אי שוויון בין האב לאם בנשיאה בנטל המזונות

בפני תביעת מזונות שהגיש התובע 1 (להלן: התובע) בשמו ובשם שלוש בנותיו הקטינות (להלן: הקטינות) כנגד הנתבעת - אמן.

א.        הרקע לתביעה

רקע עובדתי

1.         התובע והנתבעת נישאו זל"ז ביום 3.7.1991.

מנישואיהם נולדו להם ארבעה ילדים: ר' ילידת 6.4.1992, ב' ילידת 10.7.1993, ש' ילידת 3.3.1995 ומ' יליד 28.6.1998 (להלן: הקטין).

הצדדים מסוכסכים ועומדים בפני גירושין.

לפני כשנתיים וחצי עזבה הנתבעת את דירת הצדדים עם ארבעת הילדים, ואולם מאז פברואר 2004 מתגוררות שלוש הקטינות עם אביהן- התובע. 

רקע דיוני

2.         ביום 25.1.2004 הגישו ארבעת הקטינים, באמצעות אמם, תביעת מזונות ובקשה לפסיקת מזונות זמניים, כנגד אביהם.

בהחלטתי מיום 21.3.2004 קבעתי כי האב ישלם מזונות זמניים בסך של 3,200 ש"ח לחודש.

3.         בסמוך לאחר מכן, הגיש האב בקשה "לביטול חיוב במזונות זמניים וחיוב האם במה שחויב האב", זאת מן הטעם ששלוש הקטינות עברו בפועל למשמורתו.

בהעדר תגובת האם לבקשה, הפחתתי את התשלום לכדי 1,600 ש"ח בחודש.

4.         ביום 26.5.2005 ניתן פסק הדין בתביעת המזונות, בו צוין, בין היתר, כי "במהלך ההליכים בתביעות, נותרו התובעות 2-4 (=הקטינות, נ.מ.) ברשות הנתבע, בדירת הצדדים, ותובע 5 (=הקטין, נ.מ.) נותר ברשות התובעת 1 ומתגורר עמה בבית הוריה". בהתאם לכך נקבע כי האב ישלם לידי האם, עבור מזונות הקטין בלבד, סכום של 1,600 ש"ח לחודש.

5.         בפסק הדין מיום 7.6.2005 נקבע כי המשמורת בקטינות תהא משותפת לאם ולאב, ואילו המשמורת בקטין תהיה בידי האם.

6.         ביום 28.7.2005 הגיש התובע ערעור על פסק הדין בעניין מזונות הקטין וביום 10.8.2005 הגיש בקשה לעיכוב ביצועו.

בהחלטתו מיום 11.8.2005, דחה כב' השופט כץ את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין וביום 9.10.2005, משלא שולמה האגרה בגין הגשתו, נמחק גם הערעור.

7.         ביום 6.11.2005 הגיש התובע את התביעה הנדונה וכן בקשה "בהולה" למזונות זמניים כנגד האם.

בהחלטתי מיום 18.12.2005 קבעתי כי איני מוצאת לנכון לחייב את האם-המשיבה בתשלום מזונות זמניים, זאת משתי סיבות עיקריות: ראשית, משום שאת השאלה האם על האם לשאת במזונות הקטינות שבמשמורת האב, יש לברר לעומקה, היות ועל פי הדין העברי, החל על הצדדים, החובה לשאת בצרכים ההכרחיים של הקטינות חלה על האב. ושנית, היות והאב-המבקש משתכר, לדבריו, סכום של 6,500 ש"ח, והמזונות הם בסך של 1,600 ש"ח, הרי שאין הסבר לדחיפות שבקביעת דמי מזונות זמניים. 

ב.         התביעה

8.         התובע טוען כי צורכי הקטינות לא רק שאינם נופלים מצורכי אחיהן הקטן אלא אף עולים עליהם, ומבקש לפיכך לחייב את הנתבעת בתשלום מזונות בסך של מינימום 1,600 ש"ח לחודש, עבור כל אחת מהן.

9.         התובע הוא עובד העירייה ומשתכר כ- 6,500 ש"ח לחודש. הוא מתגורר בדירת הצדדים עם שלוש הקטינות, ונושא לבדו בתשלומי המשכנתא בסך של כ- 3,200 ש"ח לחודש. 

לטענתו, הנתבעת משתכרת כ- 6,500 ש"ח לחודש לפחות.