אי בהירות בשאלת נפקות פגמים בהמצאה - טעם מיוחד למתן ארכה להגשת ערעור

לפני בקשה למחיקת ההליך על הסף בשל האיחור שחל בהגשתו.

1.        ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר דחה את בקשת המערערים להכיר בתובענה שהגישו נגד המשיבה כתובענה ייצוגית לפי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981. פסק הדין ניתן ביום 15.6.05. בשולי פסק הדין נקבע כי "המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים בפקס ובדואר רשום". לטענת ב"כ המשיבה, עוד באותו יום בו ניתן פסק הדין, הומצא העתק פסק הדין למשרדה. לפי הנטען, המשיבה הניחה כי פסק הדין הומצא למערערים באותו מועד, ולפיכך משחלפו 45 יום ממועד זה, ומשלא הוגש ערעור, הניחה המשיבה כי המערערים בחרו שלא לערער על פסק הדין. אולם, לטענת המשיבה, ביום 29.9.05, למעלה משבועיים לאחר המועד האחרון הנתון לצדדים לשם הגשת ערעור על פסק הדין, הגישו המערערים הודעת ערעור מטעמם אשר במסגרתה נטען כי פסק דינו של בית משפט קמא הומצא למשרדם ביום 1.7.05. לטענת המשיבה, בא כוחה פנה בעניין לב"כ המערערים, והלה הודה כי קיבל את פסק הדין בפקסימיליה, אך טען שאין הוא יכול לשחזר מתי היה הדבר ומכל מקום אין מדובר בהמצאה כדין. ב"כ המשיבה מבהיר כי נוצר קושי לאתר את תיק בית משפט קמא אולם לאחר שאותר התברר כי מזכירות בית המשפט שלחה העתק מפסק הדין לשני הצדדים באותו יום, קרי יום 15.6.05. אסמכתא שצורפה לבקשה מעידה על שיגור הפקס בתאריך זה. לטענתו, החל מיום זה, דבר מתן פסק הדין וכן תוכנו היה ידוע למשיבים והחל ממועד זה יש למנות את הימים לשם הגשת הודעת ערעור. לטענת המשיבה, המצאת פסק הדין באמצעות הפקסימיליה נעשתה כדין ומכל מקום, גם אם אין הדבר כך, יש לראות בידיעת ב"כ המערערים כשקולה להמצאה. ב"כ המשיבה מדגיש, כי למערערים הודע לא רק עובדת מתן פסק הדין אלא אף מלוא תוכנו. כמו כן, מוסיף ב"כ המשיבה כי פסק הדין הומצא לעורך דין, ולא לבעל הדין עצמו, דבר האמור להבטיח טיפול נאות בדואר המגיע באמצעות הפקסימיליה.

2.        המערערים מתנגדים לבקשה. לטענת ב"כ המערערים, הוא לא הודה כלל כי קיבל את פסק דינו של בית משפט קמא באמצעות הפקסימיליה. כמו כן, לטענתו, ההמצאה לא היתה כדין, שכן נעדרו דרישות בסיסיות להשלמתה; ההמצאה לא נעשתה בין השעות 8:30 ל-13:30; מספר העמודים עלה על עשרה; לא צורף דף משלוח בפקסימיליה וכן, נעדרה תרשומת וידוי טלפוני. עוד נטען על ידו כי הבקשה לוקה בשיהוי רב, וכבר מטעם זה ראוי לדחותה. לחילופין, בקשת ב"כ המערערים היא, כי תינתן ארכה להגשת הערעור וזאת נוכח אורך האיחור ובשים לב לשיהוי הרב שחל בהגשת הבקשה אשר מעיד, לפי הנטען, כי המשיבה לא הסתמכה עליו וכי עוצמת הפגיעה בציפיותיה אינה גבוהה.

3.        בתשובת המשיבה לתגובת המערערים נטען כי אין בה הכחשה מפורשת לכך שב"כ המערערים קיבל את פסק הדין בפקסימיליה, ומשאותר אישור המשלוח ממילא התברר המועד בו התקבל פסק הדין במשרדו. עוד נטען כי אין גם בתגובה טענה כלשהי כנגד האישור שהומצא על ידי בית המשפט. אשר לטענת השיהוי, לטענת המשיבה, האיחור שחל בהגשת הבקשה נבע מקשיים לאתר את תיק בית משפט קמא, ומשאותר התיק, ובמסגרתו נמצא אישור על משלוח הפקס, הוגשה הבקשה למחיקת ההליך. עוד נטען כי המערערים לא הציגו טעם מיוחד המצדיק היעתרות לבקשתם למתן ארכה להגשת ערעור.

4.        בנסיבות העניין, לא יכולה להיות מחלוקת על כך שלא מולאו הדרישות הקבועות בתקנה 497א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. כפי שמציין ב"כ המערערים בתגובתו, בהמצאה נפלו מספר פגמים, כאשר אחד מהם הוא העדר וידוא טלפוני בדבר קבלת הפקס במשרדו. נוכח הפגמים שחלו בהמצאת פסק הדין באמצעות הפקסימיליה, עולה בענייננו המחלוקת בין שתי הגישות המרכזיות הקיימות בכל הנוגע לפגמים שנפלו בהליך ההמצאה. גישה אחת מדגישה את שאלת חוקיות ההמצאה (ראו: בש"א 1890/00 מנורה איזו אהרון נ' אוליצקי, פ"ד נד(2) 840). הרציונאל המונח ביסוד גישה זו הינו להבטיח וודאות שכן סטייה מכלל זה עלולה לשבש הליכים ולהרבות התדיינויות מיותרות לגבי מועד הידיעה. טעם נוסף העומד ביסוד גישה זו הינו האינטרס הכללי כי בביצוע המצאה תהייה הקפדה על קיום הוראות הדין (ע"א 121/60 שרונה נ' שיינברג, פ"ד י"ד(3) 2187, 2189). כנגד גישה זו, קיימת אסכולה המצדדת בקבלתו של כלל גמיש יותר המתמקד בידיעת בעל הדין על ההחלטה שהומצאה. הרציונאל המונח תחת גישה זו הינו שתכלית ההמצאה היא להביא את כתב בי הדין לידיעת בעל הדין, ואם תכלית זו הושגה, אין מקום לכך שפגם טכני בהליך ההמצאה יאיינה כלא הייתה (ראו: ע"א 203/84 יעיש נ' אהרון, פ"ד מ(1) 328, 333; רע"א 1113/97 אסמאעיל נ' סלימאן (לא פורסם)).

5.        בנסיבות העניין, הפגמים בהמצאת פסק הדין בפקסימיליה יורדים לשורשו של עניין. כמובהר לעיל, ההמצאה לקתה במספר פגמים ובכללם העדר וידוא טלפוני בדבר הגעת המשלוח לתעודתו. בדבר משמעותו של פגם אחרון זה יפים דבריו של כבוד הרשם ב' אוקון:

"להעדרו של רישום מסוג זה, יש השלכה על ציפיותיו של בעל הדין האחר בנוגע לתחילת מרוץ הזמן להגשתו של הערעור. בהעדר רישום במזכירות בית המשפט, אין בידו לוודא, אפילו טרח לעשות כן במזכירות בית המשפט, כי אכן נעשתה המצאה כדין. ממילא טענתו כי נצמחה לו "מעין חסינות" היא טענה פגיעה ורופפת, שכן אין אישוש לטענה שההמצאה אכן הושלמה". (בש"א 3452/61 מינהל מקרקעי ישראל נ' סלע חברה לשיכון בע"מ, תק-על ,2001 (2) 855.

דומה כי בעטיים של הפגמים בהם לקתה המצאת פסק הדין באמצעות הפקסימיליה במקרה דנן, האסכולה השמה את הדגש על חוקיות ההמצאה לא הייתה רואה בכך המצאה כדין. אולם, בנסיבות העניין, אף אם אלך לפי אסכולה הגמישה יותר, המדגישה את ידיעת בעל הדין על תוכן פסק הדין, אין בפני נתונים ברורים וחד משמעיים המאפשרים לקבוע כי הערעור הוגש באיחור. זאת, שכן  גם לפי גישה זו, ידיעה שקולה כהמצאה רק כאשר מדובר בידיעה ברורה ורק כאשר ידוע תוכנו של המסמך הרלבנטי (ראו: רע"א 6858/06 מדינת ישראל נ' עטא אחמד אלקאדר אבו שקיר (טרם פורסם)). אכן, מהחומר המצוי בתיק בית המשפט המחוזי עולה כי פסק הדין שוגר למשרדו של ב"כ המערערים. על הפקס שנשלח אף נקוב התאריך בו שוגר וכי השיגור עבר בהצלחה. חרף האמור, בנסיבות העניין, אין בידי לבסס באופן ברור את ידיעתו של ב"כ המערערים ואת המועד בו נודע לו על תוכן פסק הדין. בתגובותיו, התכחש ב"כ המערערים לכך שפסק הדין הומצא לו באמצעות הפקסימיליה. בהחלטתי מיום 16.1.07 נקבע כי על ב"כ המערערים להבהיר האם קיבל לידיו את פסק דינו של בית משפט קמא באמצעות הפקסימיליה, כנטען על ידי ב"כ המשיבה. ב"כ המערערים טען בתגובתו כי "לא קיבל לידיו את פסק הדין של ביהמ"ש קמא באמצעות הפקסימיליה כנטען על ידי ב"כ המשיבים". במצב דברים זה, בהעדר המצאה כדין, לא ניתן לבסס ידיעה פוזיטיבית השקולה כנגד המצאה.

5.        למעלה מהנדרש אוסיף, כי אף אם ניתן היה להוכיח באופן ברור שב"כ המערערים קיבל את פסק הדין באמצעות הפקסימיליה, על פני הדברים היה מקום להיעתר לבקשתו למתן ארכה להגשת ערעור. זאת מהטעם שעדיין שרירות וקיימות שתי גישות שונות, אשר הפסיקה טרם הכריעה ביניהן, בנוגע לעניין תחילת מרוץ המועדים להגשת הליך ערעורי בנסיבות בהן ידיעה על פסק הדין קדמה להמצאתו כדין. מצב זה, של אי בהירות משפטית בנוגע לנפקות קבלת פסק הדין טרם המצאתו כדין, מהווה לכאורה טעם מיוחד למתן ארכה שכן על פני הדברים מדובר בטעות סבירה בדין.

התוצאה היא, שהבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ז בשבט תשס"ז (4.2.2007).

                                                                          שושנה ליבוביץ

                                                                                ר ש מ ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    טו

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il