על חב' ביטוח לציין בהצעת הביטוח אילו משתנים ישפיעו על שווי הרכב במקרה של גניבה

1.         רכבה של התובעת (להלן: "הרכב") בוטח אצל הנתבעת 1 (להלן: "חברת הביטוח") באמצעות הנתבעת 2 (להלן: "סוכנות הביטוח") בביטוח מקיף החל מיום 4.1.06.

            ביום 7.8.06 נגנב הרכב.

2.         חברת הביטוח הכירה בחבותה הביטוחית, אך ממחיר הרכב הנקוב במחירון (54,912 ש"ח) הפחיתה את ההפחתות הבאות:

            הפחתה בגין ירידת ערך עקב תאונות בעבר - 12.5%

            קילומטראז' גבוה - 12%

            בעלות חברה לשעבר - 7%

3.         סך הכל העבירה חברת הביטוח לתובעת סך של 39,322 ש"ח וזאת לאחר ההפחתות האמורות.

4.         התובעת טוענת כי הביטוח נעשה על בסיס שיחה טלפונית עם סוכנות הביטוח, כי לא היתה הצעת ביטוח בכתב וכי בניגוד להוראות המפקח על הביטוח לא ניתן פירוט ממנו ניתן היה ללמוד על אופן חישוב תגמולי הביטוח במקרה של אבדן גמור או גניבה. גם פוליסת הביטוח לא הועברה לתובעת קודם למקרה הביטוח, אלא רק לאחר מכן. לפיכך דורשת התובעת כי הנתבעות ישלמו לה את ההפרש בין מחיר מלא של הרכב לפי המחירון ללא הפחתות בניכוי הסכום שהתקבל מחברת הביטוח (ובסה"כ 15,590 ש"ח) ובתוספת ריבית מיוחדת.

5.         בדיון טענה התובעת כי לא הסכימה לחתום על גב השיק שנשלח אליה על ידי חברת הביטוח שכן נכללה שם פיסקה בדבר העדר תביעות, ולכן למעשה לא קיבלה עד היום כל פיצוי מחברת הביטוח (זאת בניגוד לטענתה בסעיף 24 לכתב התביעה כי קיבלה את הסך של 39,322 ש"ח).

            הובהר לתובעת כי תביעה זו מתייחסת אך ורק להפרש האמור בסך 15,590 ש"ח, וממילא הסכום שטרם שולם נמצא הרחק מעבר לגבול סמכות בית המשפט לתביעות קטנות.

6.         הנתבעות טוענות כי נושא חישוב שווי הרכב במקרה של אבדן מוחלט היה ברור וידוע לתובעת, שכן לה ולמשפחתה היו פוליסות קודמות בחברת הביטוח שכללו הוראות אלה. הפוליסה עצמה הועברה לתובעת שבוע לאחר עשיית הביטוח. עוד לפני עשיית הביטוח חתמה התובעת על מסמך המפרט מספר ההצעה. התובעת הפרה את חובת הגילוי. התובעת מבקשת להתעשר שלא כדין, שכן עקב כל ההפחתות ברור ששילמה עליו מחיר נמוך בהרבה מהמחירון.

7.         חוזר המפקחת על הביטוח מס' 2000/12 מיום 13.11.00 (להלן: "החוזר") נשלח אל מנהלי חברות הביטוח ומתייחס לתגמולי ביטוח במקרה של אבדן גמור לרכב.

            כפי שנכתב בחוזר, מטרתו היא השגת הבנה ברורה בין חברת הביטוח לבין המבוטח בדבר היקף ומהות הכיסוי למקרה ביטוח של אובדן גמור לרכב באופן שכבר בשלב ההצעה  יפרט המבטח את הכללים שיחולו לקביעת תגמולי הביטוח במקרה דנן. למותר לציין כי מטרת החוזר הינה גם למנוע מצב בו תיגבה פרמיה לפי שווייו המלא של כלי רכב ללא הפחתות, אם בעת עשיית הביטוח היה שוויו נמוך יותר, ואף נושא זה בא לידי ביטוי בכללים שנקבעו.

            בין היתר, קובע החוזר את הכללים הבאים להסדרת הנושא:

            על המבטח להודיע למבוטח בשלב הצעת הביטוח מהו המחירון המשמש לקביעת ערך הרכב לחישוב תגמולי הביטוח בקרות מקרה הביטוח.

            על המבטח לפרט בכתב בפני המבוטח בשלב הצעת הביטוח פירוט מלא של המשתנים המיוחדים במחירון העשויים להשפיע על ערך הרכב המבוטח לצורך חישוב תגמולי הביטוח במקרים של אבדן גמור או לחלופין להפנותו למשתנים שבמחירון. כן עליו לכלול בהבלטה מיוחדת בשלב הצעת הביטוח הסבר מפורט בכתב למשמעות המשתנים המיוחדים והשפעתם על תגמולי הביטוח תוך פירוט 2 דוגמאות שכיחות.

            אם לא פעל המבטח כאמור לעיל, יחול במקרה של אבדן גמור, ערך הרכב הבסיסי המקובל אצל אותו מבטח או לפי מחירון אחר מקובל בשוק, ללא התחשבות במשתנים מפחיתים שלא צוינו, ואילו המבוטח יהא רשאי להוכיח ערך שוק גבוה מערך הרכב הבסיסי בשל משתנים "חיוביים".

            עוד מציין החוזר כי לעניין דמי הביטוח, על המבטח לציין בכתב בשלב הצעת הביטוח ובדף פרטי הביטוח את השפעתם של המשתנים המיוחדים לעניין קביעת דמי הביטוח, או יצהיר לחילופין כי דמי הביטוח לא הושפעו בשל משתנים מיוחדים שיש בהם כדי להשפיע על ערכו במקרה של אובדן גמור.

8.         בענייננו, אין ספק כי לא היתה הצעת ביטוח בכתב. אמנם, הוצג המסמך נ/2 עליו חתמה התובעת ביום הוצאת הפוליסה ובו צויין מס' הצעה, אולם ההצעה לא הוצגה על ידי הנתבעות, כאשר לדברי מנהלת סוכנות הביטוח (להלן: "סוכנת הביטוח") התובעת ראתה את ההצעה במשרד, אך לא חתמה על ההצעה כי אין מקום לחתום על ההצעה שכן הכל נמצא במחשב.