הערוץ השני יעביר למשטרת ישראל קלטת בה נראים פניו של קטין החשוד ברצח

השופט ז' המר, סג"נ - אב"ד :

1.       1.       ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט ג' נויטל), מיום 6.7.05 בב"ש 2152/05. בית משפט קמא דחה את בקשת המערערת לבטל צו הצגה של מסמכים מיום 14.4.05, שהוצא לפי סעיף 43 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש), התשכ"ט-1969. (להלן: סעיף 43)

רקע

2.       2.       בצו הצגת המסמכים מיום 14.4.05, אשר ניתן בב"ש 2144/05 (כב' השופטת י' אמסטרדם), נקבע כי הערוץ השני יעביר לידי משטרת ישראל קלטת שצולמה ביום 24.2.05 בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (להלן: הצו). לטענת המשטרה, בקלטת נראים פניו של קטין החשוד ברצח, כאשר הוא מובל לדיון בעניין הארכת מעצרו. הקלטת התבקשה לשם חקירת עניין פרסום תמונתו של הקטין במהדורת החדשות של הערוץ השני.

3.       3.       ביום 8.5.05 הגישה המערערת בקשה לבית משפט קמא לביטול הצו שניתן (ב"ש 2152/05 אשר ההחלטה שניתנה בו היא נושא הערעור בפנינו), בטענה כי חיובה להמציא את הקלטת נוגד את ס' 2(2) לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות) (להלן: פקודת הפרוצדורה הפלילית) ואת סעיף 47(א) לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות).

4.       4.       בתגובתה לבקשה הנ"ל טענה המשיבה כי המשטרה מבררת חשד לביצוע עבירה של פרסום אסור לפי ס' 24(א) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 על ידי המערערת. המשיבה טענה כי הסעיפים הנ"ל לפקודת הפרוצדורה הפלילית ולפקודת הראיות לא חלים בסיטואציה זו.

5.       5.       בית משפט קמא (כב' השופט ג' נויטל) דחה, כאמור, את הבקשה לביטול הצו.

6.       6.       ביצוע החלטה זו עוכב עד ההכרעה בערעור (כב' השופט ק' ורדי, בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, החלטה מיום 28.12.05).

החלטת בית משפט קמא

7.       7.       הנימוק המרכזי להחלטתו של בית המשפט לדחות את הבקשה לביטול הצו, היה שהקלטת אינה מסמך פרטי אלא מסמך ציבורי, ולכן לא חוסה תחת חיסיון:

" הנימוק המרכזי הוא שהקלטת איננה מסמך פרטי אלא מסמך ציבורי וככזו היא לא חוסה תחת החיסיון (ראה סעיף 19 בפרשת שרון). שם נקבעה ההבחנה בין מסמכים שנערכו על ידי אדם על פי חובה שבדין, לבין מסמכים אישיים פרטיים כגון אלה שאדם כתב לעצמו כמפורט שם. נקבע שהחיסיון מפני הפללה עצמית אינו חל על מסמכים ציבוריים משום שהם נבראו מכוח הוראה שבחוק, ולרשות שלמעשה (צ"ל: שלמענה - ז' ה') נבראו יש מעין זכות במסמכים. טען ב"כ המבקשת לגבי ההבחנה האם חברת החדשות הינה גוף פרטי או ציבורי והחיקוק המסמיך. אני סבור שאין צורך להיכנס לסוגיה הסבוכה הזו, משום שעל פני הדברים, לא יכולה להיות מחלוקת שהקלטת שבה מדובר היא מסמך ציבורי. זאת לא רק מכוח דקות ההבחנה שניתן ליישב אותה עם הקריטריונים שבסעיף 19, אלא משום שהקלטת שמצלמת לתוכנית חדשות בטלוויזיה, אירוע בבית משפט, שהאירוע נחשף כפי שהקלטת חושפת לעין כל, את מה שנראה באותו יום, אותה קלטת היא לפי השכל הישר מסמך ציבורי." (עמ' 4)

8.       8.       בית משפט קמא קיבל את טענת המשיבה שבנסיבות העניין ניתן לראות בעצם שידור הקלטת כוויתור מכללא על טענת חיסיון: " בהקשר זה נכון טען ב"כ המשיבה, שמעצם שידור הקלטת, יש משום ויתור מכללה על טענת חיסיון. אני לא קובע מסמרות בעניין קבלת הטענה הזו עד לקיצוניות שבה, היינו ברגע שמשודרת קלטת, יש ויתור מכללה על כל חיסיון שניתן לטעון לו" (עמ' 4). נקבע שהמערערת לא יכולה "לאחוז במקל בשני קצותיו": מצד אחד לפרסם את המידע לציבור ללא סייג, ומצד שני, כאשר הצגת הקלטת מתבקשת לשם חקירת האמת, לטעון לחיסיון הקלטת.

9.       9.       בית המשפט תמך את החלטתו בנימוקים נוספים, ביניהם ההלכה שנקבעה ברע"פ 8600/03 מדינת ישראל נ' גלעד שרון, פ"ד נח(1) 748 (להלן: פרשת גלעד שרון), לפיה ככל שמדובר במסמכים שנערכו בעבר ומסירתם דורשת מאדם שיתוף פעולה מינימאלי, הנטייה תהיה להסיר את החיסיון. עוד נקבע בפרשת גלעד שרון כי ככל שהמסמך לגביו מבקש חשוד חיסיון חשוב יותר לחקירה המתקיימת לגבי אחרים, יטה בית המשפט לחייב את החשוד במסירתו. בנוסף, ב"כ המשיבה ציין כי מדובר בשלב ראשוני בלבד של איסוף החומר, ולא "בשלב החשודים".

10.   10.   בשל הקביעה כי החיסיון לא חל, לא הכריע בית משפט קמא בשאלת "חיסיון השימוש", אך הביע את דעתו הלא מחייבת בנושא (ראה דבריו בעמ' 6 להחלטה).

דיון

"חקירה", "בדיקה"

11.   11.   לטענת המערערת לא התקיימו מלוא התנאים הקבועים בסעיף 43, ועל כן לא היה מוסמך בית משפט קמא ליתן את הצו. אחד מתנאי הסעיף דורש שהצגת החפץ תהיה נחוצה או רצויה לצרכי חקירה או משפט. לטענתה, במקרה זה לא דובר עדיין בחקירה, אלא בבדיקה של התלונה שהוגשה על ידי אמו של הקטין.

 
לדברי המשיבה הצו הוצא " במהלך חקירה משטרתית בעקבות תלונה" (עמ' 4 לפרוטוקול הדיון בפנינו), וזאת למרות מה שיכול היה להשתמע מדברי ב"כ המדינה בדיון בבקשה לביטול הצו בבית משפט קמא (שאמר: " אנו אפילו לא יודעים אם בוצעה עבירה, לכן אין כל חשדות בשלב הזה ואין חשודים" עמ' 2, פרוט' מיום 6.7.05).