אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פגיעה ברכב כתוצאה מפיצוץ סלעים במהלך סלילת כביש אינה "תאונת דרכים"

פגיעה ברכב כתוצאה מפיצוץ סלעים במהלך סלילת כביש אינה "תאונת דרכים"

תאריך פרסום : 09/11/2006 | גרסת הדפסה

רע"א
בית המשפט העליון
10721-05
09/11/2006
בפני השופט:
1. א' פרוקצ'יה
2. א' א' לוי
3. א' רובינשטיין


- נגד -
התובע:
"אליהו" - חברה לביטוח בע"מ
עו"ד עוזי לוי
עו"ד מחמוד דחלה
הנתבע:
1. אבראהים יונאן
2. מנאל אלבוטמה
3. חברת זלמן בראשי ואחיו בע"מ
4. תמיר בראשי
5. אולג ריבלוב

עו"ד ניהאד ארשיד
עו"ד שלמה שטיינר
פסק-דין

השופט א' רובינשטיין:

רקע

א.        (1)  בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים גל, זילברטל ומזרחי)  מיום 11.10.2005 בבר"ע 807/05, בגדרו נדחה ערעור על החלטתו של בית המשפט השלום בירושלים (השופטת באום - ניקוטרה)  מיום 11.4.2005 בתיקים מאוחדים א' 7253/02 ו- א' 7254/02, שעניינם סיווג האירוע שבו היו מעורבים המשיבים 1 ו-2 שעה שנסעו בכלי הרכב המבוטח ע"י המבקשת בביטוח חובה. שני בתי המשפט הכריעו, כי המדובר ב"תאונת דרכים" כמשמעה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן חוק הפיצויים), ולא באירוע נזיקי "רגיל", אשר עליו חלה פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

           (2) ביום 31.7.01 בשעה 16:00 נסעו המשיבים 1 ו- 2 ברכב המבוטח על ידי המבקשת, בשדרות גולדה מאיר בירושלים. במועד זה עסקו המשיבים 3 - 5 בביצוע עבודות סלילה בתוואי כביש מס' 4, בין שדרות גולדה מאיר לשדרות יגאל ידין, שטרם הוכשר לנסיעת רכבים, תוך שהם עושים שימוש בחומר נפץ לשם פיצוצם של סלעים. כתוצאה מאחד הפיצוצים הועפו סלעים למרחק ניכר של 200 מטרים, ונחתו על הרכב שבו נסעו המשיבים 1 ו- 2. כתוצאה מכך סבלו המשיבים 1 ו- 2 נזקי גוף. המשיבים 1 ו- 2 תבעו את המבקשת ואת המשיבים 5-3.  

החלטות בתי משפט קמא

ב.        (1) בית משפט השלום קבע בהחלטתו כי האירוע הוא "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים. נקבע על-ידיו כי מתקיימת הדרישה לקשר סיבתי, כפי שפורשה בפסיקה, בין השימוש ברכב למטרות תחבורה ובין האירוע שגרם לנזקי הגוף של המשיבים 1 ו-2.  לשיטתו אין משמעות לנתון שהסלעים התעופפו למרחק של 200 מטרים עד אשר נחתו על רכבם של המשיבים 1 ו-2, ולא להליך שגרם לכך, כיוון - וזו עיקר - שבסופו של דבר נחתו סלעים על רכב במהלך נסיעתו, קרי, כתוצאה מאירוע הנכלל במתחם הסיכון ששימוש תחבורתי מעין זה יוצר.

           (2)  בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקשת וסמך את ידו על החלטתו של בית משפט השלום, בקבעו כי נזק הגוף נגרם עקב השימוש ברכב למטרות תחבורה. בבסיס ההחלטה עמד הנימוק כי בנסיבות העניין, תנועת הרכב, והמלכודת שהיווה לנוסעים, היו תרומה ממשית מספיקה לנזק ולעוצמתו, באופן המקיים את הקשר הסיבתי, כפי שפורש בפסיקה. על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי השיגו המשיבים בפני בית משפט זה.

טענות המבקשת

ג.        (1) בא כוח המבקשת, שהתאמץ לרדת לעומק הקשיים בתיק ולהציפם בשנית, מייסד את טענותיו על שני נדבכים עיקריים. ראשית, נטען כי מבחני השכל הישר והצפיות הנורמטיבית מורים כי אין לראות את האירוע כתאונת דרכים; זאת, מכיוון שלא התקיים לשיטתו קשר סיבתי משפטי בין ה"שימוש" שנעשה ברכב לבין התוצאה המזיקה. נטען כי יש ליישם במקרה שלפנינו את "מבחן השכל הישר" באופן עצמאי לצד "מבחן הסיכון", ושניהם גם יחד מורים שהנזק לא נגרם כתוצאה מהנסיעה ברכב. מבחן השכל הישר אינו מתקיים, לפי הטענה, שכן הרכב שימש כזירה בלבד לאירוע התאונה בהתחשב, בין היתר, בכך שהפגיעה בו הייתה מקרית ובלתי מכוונת. בנוסף, הליך שבו סלעים מועפים ממרחק ניכר ומוטחים ברכב תוך כדי נסיעה, הוא בלתי צפוי לחלוטין. מבחן הסיכון אינו מתקיים, כך נטען, שכן הפיצוץ אשר כתוצאה ממנו נחתו הסלעים על רכבם של המשיבים 1 ו- 2 הוא "אלמנט זר", שאינו נכלל במתחם הסיכון התעבורתי הנובע מהשימוש ברכב. לנוכח האמור, אין להחיל - כנטען - על האירוע את חוק הפיצויים, שכן עסקינן באירוע נזיקי רגיל, אשר עליו חלה פקודת הנזיקין.

           (2)  הנדבך השני בטיעונם של באי כוח המבקשת עניינו בטענה, כי  למשיבים 5-3 אחריות בנזיקין כלפי המשיבים 1 ו-2. נטען כי המשיבים 5-3 התרשלו בשימוש בחומרי הנפץ, וכן כי נטל הראיה עליהם (שכן עסקינן בהתקיימותן של ההוראות מעבירות הנטל -  "דברים מסוכנים" (ס' 38 לפקודת הנזיקין)), "הדבר מעיד על עצמו" (ס' 41 לפקודה));  בנוסף, הפרו המשיבים הללו, כך נטען, את החובות החקוקות בחוק חומרי נפץ, תשי"ד-1954. לנוכח האמור, והחלטות בתי המשפט קמא, השוללות אפשרות לתבוע את המשיבים 5-3 (עקרון ייחוד העילה הקבוע בס' 8(א) לחוק הפיצויים), יוצא החוטא נשכר.

טענות המשיבים

ד.        באי כוח המשיבים 5-3, מצידם, מבקשים להותיר על כנן את קביעותיו ומסקנתו של בית המשפט המחוזי.  לטענתם, המשיבים 1 ו-2 נפגעו ב"תאונת דרכים", כמשמעה בחוק הפיצויים. פגיעת הסלעים ברכב היא לשיטתם אחד מן הסיכונים הטבעיים שבדרך בעת שימוש ברכב, ושימוש זה התממש. כאמור, הפיצוץ אירע בעת סלילת כביש במערכת הכבישים אליה משתייך גם הכביש בו נסעו המשיבים 1 ו-2, והרי לא תיתכן בניית כבישים ותחזוקתם ללא יצירת סיכונים כלשהם. בנוסף, היתה לטענתם לשימוש ברכב תרומה רלבנטית וממשית לקרות הנזק, שכן אין חולק כי עוצמת פגיעתם של סלעים ברכב משתנה בין תנועה לעמידה. מכיוון שבזמן הפגיעה היה הרכב בנסיעה, אין לראות ברכב זירה בלבד לאירוע. כן נטען, שאין נפקות למרחק שבו אירע הפיצוץ לעניין סיווג האירוע כתאונת דרכים, מה גם שנגרם כתוצאה מעבודות סלילת כביש. באי כוח המשיבים 5-3 מבקשים להתעלם מסוגיית רשלנותם, לכאורה, של שולחיהם, לנוכח פרשנותם להסכמה דיונית שהושגה בין הצדדים. לחלופין נטען, כי אין לכך כל רלבנטיות ביחס להכרעה העומדת על הפרק. 

ו.        המשיבים 1 ו-2 הותירו את ההכרעה שבמחלוקת בין המבקשת לבין המשיבים 5-3 לשיקול דעתו של בית המשפט.

ז.          אזכיר כי ניסינו להביא את המבקשת והמשיבים 5-3 לידי פשרה, והדבר לא צלח.

דיון

ח.        (1)  אציע לחברי ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור ולקבלו.

           (2)  בטרם אדרש למקרה לגופו, אציין כי הדעת נותנת שהתיק לא היה מגיע לדיון בערכאות אלמלא ייחוד העילה, קרי, הוראת הדין כי אין למי ששילם פיצויים לפי חוק הפיצויים זכות חזרה אל מזיק צד שלישי. סעיף 8(א) לחוק הפיצויים, הקובע את עקרון ייחוד העילה, שולל את עילת התביעה על פי פקודת הנזיקין בשל נזקי גוף ממי שתאונת דרכים מקנה לו עילת תביעה על פי חוק הפיצויים:

"העיקרון הוא כי מי שתאונת דרכים מקנה לו עילת תביעה על פי חוק זה לא תהיה לו עילת תביעה על פי פקודת הנזיקין. כתוצאה מכך רעיון ייחוד העילה משפיע השפעה מכרעת על זכות החזרה.... נוכח ייחוד העילה בס' 8(א) לחוק, אין למי ששילם פיצויים לפי החוק זכות חזרה אל מזיק צד שלישי, יהא אשמו אשר יהא. המקרה האפשרי היחיד הוא החריג המצוי בס' 8(א) לחוק, דהיינו מזיק צד שלישי שגרם לתאונה במתכוון בנסיבות הנתפסות על ידי הסייג של הגדרת 'תאונת דרכים'" (אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ירושלים 2005, עמ'   383 - 385, להלן אנגלרד).

           סעיף 8(א) התפרש ע"י הפסיקה (ע"א 3765/95 חוסיין נ' טורם, פ"ד נ(5), 573, 589 (השופט -כתארו אז - אור)), כהוראה מהותית, המונעת תביעת השתתפות כלפי האחראי לנזק שנגרם עקב מעשי רשלנות. על הטענה בעניין זה כי בכך יש משום פגיעה בתכלית דיני הנזיקין להרתעה מפני רשלנות, עומד ד' מור במאמרו "גורם ההרתעה במלחמה בתאונות הדרכים", (ספר לובנברג, ד' פרידמן ו-י' שילה עורכים, תשמ"ח) 257, כמובא על-ידי השופט אור (עמ' 588); לשיטתו של פרופ' מור שיקולי הקצאת משאבים והפנמת עלויות, מצדיקים כי גורמים רשלניים אשר גרמו לתאונות דרכים ישאו בנזק; ועוד, הקניית אפשרות לתביעות חזרה נגד גורמים כאלה עשויה כנאמר לפתור את בעיית היעילות:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ