תנאי לאובדן זכות האישה למזונות הינו מתן פסק דין המחייבה בגירושין

האם פטור הבעל היהודי ממזונות אשתו אחר סירובה לקיים פסק דינו של בית הדין הרבני המצווה עליה להתגרש ?

בנדון עותר המבקש לביטול חיובו במזונות אישתו, המשיבה, החל מיום 16.1.07 . הורתה של בקשתו הינה בפסק דינו של בית הדין הרבני האיזורי בתל אביב מיום 19.11.06 אשר קבע כי מצווה על המשיבה להתגרש מהמבקש, ובסירובה של  המשיבה לקבל גיטה במועד שנקבע לכך  ע"י בית הדין .

הנה עיקרם של דברים וטענות

1.         הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 1977 ולהם 2 ילדים בגירים.

2.         ביום 30.6.04 הגיש המבקש תביעה לפירוק שיתוף בדירת הצדדים לפתחו של בית המשפט. המשיבה, מאידך, הגישה לפני בית המשפט תביעה למזונותיה וכן תביעה רכושית למתן סעדים ע"פ סע' 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג . 

            המבקש הוסיף והגיש תביעת גירושין בבית הדין, ואילו המשיבה החרתה-החזיקה אחריו והגישה לפתחו של בית הדין הרבני תביעה לשלום בית .

3.         ביום 19.11.06 ניתן פסק דינו של בית הדין הרבני אשר פסק כי מצווה על המשיבה להתגרש מהמבקש, ובלשונו -

" לאור כל האמור לעיל פוסק ביה"ד :

א.        מצווה על האישה ...להתגרש.

ב.         האישה זכאית עקרונית לקבלת כתובה ו/או פיצוי כספי מהבעל ...

ג.         סידור הגט יבוצע עכשיו והצדדים יפתחו תיק לסידור גט.

ד.         לאחר סידור הגט ולאחר שיסתיימו הליכי חלוקת הרכוש בבימש"פ לעניני משפחה, יקבע בית הדין את גובה הסכום הכספי שתקבל האישה מהבעל בגין כתובה ו/או פיצוי."

בית הדין הרבני אף הוסיף וקבע את סידור הגט בין הצדדים ליום 16.1.07 .

4.         דא- עקא, ביום 11.1.07 הודיעה המשיבה לבית הדין כי אין בדעתה להתייצב לסידורו של הגט. נוכח הודעת המשיבה ניתנה, עוד  באותו היום, החלטת בית הדין הרבני לפיה-

"א. על האישה להופיע אישית ביום הקבוע לסידור הגט.

  ב. אי הופעה גוררת הזמנה בצו הבאה..."

            בעקבות החלטת בית הדין התייצבה האישה במועד סידור הגט ואולם סירבה לקבל גיטה . כיוון שכך הורה בית הדין מסדר הגט להעביר התיק לבית הדין המטפל.

5.         לטענת המבקש,  מקום בו חייב בית הדין את האישה להתגרש - סירובה לעשות כן  מביא לאובדן זכותה למזונות . המבקש מוסיף וטוען, בתשובתו לתגובת המשיבה, כי על אף שנקט בית הדין בלשון "מצווה" הרי מעת שהורה בפועל על סידור הגט וקבע לכך מועד שקולה החלטתו ל"חיוב בגט" על כל המשתמע מכך, וממילא המשיבה בסירובה לקבל גיטה מפסדת מזונותיה.

6.         המשיבה טוענת, מאידך, כי בית הדין הרבני לא הורה על חיובה בגט, היפוכו של דבר, בית הדין ציין מפורשות כי  "לאחר שמיעת הצדדים והעיון בתיקים נראה לבית הדין כי אין עילה לחייב את האישה להתגרש...". לגירסתה - בית הדין סבר כי אין סיכוי לשלום בית בין הצדדים ומתוך שכך נקט לשון " מצווה" ו" המלצה" להבדיל מלשון " חיוב", אלא שבכך אין כדי לגרוע מזכותה למזונותיה גם אם היא ממאנת להאזין לציוויו של בית הדין.