לא תפסל הענקת כספים במתנה מחסויה לבתה

1. בפני תביעה כספית, שהגיש א' ב' (להלן: "התובע") בשם אמו החסויה ש' ב' (להלן: "החסויה") כנגד אחותו, מ' ס' (להלן: "הנתבעת").

העובדות הצריכות לעניין:

2.                                  (א) התובע והנתבעת הינם ילדיה של החסויה.

(ב) ראשית ההליכים בין הצדדים ביום 2.10.94, עת הגיש התובע לבית המשפט המחוזי בקשה למנותו כאפוטרופוס על רכוש החסויה ( מ.א. 1018/94). נטען שם, כי החסויה סובלת מזה מספר שנים מדמנציה ופגיעה בכושר השיפוט ובזיכרון, כי אינה מבינה את אשר היא עושה ואת תוצאות מעשיה, וכי הנתבעת מנצלת את מצב החסויה, מושכת כספים מחשבונות החסויה ועושה בהם שימוש לצרכיה האישיים. בפרט נטען שם, כי הנתבעת השתמשה בכספי החסויה על מנת לרכוש לעצמה דירה בפסגת זאב ביום 9.3.92 (להלן: "הדירה"), וכן משכה כספים נוספים והשתמשה בהם שלא לצרכי החסויה.

(ג) ביום 12.10.94 הורה בית המשפט המחוזי על הגשת תסקיר סעד בעניין החסויה.

(ד) ביום 24.10.94 הגישו ב"כ התובע דאז, עו"ד שלמה אלבז (כתוארו אז), וב"כ הנתבעת דאז, עו"ד יעקב לנגה, בהסכמת ב"כ היועמ"ש לממשלה דאז, עו"ד נילי מימון (כתוארה אז), הודעה ולפיה מסכימים הצדדים למינוי באי כוחם כאפוטרופוסים משותפים על רכוש החסויה לתקופה של שלושה חודשים. ביום 15.11.94 נתן בית המשפט צו זמני כאמור.

(ה) ביום 15.2.95 הוגש תסקיר ע"י פקידות הסעד אריאלה רדנר ועינת צור, ובו המלצה על מינוי הנתבעת כאפוטרופוס על גופה ורכושה של החסויה.

(ו) ביום 20.2.95 הגישה הנתבעת בקשה למנותה כאפוטרופסית יחידה על גופה ורכושה של החסויה ( מ.א. 246/95). נטען שם, כי החסויה אינה מסוגלת לנהל כראוי את ענייניה, אולם היא מסוגלת להביע דעתה בנדון, ועמדתה הברורה והנחרצת בעניין, הינה כי הנתבעת תמונה כאפוטרופוסית על ענייניה ותדאג לה, כפי שנהגה לעשות בעבר.

(ז) לאור זאת, הורה בית המשפט באותו יום על הגשת תסקיר פקיד סעד בנדון.

(ח) בדיון שהתקיים לאחר מכן ביום 25.4.95 ( בקשה 352/95) קבע בית המשפט המחוזי, כי הנתבעת תמונה לאפוטרופוס על גופה ועל רכושה של החסויה למשך שישה חודשים.

(ט) ביום 1.10.95 הגישה הנתבעת לבית המשפט המחוזי בקשה ל"הארכת מינוי אפוטרופוס זמני או מינוי קבוע" ( המ' 23266/95). התובע התנגד לבקשה בטענה, כי הנתבעת מנצלת את מצב החסויה, ועושה שימוש לרעה בכספיה (התגובה אינה נושאת תאריך).

(י) לאור ההתנגדות, נקבע התיק לדיון ביום 2.11.95, ושם הוחלט על הגשת תסקיר משלים.

(יא) ביום 11.2.96 הוגש תסקיר משלים, שנערך ע"י פקידת סעד לחוק הכשרות המשפטית, ורדה היבשר וע"י עו"ס קשישים, מריאנה פלדמן. בתסקיר הומלץ, כי הנתבעת תמשיך להיות אפוטרופוסית על גוף החסויה, וכי הקרן לטיפול בחסויים תמונה כאפוטרופוס על רכושה.

(יב) ביום 13.2.96 התקיים דיון בנוכחות הצדדים, באי כוחם וב"כ האפוטרופוס הכללי. בסיומו ניתנה החלטה ולפיה יאומצו ההמלצות שבתסקיר הסעד, כך שהנתבעת תמונה כאפוטרופסית על גוף החסויה והקרן לטיפול בחסויים תמונה כאפוטרופוס על רכושה.

(יג) ביום 27.1.03 הגיש התובע בקשה דחופה למנותו כאפוטרופוס נוסף על רכוש החסויה ( בש"א 50495/03), בהתאם לסעיף 45 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב- 1962 (להלן: "חוק הכשרות המשפטית"). כל זאת, על מנת לאפשר לו לפתוח בהליכים מתאימים מטעם החסויה כנגד הנתבעת לצורך השבת כספי החסויה, אותם נטלה, לטענתו, הנתבעת שלא כדין, ותוך ניצול חולשת החסויה ומחלתה. בנימוקי הבקשה מציין התובע, שציפה כי האפוטרופוס הכללי והקרן לטיפול בחסויים ינקטו בצעדים הדרושים להשבת כספי החסויה מהנתבעת, אולם הם נקטו במדיניות של "שב ואל תעשה".

(יד) הקרן לטיפול בחסויים הביעה התנגדותה לבקשה (תגובה מיום 8.2.03) בנימוק, כי אינה מקבלת מינוי משותף עם אחרים, מה גם שהדירה נרכשה ע"י הנתבעת לפני שמונתה הקרן כאפוטרופוס לחסויה. עוד צוין שם, כי האפוטרופוס הכללי ערך חקירה משלו בעניין רכישת הדירה מכספי החסויה, והגיע למסקנה שאין זה נכון להמשיך לחקור בעניין.

(טו) הנתבעת התנגדה אף היא לבקשה (תגובה מיום 6.2.03) בטענה כי אין כל סיבה למינוי אפוטרופוס נוסף.

(טז) ביום 15.5.03 קיימתי דיון בבקשה ובסיומו נקבע כי:

"לאור דברי המשיבים נראה שאין צורך למנות אפוטרופוס נוסף לחסויה...ב"כ המבקש מסכים לשנות את בקשתו, וזאת גם בהסכמת הצדדים האחרים, מבלי שהם מוותרים על כל טענה שהיא, ולכן יוכל המבקש לפעול כידיד קרוב של החסויה על מנת להגיש תביעה...".