המועצה הדתית רחובות תשלם לעובדיה פיצויי הלנת שכר מופחתים

1.         רקע כללי

            בפני תביעה מאוחדת של 96 מעובדי הנתבעת לתשלום פיצויי הלנת שכר כדין בגין העיכוב בתשלום משכורותיהם לחודשים 7/03 עד 7/04.

התביעה הוגשה בדיון מהיר והועברה להליך של דיון רגיל לבקשת הנתבעת.

            הנתבעת, מועצה דתית, טענה בכתב ההגנה כי איחורים בתשלום אם נגרמו, נבעו מגרעון כספי קשה אליו נקלעה כתוצאה מאי העברת מלוא התקציבים מהרשות המקומית, עירית רחובות, כמתחייב מאישור המשרד לענייני דתות. החמרה נוספת במצבה התזרימי והכלכלי נגרם, לטענתה, בעקבות החלטת ממשלת ישראל להפחית את תקציבי המועצות הדתיות. מששולמו משכורות התובעים במלואן אין לחייב בפיצויי הלנת שכר בגין עיכובים כתוצאה מנסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה.

            משך ההליכים בתביעה התארך עקב בקשות שונות שהגישה הנתבעת לרבות בקשות דחיה. נסיון הפישור בתביעה לא צלח.

            בהתאם לעמדת היועץ המשפטי לממשלה בשאלות שבמחלוקת, שנתקבלה לבקשת הנתבעת, מוטלת חובת תשלום השכר על המועצה בלבד כמעסיקת התובעים. נוכח השיבושים שנגרמו בתשלום שכרם בעקבות אי העברת כספים מעירית רחובות, על רקע משבר הרשויות המקומיות, התובעים אינם זכאים, לדעת היועץ המשפטי לממשלה  לפיצויי הלנת שכר.

            השאלה העומדת לדיון איפוא, היא זכאותם של התובעים לפיצויי הלנת שכר בגין העיכוב בתשלום משכורות החודשים הרלבנטיים לתביעה בהתאם למועדי התשלום כמפורט בסיכומי התובעים, כפי שלא נסתר ע"י  הנתבעת.

אשר לאופן חישוב הפיצוי - בהעדר מסמכים רלבנטיים בענין השכר הקובע ניתנו החלטות לגילוי מסמכים ולניהול מו"מ לשם השגת הסכמה בסוגיה זו, החלטות אשר לא קוימו למצער, ע"י הצדדים.

            בנסיבות בהן אישרו התובעים תשלום מלוא סכומי הקרן, אפילו נזכרה בדיון מחלוקת בענין התקופה לזקיפת תשלומים מסויימים, לא מצאתי לנכון ולצודק לאפשר עיכוב נוסף בהליכים בתביעה.

2.         טענות התובעים

א)                    עירית רחובות העבירה את חלקה בתקציב המועצה כולו עד לסוף שנת התקציב.

ב)                     תכנית הבראה שלא אושרה ע"י ההסתדרות נחתמה בחוסר תום לב על מנת לפטר עובדים מסיבות פוליטיות, ובניגוד להנחיות משרד האוצר.

ג)                     במקרה דנן יש לדחות את נסיונה של המועצה "להבנות" ולהסתתר מאחורי מצבה הכלכלי ומהיותה גוף מתוקצב כעילה להפחתת פיצויי ההלנה.

ד)                     כיום מכיר בית הדין בקיומן של נסיבות המהוות מצב כלכלי שלמעביד אין שליטה עליו, אולם ההלכה המאוחרת העדכנית והמחייבת בסוגיית פיצויי ההלנה היא זו שנתנה בענין עירית לוד לפיה יש לערוך אזון ראוי ומידתי בין זכותו הבסיסית והיסודית של העובד לתשלום שכר במועדו, אשר נועדה להגן על בטחונו ועל כבודו, לבין חומרת הסנקציה של השתת פיצויי הלנה מזה, כאשר איזון שכזה בהתאם להחלטת בית דין זה מביא להפחתת פיצויי הלנת שכר, אך לא לביטולם.

ה)                    אין כל הצדק להעמיד את התובעים במצב נחות לעומת תובעים ממעביד פרטי.

ו)                     לא קיימת מחלוקת כנה בדבר עצם קיום החוב, הגנתה של הנתבעת מתבססת רובה ככולה על הטענה לפיה משלא העברו התקציבים ע"י משרד הדתות ועירית רחובות, אי תשלום השכר נבע מנסיבה שאינה בשליטתה.

ז)                     אי תשלום השכר במועד נבע, בין היתר, מהעדפת הנתבעת לשלם לספקיה ולבעלי חוב אחרים בטרם הבטיחה תשלום משכורות התובעים.

ח)                    רוב התובעים הם אנשים קשיי יום, בעלי משפחות, הלנת שכרם גרמה להם לקשיים כלכליים בגין פיגור בתשלום לרשויות, משכנתאות וריבית פיגורים.

3.         טענות הנתבעת