1. זוהי תביעה כספית על סך 200,000 ש"ח, אותה הגישה התובעת נגד גרושה - הנתבע, לתשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו לה, כטענתה, עקב גירושה בעל כורחה.
2. הצדדים, בני העדה המוסלמית, נישאו זה לזו ביום 1996 .-.- באותה עת נישא אחיה של התובעת לאחותו של הנתבע; לנישואין מעין אלו נקרא "נישואי חליפין".
לימים, ועל רקע מריבות וסכסוכים שהתגלעו בין אחיה של התובעת לבין אשתו, החל הנתבע להתנהג כלפי התובעת בגסות והשפלה. התובע אף גירש אותה מביתם בהיותה בהריון בבנם הראשון, ..., שנולד ביום ..........
ההליכים בבית הדין השרעי:
3. תחילתם של ההליכים המשפטיים בין בני הזוג היתה עת הגיש
הבעל כנגד אשתו, תביעת ישוב סכסוך ("תחכים") בבית הדין השרעי בנצרת (תיק מס' /..).
בישיבה שהתקיימה ביום 3.6.1998 במסגרת התביעה ליישוב סכסוך הנ"ל בבית הדין השרעי, ולאחר שהטוען השרעי מטעם הנתבע סיים את טיעוניו, פנה בית הדין לבעל ושאלו באם הוא מעוניין להחזיר את אשתו- התובעת- שאינה מסכימה להתגרש, והבעל השיב, כי זה בלתי אפשרי. ולא רק זאת, הנתבע, ובטרם מתן פסק דין סופי בתיק, ובלי רשות של בית הדין וללא החלטה קודמת מטעם בית הדין המאפשרת לו לגרש את התובעת, קם ממושבו ופנה אליה, באומרו (הציטוט מובא בתרגום מהשפה הערבית):
"את אשתי, את מגורשת, מגורשת, מגורשת"; בכך, התיר הנתבע את קשר הנישואין באופן חד צדדי וללא הסכמת התובעת.
באותו מעמד, בית הדין הסביר לבעל, כי בעשותו כן, הוא לוקח, למעשה, את החוק לידיים, ומשכך הוא צפוי לעונשים הקבועים בחוק.
בית הדין הבהיר לבעל גם, כי הוא יכול, באם ירצה, "להחזיר" את אשתו וזאת תוך שלושה חודשים; הנתבע מצידו, ענה שוב, כי "זה בלתי אפשרי".
מאידך האישה, הביעה התנגדות נמרצת לגירושין.
לבסוף, ולנוכח האמור לעיל, הורה בית הדין על מחיקת התביעה ליישוב סכסוך, בקובעו (הציטוט מובא בתרגום מהשפה הערבית):
"
התביעה דינן, הינה תביעה ליישוב סכסוך- תחכים, אולם, משגרש הבעל את אשתו, כפי שפורט בפרוטוקול הדיון, הוא הביא לסיומה; בנסיבות אלה, מורה בית הדין על מחיקת התביעה".
ודוק: התביעה הוגשה ע"י הבעל והיא, כאמור, ליישוב סכסוך; בתביעות מעין אלו, נוהג בית הדין השרעי למנות "מוחכמין", היינו מפשרים או מעין בוררים מקרב בני משפחת הבעל והאישה, אשר בוחנים , בין היתר, את הרקע לסכסוך, ומנסים לפשר בין בני הזוג או להביאם לידי הסכמות והבנות , והם מגישים, בסופו של יום, מעין חוות דעת על ממצאיהם ועל הסיכויים לשלום בית.
אולם הבעל, ובהחלטה חפוזה, בלתי שקולה, וללא בחינת החלופות המוצעות ליישוב הסכסוך כשההתדיינות עוד בראשיתה, גירש את אשתו בעל כורחה ובניגוד לרצונה; בכך, הוריד הבעל את הכורת מעל לתביעתו, במו ידו , והביא לסיום חיי הזוגיות, והוביל לפירוק התא המשפחתי בכללותו.
4. בעקבות הדיון בתביעה ליישוב הסכסוך, הגיש הבעל לבית הדין השרעי תביעה ל"הוכחת גירושין" (מס' ../..).
ביום 12.9.1998 ניתן מלפני בית הדין השרעי פסק דין המצהיר על בני הזוג כגרושים.
טענות הצדדים:
5. התובעת טוענת, כי מעשה הגירושין מהווה עבירה על הוראות סעיף 181 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"), וכן מקים לזכותה עילת תביעה על פי פקודת הנזיקין (נוסח חדש), משנתקיימו יסודות העוולה של הפרת חובה חקוקה כהגדרתה בסעיף 63 לפקודה.
6. התובעת מוסיפה וטוענת, כי כתוצאה ממעשה הגירושין ובעקבותיו, נגרם לה נזק כספי כשיעור המזונות שהייתה מקבלת למשך תוחלת חייה, ונזק כללי ונפשי לרבות עוגמת נפש, העדר סיכויי נישואין בעתיד בהיותה אישה גרושה עם ילד, בושה, סבל ומחסור כלכלי; זאת במיוחד,נוכח השתייכותה לחברה הערבית המוסלמית, השמרנית.
התובעת מעריכה את נזקיה בסך כולל של 200,000 ש"ח.