מעסיק אינו זכאי להחזר בגין עלות השכר בתביעה ע"פ חוק הטבת נזקי גוף

1.         עניינה של תביעה זו הינה דרישתה של אסם והחברות השלובות בע"מ (להלן: "התובעת") לתשלום שכר בסך של 2,943 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ששולם למר כהן אודי יהודה בתקופות בהן נטען כי היה באי כושר עקב פגיעתו בתאונת דרכים שהינה גם תאונת עבודה.

2.         התובעת מבססת את עילת תביעתה על פי סעיף 2 לחוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), התשכ"ד-1964 (להלן: "חוק הטבת נזקי גוף") וטוענת כי תשלום שכר לעובדי אסם, לרבות למר כהן אודי יהודה, בתקופת העדרותם מעבודה, מהווה הטבת נזק גוף ועל כן קיימת לתובעת הזכות לתבוע כמיטיב נזק מכוח החוק להטבת נזקי גוף.

3.         סהר ציון חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת"), אשר ביטחה בזמנים הרלבנטיים את הרכב בו נפגע מר כהן אודי יהודה, טוענת כי דין התביעה להידחות. לטענתה, אין לתובעת כל עילה מכוח חוק הטבת נזקי גוף, אלא לכל היותר זכותה מוגבלת להוראות חוק הביטוח הלאומי, ומשתביעתה הוגשה אך לפי חוק הטבת נזקי גוף - דין תביעתה של התובעת, כאמור, להידחות.

כן טוענת הנתבעת, כי לחילופין בלבד זכות התביעה ככל שקיימת מכוח החוק להטבת נזקי גוף מוגבלת אך ורק לגובה הנזק שנגרם לנפגע ואין לתובעת זכות להיפרע מעבר לנזק אשר נגרם היה לנפגע לולא ההטבה ואשר היקף הפיצוי לו נקבע בהוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

4.         בתאריך 15/12/05 הוגשה הודעה מוסכמת של הצדדים לפיה מוותרים ב"כ הצדדים על ניהול חקירות וכי פסק הדין יינתן על יסוד סיכומים בכתב ונספחיהם על בסיס השאלות המשפטיות המתעוררות בתיק זה. כן הודיעו הצדדים, כי ההודעה לצד השלישי שהוגשה כנגד מר כהן אודי יהודה (להלן: "העובד") תימחק לנוכח הקושי שבאיתורו.

5.         בתאריך 6/2/06 נעתרתי לבקשה מוסכמת שהוגשה על ידי התובעת ולפיכך הגישו הן התובעת והן הנתבעת סיכומי תגובה נוספים.

            דיון:

6.         חוק הטבת נזקי גוף מסדיר את מעמדו של מיטיב נזק גוף. הטבת נזק גוף הוגדרה בחוק כדלקמן:

"הוצאות שהוצאו או שירות שניתן כדי לתקן נזקי גוף, למנוע מניזוק החמרתו של הנזק או נזק נוסף, או להקל מסבלו, לרבות תמורה שניתנה לניזוק למחייתו ולמחיית בני ביתו שנצטרך לה עקב הנזק, וכן אם מת הניזוק, תמורה כאמור שניתנה לאדם הזכאי לפיצוי בשל כך מאת המזיק".

            סעיף 2 לחוק הטבת נזקי גוף קובע:

"גרם אדם לזולתו נזק גוף, רשאי מי שהיטיב את הנזק להיפרע את הטבת הנזק מן המזיק עד כדי סכום שהמזיק היה חייב למוטב על פי כל דין בשל גרימת נזק הגוף אלמלא הוטב הנזק על ידי המיטיב".

            בסעיף 4 לחוק הטבת נזקי גוף נקבע:

"לעניין חוק זה אין נפקא מינה אם המיטיב פעל לפי חובה שבדין או שבהסכם או שפעל בהתנדבות".

            בסעיף 5 לחוק הטבת נזקי גוף נקבע כי:

"משכורת או שכר עבודה שמעביד מוסיף לשלם לעובדו בתקופה שהעובד אינו מסוגל לעבודה עקב נזק הגוף, רואים לעניין זה, כתוצאה סבירה, אלא שאין להיפרע יותר מן המשכורת או שכר העבודה שהיה העובד מקבל אילו היה מסוגל לעבודה".

            בסעיף 7 לחוק הטבת נזקי גוף צויין:

"לא יהא המיטיב זכאי לתבוע מן המזיק לפי חוק זה כל סכום מהטבת הנזק ששולם לו על ידי המוטב, והמוטב רשאי להיפרע אותו סכום מן המזיק".

7.         מכתב התביעה שהוגש על ידי התובעת עולה כי כתוצאה מהתאונה בה נפגע העובד ומנזקי הגוף שנגרמו לו נעדר העובד מעבודתו אצל התובעת החל מיום 13/5/98 ועד ליום 31/5/98 ובסך הכל עלתה תקופת העדרותו לכדי 18 ימים.

8.         התובעת טוענת בסעיף 7 לכתב התביעה כדלקמן: