קופת חולים כללית לא תממן טיפולי פוריות כאשר האשה אינה בעלת אזרחות ישראלית ואינה תושבת המדינה

1.         בפני תובענה, במסגרתה מבוקש צו עשה כנגד הנתבעים, המורה להם לממן את מלוא עלות טיפולי הפוריות,  הנדרשים לתובע לצורך מימוש  זכותו להורות; אף אם אלה כולם או חלקם עתידים להתבצע באשת התובע -  אשר אינה בעלת אזרחות ישראלית, אינה  תושבת  המדינה, ואף לא מבוטחת בקופת חולים ישראלית כל שהיא.

            התובענה הוגשה כנגד  הנתבעת 1 - המבטחת  את  התובע [להלן :"הקופה"] ,  וכן כנגד  הנתבע 2 - שר הבריאות , והנתבעת 3 [להלן:"המדינה"] .

טענות התובע

2.         א.         לטענת התובע, בעיית הפוריות מצויה אצל התובע,  אשר הינו תושב ואזרח

ישראלי , ועל הקופה לממן את הטיפולים הנדרשים אף לאשתו על מנת שתהרה לו, וזאת כפי שהיא נוהגת עם בני זוג ששניהם בעלי אזרחות ישראלית . מצבו המיוחד של התובע, וכן נסיבותיו האישיות , לא נלקחו בחשבון ע"י הקופה .

ב.         החלטת הנתבעים למנוע טיפול רפואי, הנדרש לתובע ולאשתו בכדי להקים משפחה , הינה פגומה , פסולה , מפלה,  בלתי חוקית ונגועה כמעט בכל פגם מינהלי מוכר.

כמו כן, היא חורצת גורלות ופוגעת בזכויות היסוד של התובע, ובפרט בזכות להורות, שהינה זכות יסודית אנושית לה זכאי כל אדם. ההחלטה אינה עומדת בתנאי פיסקת ההגבלה כנדרש בחוק היסוד .

ג.          התנהגותם של הנתבעים נגועה בהפלייה ופוגעת בעקרון השיוויון . הסעד המבוקש אינו עומד בסתירה לאמור בנוהל הכתוב מטעם המדינה .

ד.         קיים חשש כבד לשיקולים זרים ולא ענייניים אשר נשקלו עובר לקבלת ההחלטה לסרב לבקשת התובע. החלטת הקופה מתעלמת במופגן מהנהלים של המדינה, והיא לוקה בחוסר סבירות קיצוני, על רקע ההשלכות מרחיקות הלכת  והנזקים הכבדים הצפויים לתובע אם תיושם.

ה.         בהליך שהתקיים בבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ  התנגדה המדינה בתחילה לעמדת התובע, אולם אח"כ הסכימה לדעתו, ניתן פסק דין , ופסק דין זה מחייב גם בהליך דנן .

באשר לטענת העדר  סמכות עניינית  של בית דין זה כלפי המדינה - הטענה לא הועלתה במועד , אולם בכל מקרה נתונה הסמכות לבית הדין , מה גם שהעניין הועבר אליו  מבית המשפט העליון,  דבר המקנה לו סמכות  גם אם לא היתה לו מלכתחילה .

טענות הנתבעת 1 - הקופה

3.         א.         על התובע ואשתו להפנות את טענותיהם כנגד משרד הפנים, לקבלת תשובות

ביחס  לאשת התובע,  אשר אי תושבותה מונעת ממנה ובצדק לקבל טיפולים במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד - 1994.  הקופה אינה חייבת במתן שירות רפואי כל שהוא לאדם אשר אינו עומד בקריטריונים הבסיסיים, באשר הוא אינו תושב  ישראל ואינו חבר בקופה.

ב.         אין חולק כי התובע מבוטח בקופה, וככזה הינו זכאי למלוא השירותים הכלולים בסל הבריאות, לרבות טיפולי הפריון המבוצעים בגופו הוא. אך אשתו אינה מבוטחת בקופה, ולפיכך אינה זכאית לשירות רפואי כל שהוא מבחינת הקופה .

הקופה הינה גוף המתוקצב מכח החוק, והיא מחוסרת כל אמצעי גבייה עצמאיים. אין באפשרות הקופה לגבות ממבוטחיה כספים מעבר לקבוע בחוק , ואין חולק כי המדינה (באמצעות המוסד לביטוח לאומי) אינה מתקצבת את הקופה בגין שירותים הניתנים למטופלים אשר אינם מבוטחים בה.  במידה ויקבע כי על הקופה לממן את טיפולי הפריון הניתנים לאשת התובע, אזי המדינה תצטרך להקצות תקציב ספציפי בגין מלוא עלות הטיפול באשת התובע.

ג.          לקופה מוגשות מדי יום מספר רב של בקשות שונות לקבלת תרופות  וטיפולים מצילי חיים,  כאשר חלק נכבד מבקשות אלו נדחה מפאת היעדר תיקצוב. הענות לתובענה דנן משמעותה הפשוטה היא גזילת כספי משלם המיסים עבור טיפול באדם אשר אינו נוטל חלק במימון מנגנון חוק הבריאות, וזאת בסתירה גמורה לעקרון  "עניי עירך קודמים ".

אין מדובר במניעת הזכות לבריאות, ולא בהפרת הזכות להורות, אלא רק במניעת הטבה כספית לה זכאים  מבוטחי הקופה , המשלמים מיסים כדין. בנוסף,  אשת התובע, שהיא תושבת רפיח, זכאית לשירותי רפואה מטעם הרשות הפלשתינאית. כמו כן, אין עסקינן בפגיעה בכבוד האדם או בחירותו , במובן חוק היסוד.

ה.         הקופה נוהגת ונהגה לפי חוזר משרד הבריאות , הקובע כי כל קופה תישא בעלות טיפולי הפריון המבוצעים בגוף המטופל החבר בה. המדינה תמכה בכך בעבר , אך לפתע שינתה דעתה באופן לולייני , ללא גושפנקא חוקית , ומבלי להקצות תקציב לכך .