השופט א' א' לוי:
אזרח ישראלי מבוקש בארצות-הברית בעוון קשירת קשר ליבוא סם מסוכן ולהפצתו בתחומה. רשויות התביעה שם מבקשות להעמידו לדין. מדינת ישראל, בה הוא שוהה ואשר בתחומה נקשר הקשר, מתבקשת, על יסודה של אמנת הסגרה בין שתי המדינות, להסגירו. דיני העונשין של ישראל מאפשרים להעמידו למשפט כאן. כלום מן הדין כי יוסגר? זו השאלה הניצבת בפנינו בערעור זה.
רקע עובדתי
1. בתאריך ט"ו בטבת תשס"ה (27.12.04) הגישה ארצות-הברית בקשה לישראל להסגיר לידיה את המערער, זאב רוזנשטיין. הבקשה כללה תיאור מפורט של מעשה עבירה המיוחס למערער, אשר - כך לגרסתם של גורמי התביעה בארצות-הברית - קשר בישראל קשר ליבואו של סם מסוכן לארצות-הברית ולהפצתו שם.
בקשת ההסגרה נתמכת בראיות הנראות כפירותיה של חקירה מאומצת. היא מפורטת ומקיפה. התמונה, הלכאורית יש להטעים, המצטיירת ממנה היא עגומה. היא מגלה חשד לקשר פלילי חובק-עולם, שמימושו התאפשר באמצעות הפעלתם מרחוק של שליחים ושליחי-שליחים. הקשר, שהניב כנטען את פירותיו הרעים זמן ממושך, הביא להחדרתן לארצות-הברית של כמיליון וחצי טבליות סם מסוג Methylenedioxymethamphetamine (M.D.M.A, הידוע גם כ"אקסטזי"). המערער חשוד, בנוסף למעורבותו הכללית בקשר, גם בכך שמימן מכיסו את רכישתן של כשליש מטבליות הסם. אין להכביר מלים על חומרתם של החשדות, על היקפם הרחב של המעשים הנטענים ובעיקר על הנזקים החברתיים והבריאותיים הכרוכים בהם. החברה האמריקנית, אשר שימשה יעדה העיקרי של הפעילות, היא שנשאה בחלק-הארי שלהם והייתה נאלצת לשאת בתוצאות קשות עוד יותר לו מומשה התוכנית במלואה.
2. זוהי, בתמצית, הגרסה העולה מבקשת ההסגרה: בשנת 1996 או 1997 פגש המערער לראשונה באדם בשם ברוך דדוש (להלן: דדוש), והשניים נעשו חברים. על-פי הנטען, כשנתיים לאחר מכן הם החלו עוסקים יחד בפעילות פלילית. באחד מימיה של שנת 1999 נפגשו השניים במלון "הילטון" בתל-אביב עם אחד, צבי פוגל (להלן: פוגל). המערער, נטען, הציע לדדוש ולפוגל לסחור בסמים ואף הודיע לפוגל, כי דדוש ישמש נציגו בכל עסקת סמים עתידית. לאחר מפגש זה, החל דדוש סוחר בסמים עבור המערער, ובכלל זה בעסקאות שבמרכזה של פרשה זו.
3. בקשת ההסגרה טוענת לקיומן של שלוש עסקאות סמים רחבות-היקף, בהן היה המערער מעורב. הראשונה התבצעה בשנת 1999, ובמסגרתה יובאו לארצות-הברית 135,000 טבליות סם שנרכשו בהולנד והועברו ליעדן דרך גרמניה, כשהן מוסתרות בכלי-רכב. לגרסת התביעה האמריקנית, המערער מימן את רכישתן של 32,500 מטבליות אלו. לאחר מכירת הסם בארצות-הברית, העביר פוגל לדדוש חלק מרווחי העסקה, מתוכם מסר דדוש למערער 90,000 דולר וסכום זהה שמר לעצמו (סעיף 15a לתצהיר של בנג'מין ג. גרינברג, עוזר התובע האמריקני במחוז הדרומי שבפלורידה, להלן: תצהיר התובע; וסעיפים 7-2 לתצהירו של דדוש, המצורף לבקשת ההסגרה).
עוד באותה שנה יצאה אל הפועל, על-פי הנטען, עסקת סמים נוספת. היא הביאה להפצתן של כ- 305,000 טבליות סם בארצות-הברית, מתוכן מימן המערער - בסכום של 50,000 דולר ששילם לפוגל באמצעות דדוש, את רכישתן של 50,000 טבליות. הפעם הועבר הסם כשהוא מוסתר בפסולת נחושת ובחלקי מחשב. דדוש ביקש לנסוע לארצות-הברית בלווית אחיו, אלן, כדי לתאם את הפצת הסם, אולם כניסתו סורבה והוא שב לישראל. אלן עצמו נכנס לארצות-הברית ושם פעל, בהנחייתו של דדוש, להפצת הטבליות בעיר ניו-יורק. משתמה המלאכה, הועברו הרווחים לידי פוגל בישראל. הלה מסר לדדוש את החלק הרלוונטי, מתוכו נמסרה למערער מנתו-שלו (סעיף15b לתצהיר התובע; סעיפים 9-8 לתצהיר דדוש; וסעיפים 5-2 לתצהירו של אלן שצורף לבקשת ההסגרה).
משלוח נוסף של סמים אורגן, כך על-פי גורמי התביעה, בשנת 2001. בעסקה אחת שנערכה באותה שנה השקיע המערער סכום של 125,000 דולר. מסיבה לא ברורה התעכבה העברת הסם לארצות-הברית. דדוש חקר את פוגל בענין, ומסר את תוצאות הבירור למערער. עם התמשכות העיכוב קצה סבלנותו של המערער, ובמפגש בין השלושה שאורגן לבקשתו, הוא לחץ על פוגל ודרש את רווחיו. מספר ימים לאחר מכן נודע כי הענין בא על פתרונו (סעיף 15c לתצהיר התובע; סעיפים 12-11 לתצהיר דדוש). בעסקה שניה היה חלקו של המערער 250,000 טבליות סם, תמורתן שילם בין 150,000 ל-200,000 דולר (סעיף 13 לתצהיר דדוש). דדוש ערך סידורי נסיעה לארצות-הברית עבור שניים: ישראל אשכנזי (להלן: אשכנזי) ודוד רואש (להלן: רואש). הם שכרו דירה במנהטן ובה אוכסן הסם, אך החבורה התקשתה לאתר רוכשים. או-אז נכנס לתמונה אדם נוסף - שם-טוב מכתבי (להלן: מכתבי), מכר של המערער, אשר נפגש בארצות-הברית עם אחד, מרדכי כהן (להלן: כהן), וסיפר לו כי המערער - "האיש החזק בישראל", כלשונו, שעבורו הוא עובד - זקוק לסיוע בהפצת כמות גדולה של טבליות אקסטזי בארצות-הברית. כהן נרתם לסייע (סעיפים 15d-15e לתצהיר התובע; סעיפים 16-13 לתצהיר דדוש). הוא יצר קשר עם חברו, פטרישיו ויווס (להלן: ויווס), ששהה בקולומביה באותה העת, וביקש את עזרתו באיתור קונים. המאמץ נחל הצלחה ואותרו שני קונים לסם. המערער העביר לדדוש את פרטיהם, והנחה אותו באשר להיקפי העסקאות וסכומי הכסף אותם הוא מצפה לקבל. דדוש, בתורו, תדרך את רואש ואת אשכנזי על-פי ההנחיות שנמסרו לו מפי המערער (סעיפים 17-16 לתצהירו של דדוש). לאחר ביצוע המכירה הראשונה, שוחח כהן בטלפון עם המערער, וזה הבטיח לו כי הוא "עומד מאחורי" העסקה. המערער אף מסר לכהן את מספר הטלפון שלו, והנחה אותו להתקשר אליו ישירות אם דבר-מה ישתבש (סעיף15f לתצהיר התובע; סעיפים 7-2 לתצהירו של כהן, שצורף אף הוא לבקשת ההסגרה).
לאחר השלמתה המוצלחת של העסקה, יצר ויווס קשר עם כהן וסיפר לו על חברו ממיאמי, ושמו חואן קרלוס, המעוניין לרכוש אף הוא סמים מן החבורה. מה שהללו לא ידעו הוא, שקרלוס שימש מודיע של משטרת מיאמי ושל הרשות האמריקנית למלחמה בסמים (ה-Drug Enforcement Agency, ובקיצור: DEA), ופעילותו התבצעה כחלק ממאמץ אמריקני אינטנסיבי להביא לחשיפת הפרשה ולמעצר המעורבים בה (סעיף 7 לתצהירו של רוברט דיק, קצין הצוות המשימתי ב-DEA (להלן: דיק)). כהן התקשר למערער ישירות, ויידע אותו בדבר ההצעה שנתקבלה. לאחר דין ודברים הוחלט להיענות להצעה, וסוכם כי העסקה תתבצע בניו-יורק. קרלוס הודיע לכהן שהוא או אחד מנציגיו יגיעו לעיר, ומסר לו מספר טלפון של אחד, ג'ורג', אף הוא מודיע משטרתי סמוי, שהתחזה לנציג הקונים. כהן עדכן את המערער באורח שוטף בדבר התקדמות המהלך (סעיפים 15h-15j לתצהיר התובע; סעיפים 11-8 לתצהיר כהן; סעיפים 20-19 לתצהיר דדוש; סעיפים 12-8 לתצהיר דיק). בתאריך 16.7.01 מסר רואש לג'ורג' דוגמה מטבליות הסם. חוקרים עקבו אחריו לבנין הדירות במנהטן, וערכו חיפוש בדירה. במקום נתגלו כ-700,000 טבליות אקסטזי (במשקל כולל של 182.8 קילוגרמים) וכן 187,000 דולרים במזומן. רואש ואשכנזי נעצרו מיד בעוון קשירת קשר והחזקת סם מסוכן. ביום המעצר ניסה דדוש ליצור קשר עם השניים, כדי לברר אם העסקה צלחה. משלא נענה, דיווח על כך למערער, וזה התקשר לכהן והורה לו לברר את שאירע (סעיפים 15i-15m לתצהיר התובע; סעיף 12 לתצהיר כהן; סעיף 21 לתצהיר דדוש; סעיפים 16-14 לתצהיר דיק; סעיפים 4-2 לתצהירו של לואיס אלברז, בלש במשטרת ניו-יורק, שצורף לבקשת ההסגרה).
לאחר שהתברר דבר מעצרם של רואש ושל אשכנזי, נפגש דדוש עם המערער והודיעו כי עליהם לגייס כסף עבור ייצוגם המשפטי של השניים. המערער - כך נטען - טילפן לכהן, ואמר לו כי הוא חושד שהקונים ונציגיהם היו סוכנים סמויים (סעיף 15n לתצהיר התובע; סעיף 13 לתצהיר כהן). בפגישה נוספת במלון "הילטון" בתל-אביב, בה לקחו חלק המערער, דדוש ואלן, אישר דדוש באוזני המערער, כי הקונה התגלה כסוכן סמוי. המערער כעס מאוד ובשיחת טלפון לכהן, ששהה באותה עת בספרד, מסר לו כי הוא (המערער) "איבד הרבה כסף" וכי "מישהו יהיה אחראי לכך" (סעיף 23 לתצהיר דדוש).
העמדתם לדין של חברי הרשת
4. חשיפת הרשת התאפשרה הודות לחקירה מאומצת וממושכת, סמויה וגלויה, של רשויות החוק האמריקניות. על יסוד הראיות שהצטברו במהלכה, הועמדו מרבית המעורבים בפרשה לדין בבתי-משפט אמריקניים. רואש ואשכנזי נשפטו והורשעו בדינם. מכתבי הוסגר לארצות-הברית ממקום שהותו בבולגריה, נשפט והורשע בחודש ספטמבר 2004. כהן הוסגר לארצות-הברית מספרד, והורשע במסגרת הסדר טיעון; ויווס, אזרח קולומביה, הועמד אף הוא לדין בארצות-הברית (סעיף 15e לתצהיר התובע).
האחים ברוך ואלן דדוש, לעומת זאת, הועמדו לדין בישראל. הם הורשעו בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, אך בעוד ערעורם תלוי ועומד בבית-המשפט העליון, הוצע להם לשמש עדי-מדינה בארצות-הברית. משהסכימו לדבר, שוחררו השניים ממאסרם והוסגרו לארצות-הברית. בהתירה את שחרורם קבעה השופטת ד' ביניש:
"אין ספק שההסכם נערך לתכלית שיש בה אינטרס ציבורי מהמעלה הראשונה. אם יעמדו המשיבים בכל התנאים שקיבלו על עצמם, יש סיכוי כי יקויים מהלך חשוב, במסגרת המאבק הבינלאומי בפשיעה הכבדה ובסחר בסמים, מאבק שמדינת ישראל שותפה לו". [בש"פ 10149/04 מדינת ישראל נ' פלוני, לא פורסם, 10.11.04]
בשולי הדברים אוסיף, כי צבי פוגל הועמד לדין בישראל והורשע אף הוא, אך זאת שלא במסגרת הפרשה שבפנינו, אלא בגין מעורבותו בפרשיית סמים אחרת (ראו ע"פ 7463/03 פוגל ואח' נ' מדינת ישראל, לא פורסם, 19.2.04).
ובאשר למערער
5. המערער נעצר בישראל בתאריך 8.11.04. ב-17.12.04 החליט חבר מושבעים (Grand Jury) במחוז הדרומי של מדינת פלורידה על הגשת כתב-אישום נגדו בעוון קשירת קשר להפצת סם מסוכן, עבירה לפי סעיפים 841(a)(1), 841(b)(1)(c) ו-846 שבחלק ה-21 לחוק הפדראלי האמריקני, וקשירת קשר ליבוא סם מסוכן לארצות-הברית, עבירה לפי סעיפים 952(a), 960(b)(3) ו-963 לחוק. העונש המקסימאלי הקבוע בצדן של עבירות אלו בדין האמריקני הנו עשרים שנות מאסר. תקרת עונש זו הופכת לרצפה, ככל שהשימוש בסם נושא-הקשר גרם למוות או לחבלה גופנית חמורה. או-אז מצווה בית-המשפט האמריקני לגזור לפחות עונש של עשרים שנות מאסר.
בעקבות הגשת כתב-האישום, הוצא בארצות-הברית, בתאריך 20.12.04, צו למעצרו של המערער. ביום 28.12.04 פנה משרד המשפטים האמריקני לפרקליטות המדינה בישראל, בבקשה להסגרתו של המערער לידי רשויות החוק בארצות-הברית. בעקבות הבקשה, וכמצוותו של חוק ההסגרה, התשי"ד-1954 (להלן: "חוק ההסגרה"), פנה היועץ המשפטי לממשלה ביום 5.1.05, בהוראתה של ממלאת-מקום שר-המשפטים, השרה צ' לבני, לבית-המשפט המחוזי בירושלים, בעתירה להכריז על המערער שהוא בר-הסגרה. בית-המשפט המחוזי קיבל את העתירה והכריז את שנתבקש.