א
בית משפט השלום נתניה
|
10974-01
29/08/2006
|
בפני השופט:
יחזקאל קינר
|
- נגד - |
התובע:
דוידוב ברוך עו"ד אדרי יהודה
|
הנתבע:
1. בית החולים הכללי ע"ש ד"ר הלל יפה בחדרה 2. משרד הבריאות-מדינת ישראל
עו"ד ויסגלס דב
|
פסק-דין |
רקע
1. התובע, יליד 1971, עלה לישראל מברית המועצות בחודש ספטמבר 1992, ומספר חודשים לאחר מכן אושפז אצל הנתבע 1 (להלן:
"בית החולים") עקב דימום במערכת העיכול ואנמיה חריפה.
במסגרת האשפוז קיבל התובע מנות דם ופלסמה וכן עבר בדיקת גסטרוסקופיה. מספר ימים לאחר מכן שוחרר במצב טוב.
2. כ-7 שנים לאחר מכן, בחודש אוקטובר 1999, תרם התובע דם. בבדיקת הדם שנתרם על ידי התובע התגלה כי הוא נושא נוגדנים לנגיף הפטיטיס C וכמו כן רמת האנזים ALT היתה גבוהה בהרבה מהנורמה. הודעה על כך נמסרה לתובע על ידי צד ג' (להלן:
"מגן דוד אדום").
3. בחודש פברואר 2000 נערכה לתובע בדיקת ביופסית כבד שתוצאותיה הצביעו על כך כי התובע סובל מהפטיטיס C כרונית עם פעילות דלקתית קלה - בינונית עם פיברוזיס ברווחים פורטלים ותחילת יצירת מחיצות ושינוי שומני משמעותי.
4. התובע קיבל טיפול אנטי-נגיפי ומצבו השתפר. שני המומחים הרפואיים שחוות דעתם הוגשו על ידי הצדדים קבעו כי שיעור נכותו הצמיתה של התובע במצבו היא 20%.
5. התובע טוען כי הידבקותו בנגיף ההפטיטיס C אירעה בעת שהותו בבית החולים ועקב התרשלותו של בית החולים. הוא הגיש תביעה נגד בית החולים (והמדינה) ומגן דוד אדום, אך לאחר מכן ניתן בהסכמה פסק דין הדוחה את התביעה נגד מגן דוד אדום. בעקבות כך הגישו הנתבעים הודעת צד ג' נגד מגן דוד אדום.
6. לטענת התובע בסיכומיו, התובע לא היה נשא של הנגיף קודם להגעתו לבית החולים, והוא נדבק בנגיף במהלך אשפוזו ממנות הדם/פלסמה שקיבל או מבדיקת האנדוסקופיה. הוא טען גם להודאת בעל דין של בית החולים לגבי הידבקות התובע בשל קבלת עירוי הדם. כן טען לבלבול רב בבית החולים וברישומיו, דבר המחייב היפוך נטל הראיה. כמו כן, טען התובע להתקיימות הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו (סעיף 41 לפקודת הנזיקין) ולהתקיימות התנאים הקבועים בסעיף 38 לפקודת הנזיקין (חובת הראיה בדברים מסוכנים), כשאף בשל כך על בית החולים חובת הראיה לכך שלא התרשל.
7. בית החולים טען כי את מנות הדם הוא מקבל מצד ג' לאחר שאלה נבדקו על ידי צד ג' לגבי הימצאות נוגדנים לנגיף. כל מנות הדם והפלסמה שקיבל התובע במסגרת אשפוזו מקורן במגן דוד אדום ואין מוטלת על בית החולים חובה לערוך בדיקה נוספת. התורמים של מנות הדם והפלסמה תרמו דם גם לאחר מכן ולא נמצאו כנושאים את הנגיף. בדיקת האנדוסקופיה בוצעה לאחר חיטוי המכשירים לפי הנהלים הקיימים ולכן לא ייתכן כי התובע נדבק בנגיף עקב בדיקת האנדוסקופיה. טענה זו מהווה גם הרחבת חזית.
לטענת בית החולים קיימת הסתברות גבוהה כי התובע נשא את הנגיף הפטיטיס C כבר כשהגיע לבית החולים נוכח מוצאו מברית המועצות שם השכיחות של נשאי הנגיף גבוהה הרבה יותר מאשר בישראל, וגם העובדה כי התגלה שהוא נושא נגיף הפטיטיס B תומכת בכך.
8. צד ג' טען כי החל מחודש מרץ 1991, דהיינו למעלה משנה וחצי לפני תרומות הדם של מנות הדם שניתנו לתובע, מבוצעות בדיקות לגילוי הנגיף הפטיטיס C בדם התורמים, ומנות הדם והפלסמה שקיבל התובע נבדקו אף הן במתכונת זו ולא נמצא כי הנגיף מצוי בהן. תורמי אותן מנות דם תרמו דם גם במועדים מאוחרים יותר והבדיקות הנוספות לגביהם נמצאו שליליות. לכן אין אפשרות שהתובע נדבק בנגיף כתוצאה מקבלת מנות הדם והפלסמה.
דיון
9. על מנת לדון בהתקיימות או אי התקיימות התנאים הקבועים בסעיפים 38 ו-41 לפקודת הנזיקין, יש לקבוע, ראשית, כי הידבקותו של התובע בנגיף התרחשה בבית החולים במסגרת אשפוזו שם בחודש דצמבר 1992. כל עוד לא נקבע שכך הדבר, אין תחולה לסעיפים אלה.
שאלה זו היא שאלה מרכזית שיש צורך להכריע בה. הנטל להוכיח כי הידבקותו של התובע בנגיף התרחשה במסגרת אשפוזו בבית החולים מוטל על התובע, ואם יוכיח זאת, ניתן יהיה לבדוק את שאלת נטלי ההוכחה במקרה זה.
10. על פי חוות דעת המומחים ועדותם נגיף הפטיטיס C מועבר בעיקר באמצעות ערויי דם ומוצריו ובפעולות רפואיות חודרניות, לרבות בשימוש במזרקים ומחטים שאינם מחוטאים ולעתים רחוקות ביחסי מין.
11. הגורם המרכזי להעברת הנגיף הוא עירויי דם ומוצריו ולפיכך יש לבדוק את נושא עירויי הדם שקיבל התובע בבית החולים. איש לא חלק על נחיצות עירויי הדם שניתנו לתובע והמחלוקת היא אם היה בהם כדי להביא להידבקות התובע בנגיף ההפטיטיס C.
12. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע קיבל במהלך אשפוזו לפחות 4 מנות דם ושתי מנות פלסמה. מחלוקת מרה שוררת ביניהם לגבי השאלה אם התובע קיבל מנת דם חמישית אם לאו. התובע טוען כי כך הדבר, ואילו בית החולים טוען כי התובע קיבל ארבע מנות דם בלבד.
13. המקור למחלוקת זו הוא בראש ובראשונה מכתב השחרור מבית החולים מיום 13.12.92 בו נכתב כי התובע קיבל 5 מנות דם ו-2 מנות פלסמה. באיחור רב מאד ביקש בית החולים להגיש את תצהירו של ד"ר שמשון רהב, אשר חתום על מכתב השחרור על מנת שיסביר מדוע נכתב הדבר, אולם בקשתם זו נדחתה (ר' החלטה בעמ' 101-102).
14. עם זאת, הוצגו בפני הרישומים של הזמנת מנות הדם והיומן המקורי של בנק הדם בבית החולים באותה תקופה ומהם מצטיירת התמונה הבאה: