בית המשפט האזרחי מוסמך לדון בתביעה כספית בעניין חיוב בגין שימוש בכביש 6

התובע נסע ארבע פעמים בכביש חוצה ישראל (להלן - הכביש), המופעל על ידי הנתבעת. התובע טוען, כי הודעות חיוב בגין השימוש בכביש לא נשלחו אליו. רק לאחר חודשים רבים קיבל הודעות חיוב, כשלחיובים המקוריים צורפו קנסות. התובע פנה מיידית לנתבעת, ושילם באמצעות כרטיס אשראי את סכום החיובים המקוריים, ודרש את ביטול הקנסות. ביום 25.7.04 קיבל התובע מכתב מהנתבעת, בו היא דורשת ממנו לשלם סך של 1,784 ש"ח, זאת בשעה שהחיוב המקורי עמד על סך של כ-60 ש"ח. בסופו של דבר נאלץ התובע לשלם לנתבעת סך של 3,700 ש"ח. עתה הוא עותר להשבת סכום זה, שנגבה ממנו - לדבריו - שלא כדין, ולחיוב הנתבעת בתשלום פיצוי נוסף.

הנתבעת מבקשת לדחות את התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית.

בסעיף 12ב(א) לחוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), תשנ"ה-1995 (להלן - החוק), נאמר:

"מי שחולק על חיוב או מי שרואה את עצמו נפגע מהפעלת סמכויות בעל הזיכיון לפי סעיף 12, רשאי, בתוך 30 ימים ממועד קבלת ההודעה על החיוב או ממועד הפעלת הסמכויות, כאמור, לערור על כך בפני ועדת ערר; בערר לפי סעיף זה יהיה בעל הזיכיון המשיב; הודעה על הערר תימסר לרשות הממונה".

לטענת הנתבעת, קבע המחוקק דרך בלעדית לערעור על חיובים בגין השימוש בכביש, ואין הנתבע יכול לפעול בדרך של הגשת תביעה אזרחית רגילה להשבת הכספים ששילם. מנגד טוען הנתבע, כי לאור מבחן הסעד הקובע לעניין קביעת הסמכות העניינית, מוסמך בית משפט זה לדון בתביעה.

סבורני, כי הצדק עם התובע. אמנם לא מצאנו הלכות שנקבעו בעניין זה באופן ישיר, אך ניתן להקיש מהלכות שנקבעו בעניינים דומים. ברע"א 11224/04, המועצה המקומית פרדסיה נ' בלונדר, פורסם באתר www.nevo.co.il, נקבע, כי הסמכות לדון בהשגות על פעולות מינהליות של רשות מקומית, שם דובר בדרישה לתשלום היטלי פיתוח שונים, נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים.

ברע"א 3879/05, עיריית חדרה נ' חג'ג' אמריקה ישראל בע"מ, פורסם באתר www.nevo.co.il, עמ' 3 לפסה"ד, נאמר, כי יש להבחין בין מקרה בו תוקפים בתקיפה ישירה את ההחלטה המנהלית ובין מקרה בו הסעד המבוקש הוא כספי, השבת כספים ששולמו  שלא כדין, וזאת תוך תקיפה עקיפה של ההחלטה המנהלית. במקרה של תקיפה ישירה של הסעד המנהלי, תהיה הסמכות נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים, כפי שנקבע ברע"א 11224/04 הנ"ל. בעוד שבמקרה האחר, בו נתבע סעד כספי, תהיה הסמכות נתונה לבית משפט השלום או לבית המשפט המחוזי בהתאם לסכום התביעה. ראה גם רע"א 3993/05, ש.א.ב. חברה להשקעות ופיתוח בע"מ נ' עיריית באר שבע, פורסם באתר www.nevo.co.il, עמ' 9 לפסה"ד. בעניין זה הלך בית המשפט הנכבד בעקבות ההלכה שנפסקה ברע"א 483/88, מפעלים פטרוכימיים בע"מ נ' מדינת ישראל, פד"י מד(3)812, 815. שם נקבע, כי המבחן היחיד הקובע לעניין שאלת הסמכות המקומית הוא מבחן הסעד, ואין כל נפקא מינה לכך שעילתה של תביעה כספית נולדה בתחום המשפט המנהלי. גם אז נשארת היא בגדר תביעה אזרחית, והסמכות לדון בה תקבע בהתאם לסכום התביעה.  ההלכה שנקבעה ברע"א 3879/05 הנ"ל אומצה ברע"א 10649/05, עיריית חדרה נ' מטילסקי שמעון הספקה טכנית בע"מ, פורסם באתר www.nevo.co.il. שם נדונה תביעה להשבת כספים שונים, ובין השאר כספים ששולמו בגין חיובי ארנונה, כאשר לטענת הנישום היה החיוב שלא כדין. האבחנה האמורה הוחלה גם על התביעה להשבת תשלומי הארנונה למרות קיומם של הליכי השגה ייחודיים, שנקבעו בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976, ונקבע, כי בית המשפט המוסמך לדון בתביעת ההשבה, גם ככל שהדברים נוגעים להשבת תשלומי ארנונה, הוא בית המשפט האזרחי.

נראה, כי מדברים אלו ניתן להקיש גם למקרה שבפנינו. אכן במקרה בו מבקשים לתקוף בתקיפה ישירה חיוב שמטילה הנתבעת יש לעשות כן בדרך  הייחודית, שנקבעה בסעיף 12ב(א) לחוק. לא כך הם פני הדברים, כשהסעד הנתבע הוא סעד כספי, השבת כספים ששולמו בגין השימוש בכביש, כאשר נטען שנגבו שלא כדין. אין זה משנה מה מקור העילה לתביעה לסעד הכספי הנתבע. במקרה של סעד כספי תדון התביעה ככל תביעה אזרחית רגילה, והסמכות העניינית תקבע בהתאם לסכום הנתבע. לא נראה, כי יש נימוק כלשהו המצדיק הבחנה בין תביעה להשבת תשלומי ארנונה או כל היטל עירוני אחר, אשר נטען כי נגבו שלא כדין, ובין תביעה להשבת תשלומים ששולמו בגין נסיעה בכביש, וגם לגביהם נטען שנגבו שלא כדין. בשני המקרים מדובר בתביעה כספית, שתידון ככל תביעה אזרחית אחרת, בבית המשפט האזרחי.

סיכומם של דברים, הבקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית נדחית.

הנתבעת תגיש כתב הגנה בתוך 30 יום ממועד קבלת ההחלטה, עם עותק שיועבר במסירה אישית לתובע. אם לא יוגש כתב הגנה בתוך המועד הנ"ל תוגש בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, שאם לא כן תמחק התביעה.

נקבע לת"פ בעוד 40 יום מהיום.

ניתנה היום י"ח באלול, תשס"ו (11 בספטמבר 2006) בהעדר הצדדים בלשכתי.