סיווג כספים שהועברו מאם לבתה כ"הפקדה למשמורת" ולא כ"מתנה"

1.         התובעת הגישה תביעה כספית נגד בתה הנתבעת, להחזר סכום של 139,612 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 29.11.02 (להלן: הסכום").

2.         הנתבעת מודה בקבלת הסכום המצויין, אך טוענת כי הסכום הועבר אליה על ידי התובעת-אמה, ביוזמתה ובמתנה ולפיכך אינה חבה בהשבתו.

            הצדדים נחקרו על תצהיריהם ובחרו שלא להביא עדים נוספים.

תמצית העובדות

4.         התובעת ילידת 1923- בת 81 במועד הגשת התביעה, ולה בעיות בריאות קשות . לתובעת 12 ילדים לרבות הנתבעת. התובעת מתקיימת מקצבת זקנה ופנסיית זקנה.

הנתבעת חייתה שנים רבות בחו"ל, שבה ארצה בשנת 2000, מועד בו חודש הקשר בינה לבין אמה לאחר נתק ממושך.

ביום 29.11.02 הועבר סך של 139,612 ש"ח מחשבון התובעת לחשבון הנתבעת.

המחלוקת

5.         אין מחלוקת כי "הסכום" הועבר מחשבון התובעת לחשבון הנתבעת. הצדדים חלוקים לעניין מטרת העברת הסכום. לטענת התובעת - הכספים הועברו לנתבעת למשמורת ולעשיית רווחים עד שתדרש להם ועל הנתבעת היה להשיבם במועד בו דרשה אותם התובעת.

לטענת הנתבעת - הסכום הועבר במתנה לשימושה הבלעדי, ללא כל תנאי להשבה במועד כלשהו ולפיכך אינה חייבת בהשבת הסכום.

לפיכך המחלוקת הינה סביב סיווג עסקת הממון, האם מדובר ב" הפקדה למשמורת" כטענת התובעת או "מתנה " כטענת הנתבעת.

טענות התובעת

6.         במהלך שנת 2001 הכירה הנתבעת לתובעת את מר ב' ש' (ראה: עמ' 16 לפרוטוקול) אשר פעל בכספי התובעת במהלך השנים 2001-2000 ולטענתה עשה שימוש בכספיה בחוסר תום לב ובהונאה.

התובעת חששה לגזילת כספה על ידי מר ב'.          הנתבעת, שהיתה מודעת לחשש התובעת מפני גזילת כספיה על ידי מר ב', הציעה לתובעת להעביר את הסכום לחשבונה למשמורת ולעשיית רווחים. התובעת מתוך אמון מלא בבתה אמנם חתמה על העברת הסכום הנ"ל לנתבעת ביום 29.11.02.

7.         כחודש לאחר העברת הסכום, פנתה התובעת לנתבעת לקבל הסכום ו/או חלקו ונענתה בשלילה על ידי הנתבעת. בשלב זה דרשה את מלוא כספה חזרה. הנתבעת סרבה לעשות כן ולפיכך הוגשה התביעה. לטענתה, סכום זה מהווה את כל חסכונותיה ולא היתה כל סיבה לתיתו לבת אחת בלבד ולא ל- 11 הילדים האחרים ו/או למי מהם.

8.         גרסתה של הנתבעת לפיה הסכום ניתן לה במתנה כאות הוקרה על טיפולה המסור באם - נסתרה בחקירתה הנגדית. לטענתה הוכח כי הנתבעת כמעט ולא היתה בקשר עם אמה עד להעברת הסכום. הנתבעת אשרה כי בשנת 2002 כלל לא ביקרה את אמה (עמ' 14 לפרוטוקול) ובשנת 2001 לא זכרה כלל אם ביקרה פעם אחת (עמ/ 15 לפרוטוקול). מחקירת הנתבעת עלה, כי לנתבעת כלל לא היה זמן עבור אמה, כדבריה בעמ' 22 לפרוטוקול:

" לא זכור לי. כל הזמן הייתי בריצה.... היו לי עוד דברים על הראש... עבודה, משפחה, בעלי והבית שלי".

9.         הנתבעת לא הציגה כל נימוק סביר והגיוני להעדפתה בקבלת המתנה, המהווה את כל חסכונותיה של התובעת, על פני האחים האחרים.

            לטענת התובעת , הנתבעת סתרה את עצמה בחקירתה, בנושאים רבים וביניהם: בנושא ביקוריה אצל אמה, בעניין הטיפול באמה, בעניין ידיעתה ו/או אי ידיעתה לענין העברת הסכום לחשבונה וכו'. לפיכך הנתבעת אינה אמינה, משקרת במצח נחושה גם לעניין המתנה וכל הגנתה הינה הגנת בדים ושקרים.