נדחתה עתירה לביטול הודעות חיוב בגין השתתפות בהוצאות סלילת כביש

1.         העתירה וההליך

1.1        העותר מבקש להורות על ביטולן של שתי הודעות חיוב (הדרישה) שקיבל מן המשיבה (העיריה), ובהן נדרש לשלם היטל כביש בעד סלילה והיטל בעד סלילת מדרכה (ההיטלים) בגין חלקות 112 ו-113 בגוש 10054 (החלקות) בסך כולל של 252,393.50 ש"ח מיום 30.5.04.

לטענתו, אין מדובר ב"נכס גובל", כמשמעותו בחוק עזר לחדרה (סלילת רחובות), תשנ"ה-1994 (החוק).

1.2        על פי הודעות הדרישה, חויב העותר בשל זכויותיו בחלקה 112 לפי שטח קרקע של 1,453 מ"ר ושטח בניין של 362 מ"ר ובשל זכויותיו בחלקה 113, חוייב לפי שטח קרקע של 2,907 מ"ר.

1.3        בכתב התשובה, עמדה העיריה על זכותה לסכומים שבדרישה. לכתב התשובה צורף תצהירו של מנהל מחלקת פיתוח כבישים בעיריה, שלום רוזנברג.

לאחר דיון, בו נחקר מר רוזנברג על תצהירו, הורשו הצדדים להגיש תצהירים משלימים. בדיון נוסף, נחקר רוזנברג גם על תצהירו הנוסף. הצדדים הגישו סיכומיהם.

1.4        במהלך הדיון ביקש העותר כי העיריה תמציא לידיו פרטים בדבר המצב התכנוני של החלקות וכן מסמכים הנוגעים להתקשרות העיריה עם בעלי פרויקט "שערי חדרה" (המיזם). הבקשה נומקה בצורך לבחון אם התחייבו בעלי המיזם לסלול את הכביש נשוא החיוב. לטענת העותר, במקרה כזה, אין העיריה רשאית להטיל היטלי כביש ומדרכה על בעלי הנכסים הסמוכים.

1.5        מהודעות העותר לבית המשפט עולה כי העיריה המציאה לידיו את כל המסמכים הנדרשים, למעט נספח א' להסכם שבינה לבין בעלי המיזם, שעניינו פרטי ההתחשבנות הכספית ביניהם. המסמכים לא הוגשו לתיק.  

2.         טענות הצדדים

2.1        בפתח סיכומיו חזר העותר על טענותיו בדבר המועד בו נודע לו על הכוונה לסלול את הכביש, אופן הגעת הידיעה וכן על הקושי שמקורו בבניית הכביש במישור מוגבה משטח החלקות.

            טענות אלה מקומן בתביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לעותר, אם נגרמו, בגין פגיעה בחלקות שבבעלותו.

            עוד טען העותר כי הכביש נחוץ רק ככביש גישה למיזם, ולא היתה עילה אחרת לסלילתו. 

            לטענה זו שני פנים: הפן האחד - התנגדות לעצם סלילת הכביש כפי שנסלל. לפן האחר, העדר זיקה לחלקות ולפיכך העדר זכות לגבות ממנו היטל בגין הסלילה, אתיחס בהמשך.

מקומה של טענה זו אינו בעתירה התוקפת חיוב בהיטל סלילת כבישים ומדרכות. 

אם סבר העותר שאין הצדקה לסלילת הכביש או להגבהתו, היה עליו לנקוט, בעוד מועד, בהליך מתאים.

2.2        העותר טוען שהעיריה מנועה מחיובו בהיטלים כבעל זכויות בחלקות הצמודות לכביש שנסלל כ"נכס גובל", היות שהכביש הוגבה ממישור החלקות שבבעלותו בכ-90 ס"מ עד כ-2 מ'. מחמת הגבהתו של הכביש, לא ניתן לעבור, ברגל וברכב, מהחלקות לכביש.

            העיריה משיבה כי נכסי העותר הם "נכס גובל", כפי שהוגדר ע"י בית המשפט העליון, הן משום שקיימת גישה (או, לכל הפחות, יכולה להתקיים גישה) מן הנכס לרחוב והן על יסוד ההגדרה של "מכשול".

2.3        העותר טען להיעדר זיקה בין חיובו בהיטל לבין הוצאות העיריה בפועל לסלילת הכביש. לטענתו, הכביש אותו הוא מגדיר "מגלומני" (סעיף 4.1 בעתירה), נועד לשרת אך ורק את המיזם והם (ולא העיריה) מימנו את סלילתו.

                העיריה השיבה שהכביש מאפשר גישה נוספת לכביש 4 (כביש חיפה-ת"א הישן). עוד טענה כי הכביש נועד לתת מענה לעומס שנוצר באזור בית הספר התיכון המקיף למדעים ולאומנויות, הממוקם ממערב לחלקות ולכביש, ובכיכר המשטרה בשעות הסעת תלמידים. טענה זו נתמכה בתצהירו של מר רוזנברג ובעדותו בבית המשפט.