המילה "תירוש" לא רכשה אופי מבחין המכשיר אותה לרישום כסימן מסחר

 ---------

המילה "תירוש" לא רכשה אופי מבחין המכשיר אותה לרישום כסימן מסחר

1. האם המשיבה היא "מי שנפגע" על ידי רישום הסימנים, כמשמעות ביטוי זה בסעיף 38 לפקודת סימני מסחר, שהרי אינה עוסקת בייצור ו/או ביבוא של מיץ ענבים?
2. האם על המשיבה מוטל הנטל להוכיח כי אבד אופיו המבחין של הסימן הרשום?
3. האם בית המשפט הוא הפוסק האחרון גם בשאלות שנמסרו לחוות דעתו של מומחה?
4. מהי האבחנה בפסיקה בין שמות גנריים לשמות תיאוריים?
5. האם שמות גנריים כשרים לרישום?
6. האם המילה "תירוש" נוהגת במסחר לציונו או לתיאורו של מיץ ענבים טבעי, או האם היא נוגעת במישרין למהותו של מיץ הענבים?
7. האם רכשה המילה "תירוש" אופי מבחין, באופן שהיא מזוהה עם מקור מסוים, שהוא בעל הסימנים (סעיף 11(10)) לפקודה?

השופטת  ד' ברלינר:

1.       האם במילה "תירוש" נעשה שימוש יום יומי בשפה העברית, כאשר הציבור מזהה תירוש כמיץ ענבים בכלל, וככזה שנעשה בו שימוש לשבת וחג בפרט, או שמא, המילה "תירוש", כמוה כיין נדיר מבציר מיוחד, היא נחלתם של יחידי סגולה בלבד, והציבור בכללו אינו משתמש בה, שעל כן נפתחה הדרך למתן זכות ייחודית לשימוש במילה זו כסימן מסחר. זוהי השאלה המרכזית העומדת בבסיסו של ערעור זה.

עיקרי העובדות

2.       בשנת 1994 נרשמו על שם אגודת הכורמים הקואופרטיבית של יקבי ראשון לציון וזכרון יעקב בע"מ ("כרמל מזרחי", להלן: "המערערת"), שני סימני מסחר: סימן 75775 נרשם לגבי תירוש- "מיץ ענבים מענבי מוסקט", ואילו סימן 75974 נרשם לגבי תירוש- "מיץ ענבים טבעי" (להלן: "הסימנים"). הסימנים נרשמו לאחר שניתנה לגבי שניהם הודעת הסתלקות על פי סעיף 21 לפקודת סימני המסחר [נוסח חדש] התשל"ב -  1972 (להלן: "הפקודה"), לפיה רישום סימן המסחר לא ייתן זכות לשימוש ייחודי במלים "מיץ ענבים טבעי" (לגבי סימן 75974) או "מיץ ענבים טבעי מענבי מוסקט" (לגבי סימן 75775) ובדמות של אשכולות ענבים אלא בהרכב הסימן. כמו כן נרשמה בפנקס סימני המסחר הערה לגבי כל אחד מהסימנים לפיה רישום הסימן לא ימנע מאחרים שימוש מתאר בתום לב במהלך הרגיל של המסחר במילה "תירוש".

ביום 11.8.94 הגישה חב' הכרם בע"מ (להלן: "המשיבה"), לרשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר (להלן: "הרשם") בקשות למחוק את הסימנים, בטענה כי אין לתת למערערת זכות ייחודית להשתמש במילה "תירוש" כסימן מסחר. ביום 3.4.01 החליט כב' רשם סימני המסחר דאז להורות על מחיקתה של המילה "תירוש" מן הסימנים. המערערת, בעלת הסימנים, ערערה על החלטת כב' הרשם לבית משפט זה, ובמסגרת הערעור הגישה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה. בית המשפט נענה לבקשה, ומאוחר יותר, בהסכמת הצדדים, ביטל את החלטת הרשם, והחזיר את התיק לרשם סימני המסחר לצורך דיון חוזר בבקשת המחיקה.  

בתאריך 29.12.04 הורה סגן הרשם על מחיקתם של הסימנים (להלן: "ההחלטה"), אלא אם כן תמסור המערערת הודעת הסתלקות בכתב, תוך 7 ימים מיום ההחלטה, בזו הלשון: "רישום סימן מסחר זה לא ייתן זכות לשימוש ייחודי במילה "תירוש" אלא בהרכב הסימן". הרשם נעתר לבקשת המערערת והורה על עיכוב ביצוע החלטתו עד להכרעה בערעור זה. על החלטת המחיקה הערעור שבפנינו.

ההליך בפני הרשם

3.       הדיון בפני הרשם התמקד בסוגיה שצוינה לעיל קרי הגדרתה של המילה "תירוש". הויכוח הלשוני, בתרגומו למינוחים משפטיים, הניב את השאלות הבאות:

1)   האם המילה תירוש היא מונח גנרי כמו סבון או שמפו, וככזו היא אינה ראויה כלל להגנה קניינית כסימן מסחר.

2)   האם מדובר במונח תיאורי, נכס של השפה העברית (תירוש- פירושו מיץ ענבים טבעי), שלא רכש לעצמו אופי מבחין (משמעות שנייה) והוא אינה מזוהה דווקא עם מוצרי המערערת, שאף אז המסקנה המתבקשת היא כי הוא אינו ראוי לרישום כסימן מסחר.