מבטח אינו פטור מחובתו לפצות נהג חדש אשר נהג ללא ליווי בגין נזקי רכוש

השופט י' כהן

א. מבוא

1.       ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה ( כב' השופט מר מ' רניאל) מתאריך 30.1.2005 בתיק אז' 19742/01.

          פסק הדין ניתן לאחר שהצדדים הגיעו להסדר דיוני, לפיו ויתרו על חקירת העדים שתצהירי עדויותיהם הראשיות הוגשו לבית המשפט, מבלי להודות בנכונותם. הצדדים הגישו איפוא כתבי סיכומים לבית המשפט, ובית המשפט נתן את פסק הדין על יסוד התצהירים והסיכומים שהונחו לפניו.

2.       השאלה העיקרית המתעוררת בדיון שלפנינו היא השאלה, האם חברת ביטוח, שהפיקה פוליסה לביטוח מקיף לרכב פרטי או ביטוח אחריות כלפי צד שלישי, מופטרת מאחריותה בשל כך שהנהג הפר את החובה לנהוג כשלצידו נהג מלווה, לפי סעיף 12א1 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א - 1961 (להלן - " פקודת התעבורה").

3.       בבית המשפט קמא התבררה תביעת שיבוב, שהגישה המשיבה מס' 2 (להלן - " חברת ציון") נגד המערער מס' 2 (להלן - " המערער"), בגין נזקים שנגרמו בתאונה, שאירעה בשעת לילה בתאריך 17.11.2000. התאונה אירעה בעת שהמערער נהג במכונית פרטית, ובמהלך נסיעתו פגע במכונית חונה שהייתה מבוטחת על ידי חברת ציון.

          חברת ציון שילמה תגמולי ביטוח לבעל המכונית, והגישה את תביעת השיבוב נגד המערער. המערער הודה בכך שנהג במכונית הפוגעת בעת התאונה, אך טען כי המכונית שנפגעה חנתה במרחק מה מהמדרכה וחסמה את נתיב נסיעתו. המערער הוסיף וטען, כי כאשר הבחין במכונית החונה עצר את מכוניתו עצירת חירום, אך מכוניתו החליקה ופגעה במכונית החונה, שכן הכביש היה רטוב לאחר גשם שירד זמן מה לפני כן.

          לצד כתב ההגנה, בו פרש המערער את גרסתו, הגיש המערער הודעה לצד שלישי נגד המשיבה מס' 1 (להלן - " חברת אריה"). בהודעה לצד שלישי טען המערער, כי בשעת התאונה, נהיגתו במכונית הפוגעת הייתה מבוטחת על פי פוליסת ביטוח, לביטוח אחריות כלפי צד שלישי, שהפיקה חברת אריה.

4.       חברת אריה כפרה בכיסוי הביטוחי, וטענה כי בשעת התאונה המערער היה נהג חדש, ועל כן היה חייב לנהוג כשלצדו יושב נהג מלווה, שכישוריו כנהג עונים לדרישות סעיף 12א1 לפקודת התעבורה. כיוון שהמערער לא נהג באותה עת כשלצדו נהג מלווה כאמור, הרי דינו כדין מי שנהג ללא רישיון נהיגה, דבר המפקיע את הכיסוי הביטוחי בזמן התאונה.

ב. פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט קמא

5.       בית המשפט קמא, לאחר שבחן את התצהירים שהונחו לפניו, קבע, כי המערער אחראי לתאונה. בית המשפט קמא הוסיף וקבע, כי המכונית שנפגעה לא חסמה את נתיב נסיעתו של המערער, ואף אם חסמה, כי אז היה על המערער להתמודד עם מכשול זה בדרך נהיגתו הרגילה. עוד הוסיף בית המשפט קמא וקבע, כי גם אם יקבל טענת המערער, שנהג במהירות של 50 קמ"ש, הרי נהיגה במהירות זו בכביש רטוב ללא תאורה, היא נהיגה לא זהירה.

          בהתייחסו לטענת המערער, כי המכונית הנפגעת חנתה במקום אסור, קבע בית המשפט קמא כי לעובדה זו אין משמעות, שכן איסור החניה נועד להבטיח פניה ימנית בטוחה לרח' סמוך, ולכך לא הייתה כל נפקות לגבי המערער, שכן זה לא התכוון לפנות לאותה פניה אלא להמשיך בנסיעה ישרה.

          על כן החליט בית המשפט קמא לחייב את המערער לשלם לחברת ציון סך 23,072 ש"ח, כערכו בתאריך 12.3.01.

6.       בהתייחס להודעה לצד שלישי ששלח המערער לחברת אריה קבע בית המשפט קמא, כי המערער היה נהג חדש, ועל כן היה עליו לנהוג בליווי נהג מלווה, שגילו עולה על 24 שנים (לפי סעיף 12א1 לפקודת התעבורה). יצוין, כי לצד המערער ישבה ידידתו, שהמערער סבר כי גילה 24 שנים, אך גילה היה נמוך מ- 24 שנים.

          בית המשפט קמא קבע, כי הפרת חובת הנהיגה בליווי מלווה, מפקיעה את תוקף פוליסת הביטוח ופוטרת את המבטח מאחריותו. לדעת בית המשפט קמא, אילו ליד המערער היה יושב נהג מלווה מבוגר העונה לדרישות החוק, "סביר להניח שהוא היה אומר לו להפחית את מהירותו בכביש רטוב וחשוך, וכך הייתה נמנעת התאונה", וכן היה מופחת הסיכון של המבטח.

          לפיכך סיכם בית המשפט קמא עניין זה וקבע:

"על כן, אני מפרש את הכיסוי הביטוחי לצורך ביטוח צד ג' כתלוי בקיום רישיון בר תוקף לפי תנאי הרישיון, ומאחר שלפי סעיף 12(ד) לפקודה תוקפו של הרישיון תלוי בליווי בעת נהיגה בתקופה שבה חלה חובת ליווי, הרי שבנסיבות הקיימות, התובע לא היה בעל רישיון לצורך ביטוח צד ג', ואין כיסוי ביטוחי."

7.       בית המשפט קמא לא התעלם מההלכה שנקבעה בע"א 8183/01 ספיאשוילי נ' מנורה, פ"ד נ"ח(6) 106 (להלן - " הלכת ספיאשוילי"), אזכיר, כי בהלכת ספיאשוילי נקבע, שנהיגה בהפרת חובת הליווי, אינה שוללת זכאות הנהג שנפגע בתאונה לפיצויים בשל נזקי הגוף שנגרמו לו, ואינה פוטרת את המבטח מאחריות לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן - " חוק הפיצויים").

          ואולם, בית המשפט קמא איבחן את הלכת ספיאשוילי מעניינו של המערער שלפנינו, וקבע, כי בהלכת ספיאשוילי פורש סעיף בחוק הפיצויים (הוא סעיף 7(3) לחוק) ולפיו פורש חוזה הביטוח על רקע המטרות הסוציאליות העומדות בבסיס חוק הפיצויים. לעומת זאת, לדעת בית המשפט קמא, כאשר מדובר בנזקי רכוש שנגרמו על ידי נהג שהפר את חובת הליווי, לא קיימת המטרה הסוציאלית המתקיימת בפיצוי בגין נזקי גוף, ועל כן הדין החל על נזקי רכוש שנגרמו על ידי נהג שהפר את חובת הליווי, שונה מהדין החל על נזקי גוף שנגרמו עקב הפרת אותה חובה עצמה. לפיכך, לדעת בית המשפט קמא, יש לראות את המערער כמי שנהג ללא רישיון נהיגה, וכפועל יוצא מכך, מופטר המבטח מחבותו.