נדחתה על הסף תביעה בלשון הרע מחמת חסינות עניינית של ח"כ רן כהן

1. בפני בקשה לדחות על הסף את התביעה העיקרית נשוא בקשה זו מחמת חסינותו העניינית של המבקש בהיותו חבר כנסת, וזאת בהתאם להוראות סעיף 1(א) לחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, התשי"א-1951 (להלן: " חוק חסינות חברי הכנסת"), והוראת סעיף 13(1) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, הקובע כי פרסום המוגן לפי סעיף 1(א) לחוק חסינות חברי הכנסת לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי.
2. א. בפרסום באתר האינטרנט " נענע" (להלן: " נענע"), מיום שישי 9.6.2006   בשעה 12:12 שכותרתו: " חבר כנסת רן כהן נגד הרב", צויין כי הנתבע "פנה היום (שישי) לשרת החינוך יולי תמיר וביקש ממנו (כך במקור!) לחקור התבטאויות של (התובע). לדברי (הנתבע), (התובע) שיבח באוזני תלמידיו את התאבדותו של החייל..." (ההדגשה - במקור).

ב.   בהמשך הפרסום הנ"ל דווח כי:

"בשיחה עם כתב חדשות נענע אמר (הנתבע) כי לא יעלה על הדעת שדמות חינוכית תשבח מעשה של התאבדות וונדליזם" (ההדגשה -הוספה).

" (הנתבע) ציין עוד כי בעבר שיבח (התובע) את מעשיו של רוצח ההמונים ממערת המכפלה ברוך גולדשטיין" (ההדגשה במקור) והוסיף כי " אף שהרקורד של מערכת החינוך בהתמודדות עם רבנים מסיתים אינו מרשים.. תמיר היא שרה חדשה והוא מקווה שהיא תוכל להרחיק את הרב מתפקידו" (ההדגשה הוספה).

הפרסומים הנ"ל באתר האינטרנט - "נענע",  צורפו לכתב התביעה וסומן באות א'.

ג.          בפרסום באתר האינטרנט " NFC" (להלן: " NFC") אף הוא מיום 9.6.2006 בשעה 16:05, שכותרתו: " רב שיבח את החייל שתאבד במסגד", נמסר כי "(הנתבע)... טוען כי בהרצאה שניתנה ביום ד' השבוע בפני תלמידיו, שיבח (התובע) והעלה על נס את החייל שהתאבד השבוע במסגד" (ההדגשה הוספה).

ד.         בהמשך הפרסום הנ"ל דווח כי:

"(הנתבע) אמר ל NFC - כי ' ( התובע) שהעלה על נס גם את מעשה הטבח של ברוך גולדשטיין, מהלל עכשיו מתאבד בתוך מסגד וזו פרובוקציה ברורה לחלוטין' " (ההדגשה הוספה).

הפרסומים הנ"ל ב-" NFC" צורפו לכתב התביעה, וסומן באות ב'.

ה.         ועוד, לטענת המשיב, בפרסום באתר "NFC " טען המבקש כי המשיב " שהעלה על נס גם את מעשה הטבח של ברוך גולדשטיין, מהלל עכשיו מתאבד בתוך מסגד וזו פרובוקציה ברורה לחלוטין."

3. המשיב טוען כי מעולם לא שיבח את מעשהו של החייל או את מעשה הטבח במערת המכפלה, וכי דבריו של המבקש אינם מעוגנים במציאות.  המשיב טוען כי דברי המבקש מהווים עלילה ודיבה, ביחסם לו, על לא עוול בכפו, וללא כל יסוד, התבטאויות נפסדות ומקוממות בעלות אופי פלילי; כי דברים אלו פגעו פגיעה חמורה בשמו הטוב, ונועדו להכפישו בעיני הבריות, לעשותו מטרה לשנאה לבוז וללעג מצידן. לטענת המשיב - מעולם לא שיבח את הטבח במערת המכפלה, להיפך בעקבותיו הוא יצא בקריאה ברורה ומפורשת נגדו וטען כי קיים " איסור מוחלט ליטול חיים", וכי " מעשה מסוג זה אסור בתכלית האיסור, מכל הצדדים שהוזכרו, וחלילה למישהו מאיתנו לחשוב על חיקוי מעשה זה" (דבריו אלה של המשיב (על פי טענתו) תומללו משיחה שקיים (לטענתו), לאחר הטבח במערת המכפלה, והתמלול צורף לכתב התביעה, נספח ה' ). מוסיף המשיב וטוען כי המבקש פרסם לגביו לשון הרע והוציא דיבתו בהקשר לשני נושאים:

א.         בהתייחס לאירוע ההתאבדות

ב.         בהתייחס לטבח במערת המכפלה

בעוד שבפנייתו לשרת החינוך דרש, לכאורה, המבקש לחקור התבטאויות התובע בהקשר לאירוע ההתאבדות, בראיונות קבע מסמרות בדבר אשמו של התובע, וחרץ דינו. טוען המשיב כי דברי המבקש כוונו ע"י המבקש בכוונת מכוון לפגוע במשיב, במשרתו כרב בישראל, במעמדו כדמות חינוכית מהמדרגה הראשונה ובתדמיתו הציבורית.

4. המבקש טוען מנגד כי הגיע לידיו מידע, לפיו המשיב -  התובע, המשמש כראש הישיבה התיכונית קריית ארבע, אכן שיבח באוזני תלמידיו את התאבדותו של החייל, ומעשה בטבח במערת המכפלה, ולפיכך פנה מיידית אל שרת החינוך, הפרופ' יולי תמיר, וביקש לחקור את הנושא. לטענתו, לעולם לא קבע מפורשת כי הדברים נכונים, אלא רק טען כי במידה והדברים נכונים הם מצריכים בדיקה.
5. כעת טוען המבקש כי דין התביעה להידחות על הסף לאור הוראת סעיף1(א) לחוק חסינות חברי הכנסת. לטענתו, מעיון בפסק דינו של כב' המשנה לנשיא א' ברק (כתוארו אז) בבג"צ 1843/93 פנחסי נ' כנסת ישראל, פ"ד מט(1) 661, 681 (להלן: " בג"צ פנחסי"), הקובע מהם גדר המעשים והפעולות הכלולים במסגרת חוק חסינות חברי הכנסת; מבחינת המבחנים הנוספים שהוצעו על ידי השופטים הנוספים בפרשת פנחסי; ומעיון בפסק דינו של כב' הנשיא ברק בבג"צ 11225/03 ח"כ ד"ר עזמי בשארה נ' היועץ המשפטי לממשלה, תק-על 2006(1), 1398 (להלן: " בג"צ בשארה") , עולה כי המבקש פעל במסגרת תפקידו כחבר הכנסת, שכן התנהלותו בנסיבות המקרה שלפנינו מצויה במסגרת " מתחם הסיכון" שהפעילות החוקית כחבר כנסת יוצרת מטבעה ומטיבה.  
6. המבקש, מוסיף ומציין, כי בעת שפנה לשרת החינוך, הדגיש מפורשות כי הוא פונה בדרישה לחקור את נכונות הדברים המיוחסים למשיב, ורק במידה והדברים אכן יהיו נכונים, אז ורק אז יהיה זה מן הראוי לפעול כנגדו. המבקש מציין כי דווקא העובדה שפנה לשרת החינוך, מלמדת כי המבקש פעל באופן ראוי ובאחריות ציבורית.
7. לבסוף מציין המבקש כי גם לפי הוראות סעיף 13(1) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע") הקובע כי פרסום לפי סעיף 1 לחוק חסינות חברי הכנסת לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי, דין התובענה להידחות.