מועדון שסירב להכניס אדם מחמת גזעו וצבע עורו ישלם פיצוי בסך 50,000 ש"ח

1.         בפניי תביעה על פי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000 ( להלן "החוק" ).

2.         העובדות הרלוונטיות לענייננו הינן כדלקמן:

התובע יליד שנת 1982, תושב המושב עין העמק, היה במועד הרלוונטי לתביעה זו שוטר במשמר הגבול בשירות סדיר.

            נתבע מס' 1 קיבוץ רמת מנשה ( להלן "הקיבוץ" ) הינו מפעיל מועדון לילה בשם "טרמינל" ( להלן "טרמינל" או "המועדון" ). נתבע מס' 2 הינו מנהלו של המועדון.

3.         המועדון ממוקם בשטחי הקיבוץ, ובמועדים הרלוונטיים לתביעה זו היו לו שלוש כניסות. כניסה אחת מיועדת לבנות, כניסה נוספת מיועדת לבנים תושבי מושבים וקיבוצים, ועוד כניסה המיועדת לבנים שאינם תושבי מושבים וקיבוצים.

בכל אחת מהכניסות עומד איש הממונה על בדיקת מבקרי המועדון שכונה על ידי הצדדים הן במהלך ניהול התביעה והן בסיכומיהם כ- "סלקטור" ( כינוי שכשלעצמו אינו ראוי ). תפקידו היה לזהות את המבקרים על פי תעודות זהות, ולאפשר להם כניסה למועדון.

כאן המקום לציין כי הנתבעים לא חלקו על העובדה כי המועדון עונה על הגדרת "מקום ציבורי" המעניק "שירות ציבורי" על פי סעיף 2 החוק, וכי הוא נכנס בגדר תחולתו של החוק.

4.         לטענת התובע, ביום 11.6.04 בשעה 00:30 הגיע יחד עם חברתו נופר אלקנתי, ושלושת חבריו בני מזרחי, יצחק מזרחי וגלעד לוי למועדון לצורך בילוי.

כאן המקום לציין כי יצחק ובני מזרחי הינם בעלי עור בהיר להבדיל מהתובע וחברו גלעד שהינם בעלי עור כהה.

החבר יצחק מזרחי הקדים את חבריו ונכנס למועדון לאחר שעבר את עמדת הבדיקה בה הציג תעודת זהות. כך גם נהג החבר בני מזרחי.

החברה גב' אלקנתי עברה את עמדת הבדיקה בכניסה המיועדת לבנות, והמתינה באזור הקופה לתובע שעמד יחד עם חברו גלעד בכניסה המיועדת לציבור בני המושבים והקיבוצים. אולם, ההמתנה שלה התמשכה וזאת לאחר שהבודק עיכב את כניסתם של התובע וחברו גלעד, תוך שהוא מאפשר את כניסתם של כל אלה שעמדו מאחוריהם בתור.

5.         משהבינה גב' אלקנתי כי נמנעת הכניסה מחברה והחבר שלו למועדון, היא עזבה את העמדה שלה והצטרפה אליהם. לאחר המתנה של כמחצית השעה, פנה התובע וחברו גלעד אל הבודק וביקשו לברר מדוע נמנעת כניסתם למועדון. הבודק הודיע כי יאפשר להם כניסה תוך פרק זמן קצר, וזאת בשעה שכל אותה עת המשיכו להיכנס למועדון כל אותם אנשים אחרים שהגיעו לאחר התובע וחבריו.

6.         כעבור זמן נוסף של המתנה, ומשהבינו כי הבודק מתחמק במכוון מלהכניס אותם למועדון, פנו התובע וחברו לכניסה המיועדת לציבור הרחב שאינו בני המושבים והקיבוצים, אולם גם שם נמנעה כניסתם בעוד שכל אלה שעמדו מאחוריהם המשיכו להיכנס.

7.         בשלב הזה, ניגש הבודק "עידו" שעמד בעמדת הכניסה המיועדת לבני המושבים והקיבוצים, אל התובע וחברו, והודיע להם כי מנהל המועדון - שהוא נתבע מס' 2 - מסר לו באוזנייה ( מכשיר הקשר ), לא לאפשר את כניסתם למועדון כי "הם לא נראים לו".

            התובע ביקש לשוחח עם נתבע מס' 2 שעמד לא הרחק ממנו ופיקח על הכניסה למועדון מהצד השני של הכניסה, אולם זה האחרון נפנף לו ביד בזלזול תוך התעלמות מדרישתו.

            מבלית ברירה, עזבו התובע וחבריו את המקום כשהם מבויישים ומושפלים.

יש לציין כי בכל אותה עת, יכלו התובע וחבריו להבחין כי הנתבעים מנעו את כניסתם למועדון של "שחומי עור" בלבד שחלקם אף היו חיילים בשירות "קרבי", על פי הנטען.

8.         התובע טוען כי כניסתו למועדון נמנעה בשל גוון עורו, גזעו ומוצאו, וכי התנהגות זו מהווה עוולה על פי החוק. על כן הוא עותר לחייב את הנתבעים לפצותו בסך של 50,000 ש"ח, שהוא  הפיצוי המקסימלי שניתן לפסוק אותו על פי החוק ללא הוכחת נזק ( ראה סעיף 5 (ב) לחוק ).

9.         הנתבעים הכחישו מכל וכל את טענות התובע בדבר קיום אפליה בכניסה למועדון על בסיס גזע, מין וצבע עור. כן הכחישו את נסיבות הארוע כפי שנטענו על ידי התובע.