א
בית משפט השלום חדרה
|
4253-05
10/05/2006
|
בפני השופט:
הדסה אסיף
|
- נגד - |
התובע:
ד.כ. בע"מ עו"ד ברגנר
|
הנתבע:
אלון (טלי) עמרם עו"ד צפניה
|
פסק-דין |
התביעה היא לדמי תיווך.
התובעת טוענת בכתב התביעה כי הנתבע פנה אליה והזמין ממנה שרותי תיווך מקרקעין.
התובעת מפנה להזמנת שרותי תיווך שצורפה כנספח א' לתביעה, וטוענת כי היא זכאית מכוחה של הזמנה זו, לדמי תיווך בגין עיסקה שפרטיה בכתב התביעה.
הנתבע, בכתב ההגנה שהגיש, טען כי התביעה צריכה להידחות על הסף מאחר שהתובעת היא חברה בע"מ, וככזו אינה בעלת רשיון לעסוק בתיווך מקרקעין.
לטענת הנתבע - בהעדר רשיון, אין התובעת זכאית לדמי תיווך, וזאת על פי חוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו - 1996.
בהמשך לדיון שהתקיים ביום 20.3.06, פרטו הצדדים בכתב את טיעוניהם ביחס לטענתו המקדמית של הנתבע, וכעת הובא התיק בפניי להכרעה בשאלה זו.
לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ובאסמכתאות שהפנו אליהן, אני סבורה כי הצדק עם הנתבע.
במיוחד הדבר נכון בנסיבות המקרה שבפניי ולאור נוסח ההזמנה שצורפה כנספח א' לתביעה ואשר מכוחה טוענת התובעת לזכותה לדמי התיווך.
בהקשר זה אני רואה להפנות ל
פסה"ד שנתן בבית המשפט כאן, כב' השופט שרעבי, בת.א. 2299/03 (פס"ד מיום 26.8.04).
פסק הדין ניתן בענין דומה שכן גם שם, כמו כאן, היתה התובעת חברה בע"מ (ולאור השמות הדומים נראה אף שמדובר באותה חברה או בחברה קרובה).
בפסק דינו דן כב' השופט שרעבי בשאלה אם התובעת זכאית לדמי תיווך בהיותה נעדרת רשיון לתיווך, שכן מדובר בחברה בע"מ.
כב' השופט שרעבי נדרש גם לטענתה של התובעת שם, שטענה כי גם אם היא אינה בעלת רשיון לעסוק בתיווך, הרי שמנהלה או נציגה שבפועל ביצע את פעולת התיווך היה בעל רשיון לתיווך.
בית המשפט מנתח שם בהרחבה את ההלכה שנקבעה ב
ע"א (מחוזי נצרת) 2178/02, אמנון מזערי בע"מ נ' בושרי שמואל, וקובע כי מאחר שהתובעת אינה בעלת רשיון לעסוק בתיווך, הרי שעיסוקה בפעולות תיווך עומד בניגוד לחוק, וההזמנה שמהווה את הסכם התיווך היא בבחינת חוזה פסול כמשמעותו בסעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), ומשכך היא בטלה.
גם שם, כמו במקרה שבפניי, אין בהזמנה זכר לשמו של מנהל התובעת או נציגה, ולכך כי הם, ולא התובעת, יבצעו בפועל את פעולת התיווך.
ההיפך הוא הנכון, גם שם, כמו במקרה שבפניי, נאמר במפורש כי הנתבע מזמין מהתובעת את פעולת התיווך.
מאחר שהתובעת אינה בעלת רשיון תיווך במקרקעין, ההזמנה כפי שנחתמה בטלה, והתובעת אינה זכאית לדמי תיווך מכח החוק.
חשוב לציין כי העדר פרטים של עובד התובעת שהוא בעל הרשיון והעובדה שאין פרטים של האדם הזה בהזדמנה עצמה, תוך התייחסות לכך שהוא שיבצע את פעולת התיווך בפועל, אינה מאפשרת לתובעת להנות אף מהפרשנות המקלה שניתנה בכמה מקרים לסעיף 13 לחוק.
וראה למשל: ת.א. 213614/02, פסק דינו של כב' השופט קליין מיום 16.2.03, שהובא בפסק דינו של כב' השופט שרעבי שפרטיו לעיל.
סוף דבר שהתובעת אינה זכאית לדמי תיווך מכח החוק, ודין התביעה להידחות.