הטלוויזיה החינוכית הפרה זכויות יוצרים בצילום המתעד את כף ידו של מרדכי ואנונו

זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת יהודית שבח) מיום 18.8.02 בת"א 59127/01 שדחה תביעה שהגישה המערערת נגד המשיבה לפיצוי בגין פגיעה בזכות יוצרים.

1.         הרקע:

(א)        ביום 13.5.00 שידרה המשיבה תכנית ששמה "תיק תקשורת" שחלק ממנה הוקדש לדיון בצילומים שמצאו דרכם אל "פנתאון התיעוד הלאומי". כדוגמא, הוצגו בפתיחת הדיון 14 צילומים וביניהם צילום המתעד את כף ידו של מרדכי ואנונו שעליה רשומים מועד ומקום חטיפתו (להלן: "הצילום" או "התמונה"). זכויות היוצרים בצילום שייכות למערערת, והשימוש בו נעשה ללא היתר וללא איזכור שמה.

(ב)        בסמוך לאחר פרסום התמונה בתוכנית האמורה, פנה ב"כ המערערת למשיבה ב-4 מכתבים נפרדים בעניין זה, ורק ביום 6.8.00 השיבה לו ב"כ המשיבה כי תיק תקשורת היא " תוכנית לענייני היום העוסקת בביקורת על התקשורת". ולכן, השימוש שנעשה בתמונה " נופל לתוך ההגדרה של "שימוש הוגן" לצורך סקירה עיתונאית וביקורת" ולא הייתה הפרת זכויות יוצרים במקרה זה. עם זאת, מבלי להודות בחבות, הציעה המשיבה למערערת פיצוי בשווי 250$ בגין השימוש בתמונה.

(ג)         המערערת הגישה תביעה נגד המשיבה ותבעה פיצויים בגין השימוש בצילום תוך הפרת זכות היוצרים שלה. הצדדים לא היו חלוקים בנוגע לעובדות המקרה, אך נחלקו בשאלה המשפטית: האם השימוש דנן חוסה תחת החריג שבסעיף 2(1)(1) לחוק זכות יוצרים 1911 (להלן: "החריג"), שקובע שלא יראו בשימוש הפרה של הזכות במקרה של: "טיפול הוגן ביצירה לשם לימוד עצמי, מחקר, בקורת, סקירה, או תמצית עיתונאית".

בשל קיומה של מחלוקת משפטית בלבד, הסכימו הצדדים שלא יעידו עדים ולא ייערכו חקירות, ובית המשפט יפסוק על-פי סיכומים בכתב.

2.          פסק דינו של בית משפט קמא

(א)        בית משפט קמא קבע שכלל אין מחלוקת שזכות היוצרים בצילום שייכת למערערת, אולם פרסום התמונה אינו מהווה הפרת זכויות יוצרים. למסקנה זו הגיע בית משפט קמא לאחר שבחן קיומם של שני התנאים הקבועים בחוק לצורך החלתו של החריג - " שימוש הוגן" לשם " ביקורת" - והגיע למסקנה שהשימוש בצילום חוסה תחת החריג.

 (ב)       בית המשפט בחן את אופיה ומטרותיה של התקשורת בכלל ושל המשיבה בפרט, וקבע שבאופן כללי התכנית "תיק תקשורת" עוסקת בניתוח ביקורתי של התקשורת, וגם במקרה ספציפי זה, בהציגה נושא וניתוחו מזוויות אחדות, ענתה להגדרת המונח " ביקורת" על פי הפרשנות בפסיקה.

(ג)         באשר לארבעת השיקולים המרכזיים שדרושים להכרעה בשאלת הגינות השימוש, כפי שמופיעים בפסיקה, קבע בית משפט קמא:

(1)        מטרת השימוש: הפסיקה פרשה את החריג שבסעיף 2(1) שלא על דרך הצמצום במטרה למנוע מצב שבו זכות יוצרים מעכבת התפתחות תרבותית-חברתית. במקרה דנן, באיזון הנדרש בין מידת מסחריותו של השימוש לבין תרומתו לקידום מטרות חברתיות, המטרות החברתיות גוברות. 

(2)        טבעה של היצירה המוגנת: הצילומים שהוצגו בפתיח לדיון שרתו את המטרה שעמדה בבסיס התכנית. לולא שודרה סדרת התמונות כפי ששודרה, לא היה באפשרות יוצרי התכנית לקיימה במתכונת האומנותית שבה נקטו. אין זה ראוי להגביל את חירותם האומנותית של היוצרים בהיותה של חרות זו אחת ממרכיבי חופש הביטוי, והכוח המניע לקיומה של דמוקרטיה אמיתית.

(3)        היקף השימוש: הצילום נחשף לזמן קצר בלבד שהיווה את פרק הזמן המינימאלי האפשרי. הוא היווה רק חלק מהמבוא לדיון - בבחינת דוגמא בלבד, להבדיל מהעיקר.

(4)        השפעת השימוש על ערך היצירה: השימוש המדובר לא פגע בערכו הכלכלי של הצילום, ואם הייתה השפעה כלשהיא על ערכו, מדובר בהשפעה חיובית שכן הצילום הוחזר למודעות הציבורית ולקידמת הבמה.

לפיכך קבע בית משפט קמא שהשימוש שנעשה בצילום היה "טיפול הוגן".

(ד)        משקבע בית משפט קמא שנעשה בצילום "שימוש הוגן" לשם "ביקורת", דחה את התביעה.

3.          טענות המערערת

המערערת טוענת:

(א)        נטל ההוכחה לקיום החריג על המשיבה והיא לא הרימה אותו.