נדחתה בקשה לאישור תובענה נגזרת כנגד נושאי משרה בבנק לפיתוח התעשייה בע"מ

(בקשה לאישור תובענה נגזרת)

א.         תיאור ההליך וטענות הצדדים

1.         המבקשת, להבה חתמים בע"מ (להלן: " המבקשת") היא חברה פרטית אשר מחזיקה במניות הבנק לפיתוח התעשיה בע"מ, המשיב 12 (להלן: " הבנק"). אחד ממנהליה, והמצהיר מטעמה, הוא מר יואב שלום (להלן: " שלום"), כלכלן במקצועו.

הבנק פועל משנת 1991 כבנק מסחרי, אשר שם דגש על הסקטור התעשייתי. מדובר בבנק קטן שיש לו סניף אחד. המבקשת הגישה בקשה לאשר לה הגשת תובענה נגזרת, בשם הבנק, כנגד המשיבים 1-11 (להלן: " המשיבים"), אשר שימשו כנושאי משרה בבנק, כמפורט בבקשה:

-           המשיב 1 שימש כיו"ר דירקטוריון של הבנק, עד לפרישתו ביום 14.8.02.

-           המשיבים 2-4 שימשו ועודם משמשים כדירקטורים בבנק, כאשר המשיב 2 היה -ועודנו יו"ר ועדת האשראי של דירקטוריון הבנק.

-           המשיב 5 שימש כדירקטור בבנק עד לפרישתו ביום 25.4.02.

-           המשיב 6 שימש כדירקטור חיצוני בבנק עד לפרישתו ביום 1.9.02.

-           המשיבים 7-9 שימשו כדירקטורים בבנק עד לפרישתם בחודש אוקטובר 2002.

-           המשיב 10 שימש כמנכ"ל הבנק עד שפרש ביום 14.8.02.

-           המשיב 11 שימש כסמנכ"ל הבנק וכאחראי על נושא האשראי.

2.         בבקשה לאישור התובענה הנגזרת (להלן: " הבקשה") ובתצהיר התומך בה נטען כי בחודש אפריל 2002 פורסמה ידיעה בעיתון "גלובס" (נספח ה' לבקשה), לפיה הוכן בבנק ישראל דו"ח הכולל ממצאים לגבי האשראי שהעניק הבנק לגופים שונים במשק (להלן: " דו"ח בנק ישראל"). ממצאים אלה הוגדרו על-ידי מקורבים לבנק - כך נאמר בידיעה בעיתון - כ"חמורים במיוחד". דו"חות בנק ישראלים הם חסויים, על-פי הוראת סעיף 15א' לפקודת הבנקאות, 1941. לכן נסמכת הבקשה על מה שנכתב בעיתון "גלובס" לגבי דו"ח זה, והטענות כוללות ביקורת על מדיניות מתן האשראי בבנק; איכות תיק האשראי; הליך אישור האשראי; ורמת פיזור תיק האשראי. בכתבה נאמר כי לבנק יש השגות רבות על ממצאי הדו"ח, ואלו הועברו לבנק ישראל.

3.         בבקשה ובתצהיר התומך בה נטען כי הבנק העניק אשראים בהיקפים עצומים בלא בטחונות נאותים, וזאת על סמך מידע שפורסם באמצעי התקשורת, ולאור העובדה שהבנק נאלץ להפריש בשנת 2002 סך של 409.5 מליון ש"ח כחובות מסופקים. בין אשראים אלה נזכרים בבקשה אשראי בהיקף של עשרות מיליוני ש"ח לגד זאבי, בקשר עם רכישת מניות "בזק"; אשראי בהיקף של עשרות מיליוני ש"ח לקבוצת "ת.ג."; אשראי בהיקף של עשרות מיליוני שקלים לקבוצת "פלד-גבעוני"; אשראי בהיקף של 100 מיליון ש"ח למפעל "חיפה כימיקלים"; אשראי בשיעור של 126 מיליון ש"ח למפעל "טרומיטק"; אשראי בהיקף של 70 מיליון ש"ח לקבוצת "גיבור ספורט"; אשראי בהיקף של 70 מיליון ש"ח לקבוצת "רדלנד"; ואשראי בשיעור של 30 מיליון ש"ח למפעל "אשקוגן". לא ברור על מה מבוססים נתונים אלו שפורטו בבקשה (זולת סכום ההפרשה לחובות מסופקים שפורסם בדו"ח הבנק).

בבקשה נטען כי אשראים אלו ניתנו תוך חריגה מניהולו התקין של הבנק, שלא כנגד בטחונות נאותים. כמו כן נטען כי לבנק מחסור במקורות רווח מגוונים (כגון השקעות ריאליות, קופות גמל, קרנות נאמנות, פעילות משכנתאות, כרטיסי אשראי וחשבונות עו"ש של משקי בית) - דבר שהגדיל את הסיכון במתן האשראי. בבקשה נאמר, לא ברור על סמך מה, כי דברים אלו פורטו בדו"ח בנק ישראל (שהוא כאמור חסוי).

4.         "ראיה" נוספת עליה נסמכת הבקשה היא כתבה שפורסמה בעיתון "הארץ" ביום 29.8.02 (נספח ו' לבקשה) עם יו"ר ועדת האשראי של הבנק, מר ריצ'ארד ערמון (המשיב 2), שם צוטט כמי שאמר שהחלטות מועצת המנהלים היו נכונות, אך הביצוע שלהן היה לקוי, ונעשו "חריגות חמורות" מהחלטות אלו. על-פי הדברים המיוחסים לערמון בכתבה, הדיווחים שנמסרו לועדת האשראי ולמועצת המנהלים לא היו שלמים, ונמסרו באיחור.

5.         טענה נוספת המועלית בבקשה היא חריגה מהלימות ההון שנקבעה לבנק על-ידי המפקח על הבנקים. הלימות ההון היא היחס שבין ההון העצמי של הבנק לבין נכסי הסיכון שלו. בדרך כלל מסתפק בנק ישראל בהלימות הון ביחס של 9%. במקרה של הבנק המשיב, ובהתחשב בכך שהבנק עוסק בעיקר בתחום העסקי - דבר המגדיל את סיכוניו - דרש בנק ישראל יחס הלימות הון של 15% (כלומר: ההון העצמי חייב להיות לפחות 15% מהיקף נכסי הסיכון). חרף כך, חרג הבנק מיחס הלימות ההון שאושר לו, והגיע ברבעון הראשון של שנת 2002 ליחס של 13.8%, כאשר בתקופות קודמות היה שיעור היחס אף נמוך מכך, ובתום הרבעון הרביעי של שנת 2002 הגיע ל- 2.86%. כך עולה מדו"חות הדירקטוריון של הבנק שפורסמו בשנת 2002, וצורפו כנספחים ז'-י' לבקשה.

בנוסף, ואף זאת על סמך דו"ח הדירקטוריון משנת 2002, חרג הבנק ממגבלת חבות "לווה בודד" ו"קבוצת לווים", שנקבעה על-ידי המפקח על הבנקים. קביעה זו מטילה מגבלה על סכום האשראי שרשאי הבנק להעניק ללווה בודד או לקבוצת לווים. בדו"ח של הבנק נאמר כי חריגות אלו נוצרו כתוצאה מהצורך להפריש כספים לחובות מסופקים, דבר שגורם לירידה בהון הבנק, המשמש גם כבסיס לחישוב מגבלת חבות "לווה בודד" ו"קבוצת לווים" (עמ' 9 לנספח י' לבקשה).

6.         בבקשה נטען כי בעקבות הליקויים במתן האשראי, נאלץ הבנק להפריש לחובות מסופקים סכומי כסף גדולים. ברבעון הראשון לשנת 2002 הפריש הבנק סך של 41.5 מיליון ש"ח; ברבעון השני הפריש סך של 135.9 מיליון ש"ח; ברבעון השלישי הפריש סך של 59.4 מיליון ש"ח וברבעון הרביעי לשנת 2002 הפריש הבנק סך של 172.7 מיליון ש"ח (נתונים אלו עולים מהדו"חות שצורפו כנספחים ז'-י'). סה"כ הפריש הבנק לחובות מסופקים בשנת 2002 סך של 409.5 מיליון ש"ח , והטענה היא כי הדבר נובע מרשלנות המשיבים 1-11, ומהעדר בטחונות נאותים.

7.         בעקבות פרסום הליקויים המפורטים לעיל, ולאחר פרסום הדו"ח של הבנק לרבעון השני לשנת 2002, שבו נאלץ להפריש כ- 10% מהונו העצמי לחובות מסופקים (136 מיליון ש"ח), החל הציבור למשוך את פקדונותיו מהבנק. כתוצאה מכך נקלע הבנק לקשיי נזילות חמורים, עד שביום 22.8.02 נאלץ הבנק לפנות לבנק ישראל לצורך העמדת קו אשראי מיוחד. האשראי בסך של כ- 2 מיליארד ש"ח שהעניק בנק ישראל לבנק, מנעו את קריסתו - כך נטען בבקשה.