציע לנתבעת להינשא לו, והנתבעת לכאורה נעתרה להצעתו זאת. זמן קצר לאחר מכן עלו יחסיהם של הצדדים על שרטון והגיעו לקיצם. לטענת הנתבעת כך היה משום חשדנותו וקנאותו של התובע, אשר הביאוהו לידי אלימות של ממש כלפיה. לטענת התובע כך היה משום הגילוי שגילה כי תקופה של כעשרה חודשים עובר לאותו גילוי קיימה הנתבעת קשר רומנטי נוסף, עם בחור אחר, במקביל לקשר החברות שבין הצדדים.

3.         התובע תובע מהנתבעת סכומים שונים שיפורטו להלן שעילתם בטענת התובע כי הנתבעת הפרה את הבטחת הנישואין שנתנה לו.

            בנוסף, לא שנוי במחלוקת כי הנתבעת רכשה, בתקופת החברות שבין הצדדים, בסמוך למועד תום הקשר שבין הצדדים, מכונית, אשר מומנה בחלקה הארי בכספי התובע, תוך הבנה כי מדובר במעין הלוואה אותה תשיב הנתבעת לתובע (להלן: "ההלוואה"). לטענת התובע סיום הקשר שבין הצדדים העמיד את ההלוואה לפרעון מיידי, והוא תובע בנוסף על הפיצויים הנחובים לו, לטענתו, בגין הפרת הבטחת הנישואין, את סילוקו של חוב ההלוואה הנטען על ידו.

4.         הנתבעת אינה מכחישה את ארוע הצעת הנישואין ואת תשובתה החיובית לכאורה לאותה הצעה, אך מבקשת להטיל ספק בתוקפה המחייב של תשובתה, ובכל מקרה טוענת כי לא הפרה את הבטחת הנישואין, אם נכרת הסכם להינשא, וכי אינה חבה בפיצוי התובע בעילה כאמור.

            הנתבעת אינה מכחישה את מתן ההלוואה, אך לטענתה אותה הלוואה נפרעה עת עשה התובע שימוש ביפוי כוח (להלן גם: "יפוי הכוח") שהיה ברשותו לפעול בחשבון הבנק של הנתבעת (להלן גם: "החשבון"). לטענת הנתבעת התובע משך מהחשבון סכום העולה על סכום הפקדותיו לחשבון, כשסכום ההפרש כאמור גבוה מסכום יתרת ההלוואה בה מודה הנתבעת.

            בנוסף, הגישה הנתבעת תביעה שכנגד בה היא תובעת פיצוי בגין נזק לא ממוני שנגרם לה כתוצאה מהתנהגותו הנטענת של התובע, בסמוך למועד סיום הקשר ביניהם, אשר באה לידי ביטוי בתקיפתה, בהטרדתה ובהוצאת לשון הרע עליה.

5.         בפתח פסק הדין תסקרנה עיקר העובדות הנוגעות בעניין, ולאחריהן ידונו: תביעת התובע שעילתה בהפרת הבטחת הנישואין הנטענת, התביעה להחזר ההלואה, והתביעה שכנגד.

עיקר העובדות הנוגעות בעניין

הצעת הנישואין

6.         התובע יזם את הצעת הנישואין וזאת תוכננה על ידו כהפתעה לנתבעת.

במועד כלשהו בסוף אוגוסט 2002 או בתחילת ספטמבר באותה שנה, עת סברה הנתבעת כי הם בדרכם לשמחה משפחתית, הבחינה בשלט גדול (להלן: "השלט"), שנתלה על גשר המצוי לרוחב כביש החוף, בו נאמר: "לימור התנשאי לי?". הצדדים המשיכו בדרכם לשדה דב, שם המתין להם מטוס פרטי שנשכר מראש על ידי התובע, הם טסו למסעדה בצפון הארץ, ושבו עם המטוס שהמתין להם.

7.                  7.                  לגרסת התובע:

7.1       משהבחינה הנתבעת בשלט הביעה את הסכמתה להינשא לו מיד וללא היסוס. הנתבעת הביעה תדהמתה מאופן ההצעה והתקשרה לחברותיה ולבני משפחתה כדי לספר להם על טקס ההצעה ולבשר להם את בשורת הנישואין.

7.2       על אף שטקס ההצעה היה יוזמה של התובע והפתעה מוחלטת לנתבעת, הוא חש כי היא מצפה שיציע לה נישואין, והעניין נדון ביניהם לא פעם לפני כן, לאחר שש שנות חברות. בחקירתו הנגדית ציין התובע ארוע משפחתי בו נשאלה הנתבעת על ידי בן משפחה מדוע השניים לא נישאים והשיבה כי כך הוא משום שהתובע אינו מציע. התובע הכחיש כי האיץ בנתבעת להתחתן על מנת לשמח את אביו שעבר ארוע מוחי, וטען כי אך ציין שהדבר ישמח את אביו, וזאת לאחר שסיכמו את דבר נישואיהם.

8.                  8.                  לגרסת הנתבעת:

8.1       באוגוסט 2002 או בסמוך לכך התובע הפעיל על הנתבעת לחצים ופיתויים לקבלתה של החלטה להינשא. התובע הבטיח לנתבעת רכב, בנייתו של בית גדול למגוריהם, ואמר שהוא מבקש להקדים ולהינשא על מנת לשמח את אביו שחלה. לטענת הנתבעת טקס הצעת הנישואין, תוכנו והעובדה שבא לנתבעת במפתיע היו חלק ממסכת הלחצים והשכנוע שהפעיל התובע על הנתבעת על מנת שתסכים להינשא לו. הנתבעת הכחישה את חילופי הדברים שנטענו בעדות התובע בדבר ציפייתה להצעה כמפורט בסעיף 7.2 לעיל.

            לטענת הנתבעת בשלב בו חלפו ליד השלט שתקה, מאחר ולא חפצה בהצעה. אולם, הנתבעת אינה מכחישה כי בהמשך הערב, במסעדה, נעתרה להצעת הנישואין וקיבלה מהתובע טבעת ארוסין. כך היה לטענתה לא משום שבאמת ובתמים רצתה להינשא, כי אם מתוך תחושה של חוסר ברירה אמיתית בשים לב לטיב יחסיה עם התובע.