חיוב בנק בהוצאות מאחר שתשובתו לצו העיקול במסגרת הליכי הוצל"פ לא הייתה שלמה

כללי

מונחת לפני בקשת הזוכה,  יהלומי א. דלומי בע"מ, לחייב את בנק אגוד לישראל בע"מ (להלן: " הבנק") בחוב הפסוק.

המדובר בתיקים מאוחדים שהועברו לדיון בפני על פי החלטת סגן הנשיא, כב' השופט א' גולדין.

ראשיתה של הבקשה הוא בצווי עיקול שהוטלו על נכסי החייבת אצל הבנק.

תשובות הבנק לצווי  העיקול היו כי אין נכסים לעיקול.

הזוכה סברה שתשובות הבנק לא היו שלמות, ועתרה לזמן את הבנק לחקירה וזאת בהתאם להוראות סעיף 46  לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967 (להלן: "החוק").

 בתגובת הבנק לראש ההוצאה לפועל מיום23.1.06  צוין שהוגשה לבית המשפט המחוזי, בהסכמת החייבת, בקשה למימוש איגרת חוב ולמינוי כונס נכסים קבוע לחייבת, ובית המשפט אף מינה את עו"ד יניב אזרן ככונס נכסים קבוע לחייבת, וקבע שלא ימומשו נכסי החייבת אלא באישור בית המשפט המחוזי ולכן עתר הבנק לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל.

למעשה, ועל אף כל האמור בתגובה, תשובה עניינית לצו העיקול ולבקשה לזמנו לחקירה לא ניתנה על ידי  הבנק.

הזוכה התרעמה על תגובה זו במסגרת "תגובתה לתגובה" ועמדה על קיום החקירה.

מעיון בתיק, בבקשות ובנספחים הרבים שצורפו, עולה שהזוכה ביקשה להבין את תשובת הבנק לצו העיקול וזאת לאור טענת הזוכה כי הבנק מחזיק יהלומים, שלטענת הזוכה שייכים לה, ושנמסרו לחייבת בקונסיגנציה,  ולפיכך ביקשה הזוכה לדעת האם במסגרת היהלומים שבידי הבנק מצויים גם יהלומים ששייכים לכאורה לזוכה עצמה ועל כן ביקשה הזוכה לבחון את היהלומים.

במאמר מוסגר ולמעלה מהצורך יצוין כבר בשלב זה שטענת זו של הזוכה אינה נהירה לי כלל ועיקר, מה גם שנקיטת ההליך במסגרת מצומצמת זו של ההוצאה לפועל אינה ברורה דיה;

אם ביקשה הזוכה לבדוק את היהלומים, שלטענתה שלה הם,  הרי מאליו ברור שאין הם נכנסים בגדר "נכסי החייבת" ולכן גם לשיטת הזוכה עצמה, אין חסר בתשובת הבנק לצווי העיקול, ואם המדובר בנכסי החייבת עצמה, הרי באותה עת כבר ניתן צו לכינוס נכסי החייבת וממילא הכונס הודיע שהיהלומים שברשות הבנק הוחרגו מבקשת הכינוס.

אם נטען שהמדובר ביהלומים בבעלותה הרי יכלה הזוכה לפנות בהליך המתאים לערכאה המתאימה, ולשכת ההוצאה לפועל אינה כזו.

לאחר קבלת תשובת הבנק ותשובת הכונס, ביקשה הזוכה ביום 27.4.06  מראש ההוצאה לפועל לזמן את הבנק  לחקירה בעניין תשובתה לצווי העיקול (להלן: " הבקשה לזימון לחקירה").

במסגרת הבקשה שלפני ציינה הזוכה כהאי לישנא: " ויובהר: באותה בקשה, שבה המבקשת על טענתה כי היהלומים המוחזקים בידי הבנק -  כולם או חלקם - שייכים לה, מאחר שהועברו לחייבת במסגרת הסכם קונסיגנציה, והיא טרם קיבלה כל תשלום עבורם. (...)   משום כך עלה ביתר שאת הצורך בפירוט הנכסים הנמצאים בידי הבנק,   ובמתן האפשרות למבקשת לבחון את היהלומים,   לשם בירור שאלת הבעלות בהם".

למקרא הבקשה לזימון לחקירה אינני משוכנע שהאמור לעיל הוא המסקנה המתבקשת, במיוחד לאור הנימוקים שהזוכה עצמה העלתה בבקשה לזימון לחקירה במסגרתה הלינה הזוכה על תשובות הבנק והודעותיו לראש ההוצאה לפועל, לאור המצב המשפטי; מחד, נטען על ידי הבנק שמונה כונס נכסים לחייבת ולכן יש לעכב את הליכי העיקול במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, ומאידך מצו הכינוס שניתן בבית המשפט המחוזי ומהודעת הכונס עולה שהיהלומים הוחרגו מצו הכינוס.

לצורך מסגרת הדיון המצומצמת שלפני, אין נפקא מינה האם המדובר ביהלומים שבבעלות המבקשת או החייבת, והחשיבות היא בכך שבעת ההיא, בעת הגשת הבקשה לזימון לחקירה, נכון היה לזמן את הבנק לחקירה, על מנת לברר את התשובה לצו העיקול לאשורה.

ביום 4.7.06  התקיימה חקירה בפני כבוד הרשם גזית, בה חזר ב"כ הבנק על תגובתו בכתב וציין שבמסגרת הליכי הפירוק בבית המשפט המחוזי פורטו כלל הנכסים שבידי הבנק, והזוכה היתה מודעת לנכסי החייבת שאצל הבנק.

לאחר החקירה בפני כב' הרשם גזית ניתנה על ידו החלטה לאפשר לנציג של הזוכה לראות את היהלומים המצויים בידי הבנק.