נדחה ערעור על קביעת אבהות ועל חיוב במזונות

1.       ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה ( כב' סגנית הנשיא, השופטת צ' קינן) מיום 25.6.2006 בתיק תמ"ש 43980/99 ו- 43981/99.

2.       בפסק הדין נקבע, כי המערער הוא אביה של המשיבה מס' 2, אשר נולדה בתאריך 6.7.1994. משקבע בית המשפט קמא כי המערער הוא אבי המשיבה מס' 2, חייב בית המשפט את המערער לשלם מזונותיה בסך 1,600 ש"ח לחודש, החל מיום הגשת התביעה (2.12.1999). בית המשפט קמא הוסיף וקבע, כי סכום המזונות יהיה צמוד למדד יוקר המחיה, והבסיס להצמדה יהיה מדד המחירים לצרכן, אשר פורסם בתאריך 15.11.1999.

          בבואו לשום את הוצאות המשפט ואת שכר טרחת עורכי הדין, קבע בית המשפט קמא, כי  "בהתחשב בהתנהלותו של [המערער] שגרם לסרבול הדיון ולסחבת מיותרת", יהיה עליו לשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ש"ח.

3.       הערעור שלפנינו מופנה בראש ובראשונה כלפי קביעת בית המשפט קמא שהמערער הוא אביה של המשיבה מס' 2. כמו כן מופנה הערעור כלפי החיוב במזונות שהושת על המערער, שהרי אם אינו אבי המשיבה אין הוא חייב במזונותיה, ועוד טוען המערער טענותיו לעניין סכום המזונות שנקבע.

4.       כאמור, חלקו המרכזי של הערעור מכוון כלפי הקביעה כי המערער הוא אביה של המשיבה מס' 2. המערער פרט טענותיו בפירוט רב, ולא נחזור עליהן במסגרת זאת, ורק נציין, כי הטענה העיקרית היא, שבדיקת הרקמות עליה סמך בית המשפט קמא את פסק דינו, היא פסולה, ובלשונו של המערער - "מזוייפת".

          הפגם שלטענת המערער נפל בבדיקת הרקמות הוא, שהדגימות לצורך ביצוע בדיקת הרקמות, לא נלקחו במעמד אחד בו היו נוכחים המערער, המשיבות ובעלה לשעבר של המשיבה מס' 1, אלא שהדגימות מהמשיבות ומהבעל נלקחו בחודש ספטמבר 2001 במרכז הרפואי ע"ש יצחק רבין ז"ל, בה בשעה שהדגימה מהמערער נלקחה במרכז הרפואי רמב"ם בתאריך 29.7.2002.

5.       לעומת טענות המערער, טוענים באי כוח המשיבות, כי אין כל מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא, לא לעניין קביעת האבהות, לא לעניין החיוב במזונות, ואף לא לעניין סכום המזונות שנפסק.

6.       ההתדיינות בין הצדדים נמשכה לאורך שש שנים וחצי, והדבר נבע אך ורק מהאופן בו בחר  המערער לנהל את עניינו. בפסק הדין שניתן בבית המשפט קמא תאר בית המשפט קמא, בפירוט רב, את השתלשלות הדברים לאורך תקופת ההתדיינות הארוכה, ואת ניסיונותיו השונים של המערער להתחמק מביצוע בדיקת רקמות הפשוטה, שלמעשה נועדה להוציא את האמת אל האור. במספר הזדמנויות המערער הסכים לבצע את הבדיקה אך לאחר מכן חזר בו מהסכמתו, ובכל פעם שהמערער חידש את הסכמתו לבדיקה, נאות בית המשפט קמא, ובצדק רב, לדחות את הדיונים כדי לאפשר את הבדיקה.

          בדין ייחס בית המשפט קמא חשיבות עליונה לביצוע הבדיקה, אשר תוצאותיה היו מסירות כל אי בהירות בעניין אבהותו של המערער, ועל כן בכל עת שהמערער נתן הסכמתו לביצוע, בית המשפט איפשר את ביצועה ואף ניסה לסייע לצדדים בעניינים הפרוצדוראליים, דבר שמשום מה הכעיס את המערער.

7.       להבדיל מהמשיבה מס' 2 ומבעלה, שנתנו הסכמתם מיד בתחילת ההליכים לביצוע הבדיקה, ואף לבדיקות חוזרות אותן דרש המערער, המערער נקט בכל תכסיס כדי להימנע מביצוע הבדיקה, וזאת חרף טענתו כי הוא אינו אביה של המשיבה מס' 2, וכי, כדבריו בפנינו: "מעולם לא הייתי איתה" (והכוונה למשיבה מס' 1). אם אכן המערער "מעולם לא היה איתה", מה היה יותר פשוט מלהסכים לביצוע הבדיקה מיד בתחילת ההתדיינות, על מנת להוכיח את נכונות הטענה?

          ואולם, המערער נקט בדרך פתלתלה ומתחמקת, ונקט בכל תכסיס אפשרי על מנת להמנע מביצוע הבדיקה, ככל הנראה משום ששער מה תהיינה תוצאותיה. מכל מקום, נוכח התנגדות המערער לביצוע הבדיקה, נבדקו בשלב הראשון, בחודש ספטמבר 2001, רק המשיבות ובעלה לשעבר של המשיבה מס' 1, וזאת במרכז הרפואי ע"ש יצחק רבין. בחוות הדעת שניתנה בעקבות הבדיקה, ואשר נערכה על ידי ד"ר תרזה קליין, נמצא שבעלה לשעבר של המשיבה מס' 1 אינו אביה של המשיבה מס' 2.

          יצויין כי בהמשך הסכימו המשיבים לבדיקות נוספות בנוכחות כל המעורבים. המערער סיכל גם בדיקות אלו. כך נאלצו המשיבים לבטל בדיקה שנועדה ליום 17/11/01 בבית החולים רמב"ם, עקב הודעה של המערער, בסמיכות למועד ביצועה של הבדיקה, כי הוא בחו"ל. כך גם הסתלקותו של המערער ביום 12/12/01 מבית החולים בו עמדה להערך הבדיקה בטענה כי הותקף. שוב סיכל  המערער בדיק, שנועדה ליום 5/3/02, בטענה שהוא נוסע לחו"ל דווקא במועד זה. בישיבת בית המשפט מיום 12/3/02 חזר בו המערער מהסכמתו לבדיקה.

8.       במהלך הדיונים, ולאור התחמקויותיו של המערער מביצוע בדיקת הרקמות, חייב בית המשפט קמא את המערער בתשלום מזונות זמניים בסך 1,500 ש"ח לחודש. על קביעה זאת הגיש המערער בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, והבקשה נקבעה לדיון בפני כב' סגן הנשיא, השופט י' יעקובי-שווילי.

          במהלך הדיון בפני כב' סגן הנשיא יעקובי-שווילי, עלתה שוב השאלה מדוע לא יעמוד המערער לבדיקת רקמות, והמערער אכן הסכים לביצוע הבדיקה. באותו מעמד היה זה דווקא בא כוחו של המערער, עו"ד א' קולס, שהציע, כי על מנת לחסוך בהוצאות, רק המערער ייבדק, ותוצאות בדיקתו תושווינה לתוצאות שהתקבלו מהבדיקה שנעשתה מספר חודשים קודם לכן במרכז הרפואי ע"ש יצחק רבין ז"ל. בא כוח המערער הוסיף באותו מעמד, כי שוחח בעניין זה עם פרופ' שמעון פולק מהמרכז הרפואי רמב"ם, שמסר לו כי ביצוע הבדיקה באופן זה אכן אפשרי.

          לאור דבריו אלה של בא כוחו דאז של המערער, הורה בית המשפט, כי בדיקת המערער תבוצע במרכז הרפואי רמב"ם בחיפה, במתכונת שהוצעה על ידי ב"כ המערער, אם פרופ' פולק יאשר, במועד הבדיקה, כי ניתן לבצעה באופן זה. הבדיקה אכן בוצעה בתאריך 29.7.2002, ותוצאותיה הושוו עם תוצאות הבדיקה שנעשתה במרכז הרפואי רבין, ובסופו של דבר קבע פרופ' פולק, כי קיימת הסתברות בשיעור של 99.9% לכך שהמערער הוא אביה של המשיבה מס' 2. יצויין, כי פרופ' פולק הפנה שאלה לד"ר קליין בנוגע לבדיקה שנעשתה במרכז הרפואי ע"ש יצחק רבין ז"ל, ואכן התברר, כי בתוצאות הבדיקה נפלה טעות מזערית. הטעות תוקנה על ידי ד"ר קליין, שקבעה, כי הטעות עליה הצביע פרופ' פולק אינה משנה את מסקנתה בחוות דעתה, שבעלה לשעבר של המשיבה מס' 1 אינו אביה של המשיבה מס' 2.

9.       המערער לא השלים עם חוות הדעת שניתנו על ידי ד"ר קליין ופרופ' פולק, וביקש לחקור אותם על חוות הדעת בבית המשפט. ד"ר קליין אכן התייצבה לחקירה, ונחקרה על חוות דעתה במשך שתי ישיבות. במסגרת חקירותיה הסבירה ד"ר קליין, מדוע הטעות עליה הצביע פרופ' פולק אינה משנה את המסקנה הסופית בחוות דעתה, ובית המשפט קמא קיבל את ההסבר, ואין מקום להתערב בכך.

          ככל שהדברים נוגעים לחוות דעתו של פרופ' פולק, כי אז לקראת הישיבה, שנועדה לשמיעת חקירתו של פרופ' פולק על חוות דעתו, הודיע המערער, כי הוא מוותר על חקירתו של פרופ' פולק.

10.     גם לאחר הגשת חוות הדעת שנערכו על ידי ד"ר קליין ופרופ' פולק, הסכימו המשיבות לבצע בדיקה נוספת, בין אם במרכז הרפואי הדסה בירושלים ובין אם במרכז הרפואי ע"ש יצחק רבין ז"ל, שם אף הייתה נכונות לבצע הבדיקה ללא תשלום, אך המערער סרב לכך ("כי אלוהים נתן זכות לא לעשות בכח את הבדיקה"). בהזדמנות נוספת, במסגרת דיון שהתקיים בבית משפט זה בפני כב' השופט י' עמית, בבקשת רשות ערעור, שהגיש המערער על החלטת בית משפט קמא, שלא לקבל חוות דעתו של ד"ר פואד פארס, אשר לדעת המערער סותרת את חוות דעתו של פרופ' פולק, הסכים המערער לביצוע בדיקה חוזרת, אך התנה הסכמתו בכך שהבדיקה תערך "במעבדה מוסמכת בחו"ל". על הסכמה מסוייגת זאת הגיב בית המשפט בהחלטתו מיום 26.2.2006, וקבע:

"עמדה זו של [המערער], מהווה לטעמי נדבך נוסף המעיד על כך [שהמערער] מנסה להערים קשיים ולסבך שלא לצורך את הבירור העובדתי, אשר בעטיו של [המערער], נמשך מזה כשש שנים, הרבה מעבר למידה הראויה."