צו איסור פרסום שהוצא בעניינו של נאשם בביצוע עבירות מין- ישאר בתוקפו

1.         א.         השאלה מושאת הדיון הנוכחי היא זו:

האם להותיר בתוקפו צו איסור פרסום שהוצא על-ידי בתיק זה, אם לאו.

הצו  הוצא לבקשת הסניגור, עו"ד פורר.

ב.         המשיב מואשם על-ידי התביעה בביצוע עבירות מין כנגד קטינות הלומדות במקום עבודתו.  הנאשם כופר באישומים המיוחסים לו, וגם להודאתו החלקית, יש לדברי הסניגור הסבר כלשהוא, אשר הגיונו יוכרע בהכרעת-הדין.

ג.          בין לבין מבקש הסניגור כי הצו הזמני האוסר פרסום שמו של המשיב, יישאר על כנו.

2.         באת-כוח המדינה מתנגדת לבקשה זו הואיל ולדעתה גובר אינטרס צבור במתן פומבי להגשת כתב האישום על-פני האינטרס האישי של הנאשם אשר טרם הורשע.

            המדינה תומכת גישתה זו במספר החלטות של בית-משפט עליון אשר ניתנו במסגרת בקשות פליליות שונות (בש"פ). לא בכדי ציינתי את מהות ההליך (בש"פ) אלא עשיתי כן בכוונת מכוון הואיל ולהלן אדון בהשלכות של סוג ההליך הזה על מעמדה ועל היקף החיוב של החלטה הניתנת במסגרת זו.

3.         במהלך הדיון היפניתי את הצדדים להחלטה קודמת שלי בעניין דומה, בה הבעתי דעתי בסוגיה הנוכחית.

            כוונתי להחלטה שניתנה ב-ב"ש 2174/04 מדינת ישראל נ' ש.א מיום 24/3/04 (בימ"ש שלום רחובות).

            הסניגור צירף את ההחלטה הנ"ל כתנא דמסייע לטעוניו כאן, ולא בכדי, שכן גם באותו עניין החלטתי לאסור פרסום שמו של נאשם בעבירות מין.

            לאחר ששבתי וקראתי את החלטתי הנ"ל,  התחזקתי בדעתי כי ההחלטה הייתה נכונה שם, וכי היא ישימה גם לעובדות המקרה דכאן.

4.         העובדות הקונקרטיות הרלבנטיות לענייננו הן אלה:

המשיב, כבן 60 שנה, מועסק כאב-1ית בבית ספר יסודי בעיר רחובות.

            על-פי האמור בכתב האישום, עשה הנאשם מעשים מגונים בקטינות, תלמידות בית-הספר וזאת בשישה מועדים שונים.

            כאמור, כופר המשיב באשמות אלו.

            המשיב עצמו נשוי, אב לילדים וסב לנכדים.

            כיום הוא נמצא במעצר-בית מלא בדירת משפחה ביבנה שאינה דירתו.

5.         כפי שאמרתי לעיל, אתייחס לעניין התקדימים אותם צירפה התביעה והתומכים בגישתה לפיה גובר האינטרס הציבורי על האינטרס האישי של הנאשם, למרות שסעיף 68 (ב) (5) לחוק בתי-משפט [נוסח משולב] תשמ"ד- 1984 "מכיר" כיום גם בזכויותיו של נאשם בעבירת מין.

            התקדימים כולם ניתנו במסגרת בש"פ ולא כחלק מפסק-סופי. ממילא עולה שאלה האם להחלטת-ביניים ב-בש"פ תוקף של פסק-דין מחייב אם לאו.