השופט ז' המר, סג"נ - אב"ד
:
1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום תל אביב יפו (כב' השופטת ז' הדסי-הרמן, סג"נ) בת"פ 8515/04, בו הורשע המערער במעשים מגונים - לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:
חוק העונשין), ובהטרדות מיניות - לפי סעיף 4 יחד עם סעיף 5(א) וסעיף 3(א)(3) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998 (להלן:
החוק למניעת הטרדה מינית), ביחס לשתי מתלוננות.
על המערער הוטלו העונשים הבאים:
א. 18 חודשי מאסר, מתוכם 6 חודשים בפועל מאחורי סורג ובריח, והיתרה על תנאי;
ב. קנס בסך 10,000 ש"ח, או 30 ימי מאסר תמורתו;
ג. פיצוי בסך 15,000 ש"ח לכל אחת מהמתלוננות.
הערעור נסב על הכרעת הדין, ולחלופין על העונש.
כתב האישום
2. בכתב האישום יוחסו למערער עבירות של מעשים מגונים והטרדות מיניות בשתי מתלוננות.
א. המתלוננת באישום הראשון (להלן:
המתלוננת או
י') נפגשה עם המערער ביום 13.5.03, בדירה השייכת לו בעיר אילת, לשם השלמת הליך שכירת הדירה. מדירה זו עברו לדירה אחרת בבנין, בה התגורר המערער. בדירתו ביצע המערער במתלוננת מעשים מגונים בניגוד לרצונה וכן הטריד אותה מינית: כשישבה על הרצפה וכתבה שיקים עבור השכירות, הגיע המערער מאחוריה, החמיא לה, ליטף את שערה וראשה מספר פעמים, וכן התכופף וחיבק אותה מאחור. כאשר עלו במדרגות לקומה השנייה בדירתו של המערער, תפס המערער את המתלוננת במותניה, והיא זרזה בתגובה צעדיה בעליה. אחר כך ניסה המערער לשכנע את המתלוננת שכדאי שיהיה לה מאהב, אך היא השיבה שיש לה חבר והיא אינה מעוניינת.
בהמשך נעמד המערער מול המתלוננת וחיבק אותה. המתלוננת אמרה לו להפסיק ודחפה אותו בידיה. הוא ביקש ממנה "רק נשיקה אחת", ולאחר שהיא סירבה והתקדמה לעבר הדלת, ביקש ממנה שלא תלך, והסביר לה שגם אם יש לה חבר זה לא נורא. המתלוננת אמרה למערער שהיא מעוניינת לצאת מהדירה, אך הוא התקרב אליה ומנע ממנה להתקרב לדלת. המערער חיבק את המתלוננת, ניסה לנשקה וביקש "רק נשיקה אחת, רק נשיקה אחת". בתגובה דחפה אותו המתלוננת והבהירה כי אין היא מעוניינת. המערער המשיך במעשיו, חיבק את המתלוננת עם שתי ידיו כשהוא עומד מולה, ואף נתן לה נשיקה על הפה בניגוד לרצונה. המתלוננת דחפה אותו מעליה, אמרה לו להפסיק ויצאה מהדירה. (להלן:
מקרה אילת).
ב. לפי עובדות האישום השני עשה המערער מעשים מגונים והטריד מתלוננת נוספת, אחות במקצועה, אשר נשכרה לטפל באשת המערער בדירתם המשותפת בתל אביב, לאחר שהאחרונה עברה ניתוח (להלן:
המתלוננת או
א'). המתלוננת שהתה בדירת הזוג מצהרי יום 3.8.03 ועד סביבות השעה 10:00 למחרת, עת הוחלפה. המאשימה יחסה למערער מעשים מגונים והטרדות מיניות כלפי המתלוננת, כדלקמן: כחצי שעה לאחר הגעתה, עת שהתה המתלוננת בחדרה, ניגש אליה המערער, ליטף אותה בעורפה והביע שביעות רצון מאופן הטיפול באשתו. כעבור חצי שעה נוספת נכנס המערער לחדרה, ובעודה יושבת על המיטה, התכופף וליטף את רגליה היחפות. המתלוננת הזיזה רגליה. מאוחר יותר, עת שהתה המתלוננת במטבח, נצמד אליה המערער מאחור, ושאל אותה האם אפשר להתחיל עמה, תוך שהוא מעביר את ידו על צדי גופה. המתלוננת הדפה אותו, אמרה "לא" ויצאה מהמטבח. מספר פעמים במהלך שהותה בדירה, כאשר עברה המתלוננת במסדרון, ליטף המערער את גבה וישבנה. סמוך לשעה 23:00 בעת שהמתלוננת שהתה בחדרה, נכנס המערער לחדר, החמיא לה, וליטף בשתי ידיו את שדה השמאלי. המתלוננת נסוגה אחורנית ואמרה לו לצאת וללכת לישון. המערער השיב כי הוא אינו יכול להירדם שכן הוא יודע שהיא רוצה אותו. כן הבטיח לה שלא יאונה לה כל רע. כעבור זמן קצר חזר לחדרה, ובעת שעמדה דרך על שתי רגליה, כדי שלא תוכל לזוז, תפס את ראשה בשתי ידיו והצמיד את שפתיו לשפתיה. המתלוננת הדפה אותו בידיה. מאוחר יותר בלילה שוב נכנס לחדרה, התקרב אליה, ושאל אותה מדוע היא אומרת שאינה רוצה אותו. המתלוננת אמרה לו שילך לישון, אך לדבריו הוא לא יכול להירדם. היא דחפה את המערער ואמרה לו לשתות כוס חלב חם עם דבש שיעזור לו להירדם. בתגובה נצמד אליה, רכן לעברה כשגופו נוגע בגופה, ולחש באוזנה כי הוא "רוצה חלב אם". המתלוננת דחפה אותו שוב ואמרה לו ללכת לישון. (להלן:
מקרה האחות).
הכרעת הדין בבית משפט קמא
3. בית משפט קמא, בהכרעת דין מקיפה ומנומקת, הרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו.
א.
האישום הראשון
באשר לאישום הראשון (מקרה אילת) בחר בית המשפט לאמץ ("
בשתי ידי", עמ' 700) את גרסת המתלוננת על פני גרסת המערער:
"
עדותה של י' אמינה ומהימנה, על כל תו ותג שבה, והיא נתמכת, במלואה, בעדותו של ארז (חברה של המתלוננת - ז' ה') אשר דבריו שקולים, מדודים ומשדרים מהימנות. שני העדים גם יחד אינם מכבירים מילים, משתדלים לדבוק בעובדות, לא להוסיף ולא לכחד דבר, מה שלא ניתן לומר על הנאשם אשר גרסת ניסיון הסחיטה היא, כמעט, גרסתו היחידה" (עמ' 700).
י' התלוננה באיחור של מספר חודשים מהאירוע, לאחר שנודע לה על התלונה שהגישה המתלוננת באישום השני. בית המשפט קבע, כי בדרך כלל, כבישת עדות אמנם מעלה חשד, אך כבישת עדות על ידי קורבנות עבירות מין הינה תופעה מוכרת וידועה. בענייננו, הסברה של המתלוננת לכבישת תלונתה היה "
ברור, אמין ענייני ומשכנע: בראשית האמינה לנאשם כי טעה, כי היה בלחץ ערב חתונתו הממשמשת ובאה, בקשה לסלוח לו ואילו על עצמה כעסה על שלא הגיבה בדרך אחרת. כשלמדה על תגובתו לתלונת האחות חשה פגועה והיא החליטה ללכת אחר צו מצפונה ולומר דברה, גם לאחר שהבינה כי לא קלה תהא הדרך" (עמ' 701).
בית משפט קמא דחה את טיעוני הסנגוריה בדבר הקשר שקשרו המתלוננת ואמה נגד המערער. טענות נוספות שנדחו הן הטענה כי למתלוננת הייתה בעיה כלכלית; וכי העלילה על המערער משום רצונה לעבור לגור עם החבר שלה (עמ' 702-703). החבר ארז (להלן:
ארז), תמך בגרסתה של המתלוננת גם באשר לאירועים ביום התלונה.
בסיום הדיון באישום זה קבע בית משפט קמא:
"
סוף דבר: במקרה דנן משקלן של הראיות אותן ניתן לזקוף לחובת הנאשם כבד ורב והן מצביעות על אשמתו, באופן ברור ומבורר, עד כי לא נותר ספק סביר בכוונותיו ובמעשיו. המעשים שמבצע הנאשם בי., כל אחד לחוד ועל אחת כמה וכמה בהצטרפם זה לזה, הינם מעשים מגונים המבוצעים בגופו של האחר ללא הסכמתו, תוך ביזויו ולצורך קבלת סיפוק מיני. אין ספק כי על רקע המעשים הדברים הנאמרים לי. אם בנושא המאהב ואם הדרישה ל"נשיקה אחת" הינם בבחינת הטרדה מינית ועל כן, אני מרשיעה את הנאשם במיוחס לו באישום הראשון" (עמ' 703).
ב. האישום השני